תביעת נזקי גוף בגין נפילה מפתח ברצפה באתר בנייה

התובע, יליד 17/01/1971, הגיש תביעתו מושא התיק דנן בגדרה הוא עותר לפיצויו בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שבה היה מעורב ביום 02/11/2016 עת עבד לטענתו באתר בניה בהרצליה ונפל מגובה רב בשל פתח שהיה בריצפה עליה עמד.

כן נטען, כי מומחה אשר מייעץ באופן קבוע לחברות ביטוח מפתח גישה מחמירה כלפי נפגעים באופן שנפגעת האובייקטיביות שלו.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר גורן ואף לא למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים 2-1 הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

לפניי שתי תביעות מאוחדות, שעניינן סב סביב תאונת עבודה שאירעה לעובד עקב נפילה מגובה: תביעת הנפגע בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו, ותביעת שבוב, שהגיש המוסד לביטוח לאומי, בגין התגמולים ששולמו לנפגע.

נסיבות התאונה פורטו בסעיף 3 לכתב התביעה, לפיו ביום התאונה נפגע התובע במהלך עבודתו, כאשר נפל מגובה בזמן שעבד בהיכל הספורט בחולון, וכתוצאה מכך נגרמו לו ניזקי גוף קשים, שכללו חבלות באגן, בגב, ברגל וביד.

התחלנו לכסות את הגג באמצעות לוחות הגבס ולקראת סיום הכסוי בסביבות חצות וכאשר דרכתי על תיקרת גבס נפלתי לקרקע מגובה כ- 6 מטר על גבי משטח עץ שהיה על הריצפה וכתוצאה מכך נפגעתי קשות בכל חלקי גופי כפי שיפורט בהמשך.

המפתחים בין המרשים עליהם התבצע הוא 1.2 מטר, שלכאורה מפתח גדול מדיי לפלטת גבס ללא קונסטרוקציית משנה כאמור ב 'תחקיר תאונת עבודה' אשר הוכן ע"י מר שרון לוי מיום 17.6.14..

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712: "חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, מאיר גואטה נגד ברוך ריבקינד ; פד"י, כרך ח, ע' 1607 ,1603 ; פי"ם, כרך יז, ע' 440) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להיתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין. מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לידרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים". על המעסיקה, לוודא כי העובד מטעמה מקבל את ההדרכות הכלליות והמתאימות לסוג העבודה הספציפי.

להלן אתייחס למספר פסקי דין שלדעתי מהוים ציוני דרך, ואנסה לשרטט את הקוים המנחים לחלוקת אחריות זו. בע"א 7130/01 סולל בונה תשתיות ובנין בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 בעת פריקת לוחות טרומיים באתר בניה, נפל התובע, שהיה בעלים של חברת מנופים שהוזמן למקום, ממשטח עבודה שלא היה מגודר.

...

129,564 ₪ = 1,036,510 X 25% X 50% לכן אני מחייב את הנתבעות 1 ו- 3 לשלם לתובע סך של 129,564 ₪.

התביעה כנגד המעסיקה נדחית ללא צו להוצאות.

466,430 ₪ = 1,036,510 ₪ X 75% X 60% אני מחייב את הנתבעים בתביעת המוסד לביטוח לאומי, לשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 466,430 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 80,000 ₪.

בפני תביעה לניזקי גוף.

במהלך צעידתו של התובע, דרך על פתח ברצפת הקומה, שהיה מכוסה בזכוכית ושעליה ליכלוך ואבק, והתובע שלא הוזהר ולא היה מודע לקיומו של הפתח הנסתר, דרך עליו והזכוכית נישברה והתובע נפל גובה של 10-12 מ' ונחת בעוצמה רבה על הקרקע בכניסה לבניין.

הנתבעת 2 טוענת כי נפילת התובע לא היתה בשטח העבודה בדירת מר קסירר, אלא מפתח המדריגות של הבניין שנימצא בשטח הצבורי של הבניין בצמוד לדירת השכן, דירת מר קסירר היתה מגודרת והכניסה למקום ביצוע העבודות היתה רק מתוך הדירה, לא היתה אפשרות לעבור מהדירה לדירת השכן ולשטח הצבורי.

הנתבע 1 טוען כנגד צד ג' 1 כי הוא היה הקבלן הראשי ו/או המבצע בפועל של עבודות הבנייה והאחראי על הבטיחות באתר הבנייה העסקת מנהל עבודה ומפקח בטיחות לרבות העסקת צד ג' 2, כי הצד השלישי התחייב לבטח עצמו ו/או את הנתבע 1 בביטוח אחריות לצד ג' ו/או כל ביטוח רלוואנטי אחר ועוד.

