תביעת נזקי גוף בגין נפילה בשטח ציבורי בשל מפגע

לפני תביעה לניזקי גוף שארעו לתובעת על פי הנטען בשל נפילה בשטח הצבורי שבאחריות הנתבעת, המועצה המקומית ראש פינה, כתוצאה ממפגע.

...

סבורני יש לייחס חשיבות מיוחדת למיקום המפגע, המפגע לא נמצא במדרכה עם שדה ראיה פתוח.

לסיכום, הוכח בפני שהנתבעת התרשלה ולא נקטה באמצעים סבירים למניעת הנזק.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת, מועצה מקומית ראש פינה, לשלם לתובעת, פיצויי בגין נזקיה כדלקמן: ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד 85,000 ₪ הפסדי פנסיה 11,625 ₪ נזק לא ממוני (כאב וסבל) 20,000 ₪ ד. הוצאות נסיעה ורפואיות 2,000 ₪ ה. עזרת צד ג' לעבר ועתיד 7,000 ₪ סה"כ 125,625 ₪ מסכום הפיצוי יש לנכות אשם תורם בשיעור של 10% לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה בסך של 113,000 ₪.

בפני תביעת ניזקי גוף.

התובעת, ילידת 23.7.1973, טוענת שביום 3.11.2017 נפלה על הקרקע בשל העובדה שרגליה נתקלו במכסה בור ביוב שהתרומם בשל לחץ הפסיעה שהופעל עליו על ידה, שכן לא היה מחובר חיבור של קבע לקרקע, ונגרמו לה ניזקי גוף (להלן: "התאונה/הארוע").

לא התקבלה כל קריאה בגין מפגע לפי עדות מר גל, ולא נראה ממה שהוצג בבית המשפט כי היה מפגע - מר גל גם העיד כי ביקר במקום ולא ראה מפגע.

הנתבעת  1 לא צירפה תצהיר מטעמה בו מפורטים הצעדים הננקטים על ידה כדי לוודא שבורות הנמצאים ברשות הרבים, בשטחים צבוריים, לא יהוו מפגע.

...

לאור הצלקת הלא ברורה שגולתה לי אני סבורה כי אין מקום לפצות את התובעת ברכיב זה. הוצאות רפואיות: התובעת טענה כי נגרמו לה הוצאות ואין לצפות שתשמור כל קבלה וקבלה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל אני מוצאת לנכון כי הפיצוי ההולם בשקלול כל האמור לעיל עומד על סך 51,584 ש"ח. היות וקבעתי כי על הנתבעת 1 לשאת בתשלום מחצית מסכום זה, על הנתבעת 1 לשלם לתובעת 25,792 ₪ בצירוף הסכומים הבאים: עבור השתתפות בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (5,500+מע"מ = 6,435 ש"ח) - 50% - דהיינו 3217.50 ש"ח. בהנחה שהנתבעות 1 ו-2 שילמו כל אחת 1,608.75 ש"ח תעביר הנתבעת 1 לנתבעת 2 1608.75 ₪ תוך 30 יום מהיום.

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת את מחצית האגרה ושכ"ט עו"ד בסך 5,850 ש"ח כולל מע"מ. דוחה כאמור את התביעה נגד הנתבעת 2 ומחייבת התובעת לשלם לנתבעת 2 את הסך 5,850 ש"ח כולל מע"מ תוך 30 יום מהיום.

לפניי תביעה לניזקי גוף שארעו לתובע בגין טענה לנפילה ברחוב, בשטח הצבורי השייך לעריית טירת הכרמל.

רקע וטענות הצדדים התובע, יליד 1988, טוען בכתב התביעה כי ביום 27.1.2018, עת צעד ברחוב אלמוג בטירת הכרמל ובקש לעלות למדרכה, הוא ניתקל במפגע בדמות בור אשר נבע מעבודות שביצעה הנתבעת במקום, נפל ונפגע בכל חלקי גופו, ובפרט ברגלו.