...

אני סבור כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

סוף דבר פירוט הנזק: שכר לעבר - 34,600 ₪ שכר לעתיד - 90,000 ₪ זכויות סוציאליות - 9,000 ₪ כאב וסבל - 40,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה - 20,000 ₪ סה"כ - 193,600 ₪ רשלנות תורמת 30% - 58,080 ₪ - סה"כ - 135,520 ₪ התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 135,520 ₪ בצירוף הוצאות המשפט הכוללות את החזר אגרת התביעה כפי ששולמה והחזר עלות חוות הדעת מטעמו של התובע, וכן החזר הוצאות העדים, כאשר לכל הסכומים יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום בו התובע שילמם ועד לתשלום המלא בפועל ע"י הנתבעים.

כמו כן הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ. ההודעה כנגד צד ג' מתקבלת ואני מחייב את צד ג' לשלם ולשפות את המודיע לצד ג' על כל סכום אותו ישלם לתובע, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ. ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

תביעה כספית בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1975, בתאונה שארעה ביום 13.5.13, בביתו.

התובע טען שהסולם החליק משום שלא היה תקני, ניבנה מקרשי ביניין משומשים באופן מאולתר, והונח על הריצפה ללא עגון לקרקע.

נעים ציין שבדרך כלל הוא פתח לקבלנים את הבית אך היה גם מפתח שהוסתר בכניסה, למקרה שהוא יאחר.

התובענה אינה עוסקת בליקויי בבנייה (ראו גם תשובת אנדרסון בעמ' 49 ש' 20 – 21) אלא בטענות לבטיחות באתר בנקודת זמן שבה אנדרסון לא היה מצוי באתר ולא החזיק בתפקיד, בטיחותי או אחר, באתר.

...

לסיכום נקודה זו, לכל הפחות מאמצע שנת 2014 ועד לחודש יולי 2015 התובע סבל מבעיות רפואיות משמעותיות, שאינן קשורות לתאונה.

אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 1 – 3.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 4.

כתוצאה מכך נגרמו לתובע ניזקי גוף שונים, בגינם הוגשה תביעתו לפיצויים.

כאשר הטה את גופו לצורך ביצוע העבודה – הסולם איבד יציבותו והתובע נפל יחד אתו מהקומה ארצה (סעיף 9 לתצהיר התובע; עמ' 34, ש' 24-25).

עוד טען, כי הסולם היה במצב פתוח וניצב במקומו, במרחק של כחצי מטר מפתח הקומה, בעת שהוא עלה עליו לצורך עבודתו (סע' 7 לתצהיר תובע; עמ' 32, ש' 16-31).

לעניין זה צורף מטעם התביעה דו"ח בטיחות של משרד העבודה והרווחה שנערך על יסוד ביקורת (אקראית) שבוצעה על-ידו באתר הבניה הספציפי ביום 1.9.13 (ת/3).

על המעסיקה היה להבטיח קיום גידור/מעקה שיש בו למנוע נפילה מסף הקומה, ובפרט בהנתן שיטת העבודה שנהגה בפועל, במסגרתה בוצעה עבודה על גבי סולם ובקרבה יתרה לקצה ריצפת הקומה.

בעניינינו, בנסיבות בהן המעקה נישבר לאחר מגע עם גוף התובע (לשיטת עדי המעסיקה), דהיינו, הוא לא עמד בייעוד המסוים לו נועד - מניעת נפילה, המסקנה הנסיבתית הלכאורית המסתברת יותר היא כי הוא ניבנה באופן שאיננו תואם ייעוד זה. בנסיבות אלה, נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל ההוכחה) עובר אל הנתבעות, להציג ראיות המצביעות על כך שלא התרשלו בהקמת המעקה שכשל (השוו: ע"א 101/81 נאמן דג נ' מדינת ישראל, פד"י לח(1) 32, 38; ע"א 600/86 עמיר ואח' נ' קונפינו, פד"י מ"ו (3) 233; ע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדל , פד"י מ"ט (1) 45).

...

לא שוכנעתי כי התובע זקוק בעטיה לעזרת צד ג' בתפקודו היום-יומי בכל הנוגע לעתיד.

סיכומם של דברים: התביעה מתקבלת.

כן ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהפיצוי שנפסק (כולל מע"מ), וכן עלות חווה"ד מטעמו (רפואיות ובטיחותית), חלקו בעלות חוו"ד מומחי בהמ"ש, שכר המומחית הפסיכיאטרית בגין עדותה בבהמ"ש ואגרת בית המשפט, כשהם משוערכים להיום.