באותו יום מסר התובע על "כאבים בקרסול ימין לאחר חבלה הבוקר". בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה נרשמה הגרסה הבאה: "ב 27.1.18 נכנסה רגלו בתוך בור בדרך לעבודה ניחבל בקרסול ימין...". בתביעה לתשלום דמי פגיעה שנחתמה על ידי התובע ביום 19.2.2018, נטען כי "בדרך לעבודה במקום בו בוצעו עבודות נפלתי עקב מפגע". כל אלה מחזקים את טענת התובע (לעניין משקל הגרסה הראשונה שניפגע מוסר בסמוך לאחר המקרה ראו: ע"א 8388/99 , 8513 הסנה ואח' נ' מימי בן-ארי [פורסם בנבו]).

...

לאחר כל זאת, נחה דעתי שיש לקבל את עדות התובע בנימוק שאני נותן בעדותו אמון מוחלט ומלא.

אני מקבל את הסבריו של התובע בנקודה זו, והתובע הוכיח למעשה כי נכותו בגין התאונה היא נכות הנושאת עמה פאן תפקודית.

בשים לב לכל האמור לעיל, נראה לי נכון וצודק להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה על שיעור של 10%.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 167,379 ₪.

לפני תביעה בגין ניזקי גוף בשל נפילה במדרכה.

ראו למשל סעיף 13 לכתב ההגנה של המדינה: "הצד השלישי 2, משטרת ישראל, תטען כי המפגע הנטען על ידי התובעת מצוי במדרכה הציבורית, מעבר לשטח אשר מצוי בחזקת ו/או בשליטת משטרת ישראל". וראו גם סעיף 6 לתחשיב הנזק מטעם המדינה: "ברם אפילו יעלה בידי התובעת להוכיח המקום בו נפגעה הרי שאין שום קשר בין המפגע הנטען ובין משטרת ישראל. אין במקום שום עץ של משטרת ישראל ולא בכדי לא מצורף צלום של גזע העץ הסמוך אשר נמצא כולו בשטח המדרכה. צריך להוכיח שהמפגע, אשר אליבא לנתבעת בכלל אינו קיים, מקורו בשורשים של עץ שהתרוממו, אח"כ צריך להוכיח כי השורשים שייכים לעץ אשר מצוי בתחום משטרת ישראל....ואז את אחריות המישטרה בכלל לכך כי גזע עץ שלח שורשים אשר הרימו את המדרכה, כך לפי הטענה...". לקראת סיום אפרט שוב (על אף שהדבר מופיע בהחלטתי בפרו' עמ' 16 ו - 17), מדוע הוריתי במהלך דיון ההוכחות על אי קבלת השלמת עדותו הראשית של העד מטעם העיריה.

...

43,000 = 4,663 X 20% X 46 בגין הפסד שכר לעתיד, הפסד עבור שנה אחת, סך של 11,000 ₪ אני דוחה את טענות התובעת לפיהן היה צפוי שהייתה ממשיכה לעבוד מעבר לגיל 67.

לסיכום אני מורה על קבלת התביעה נגד העירייה.

אני דוחה את הודעת צד ג'.

רקע עובדתי וטענות הצדדים התובע הגיש תביעתו בגין ניזקי גוף, אשר לטענתו נגרמו לו במהלך משחק כדורגל בשנת 2014 (להלן : "המקרה").

בהודעה טענה כי המיגרש הוא בפקוח ואחריות הועד לרבות אחריותו על חוג הכדורגל בו הישתתף התובע והתחזוקה בשטחים צבוריים במגרשי הספורט.

התובע העיד כי הוא שיחק במיגרש פעמים רבות קודם לכן ומכאן השטח היה מוכר לו ולא היו נפילות קודמות, הוא אף לא טען כי התריע הוא או שחקן אחר על ליקויי בטיחות באותה תקופה.

ביחס לגרסאות התובע למקרה, בתצהיר תשובות לשאלון – נ/2, התובע לא פירט כי הוא היה בריצה לאחור אלא השיב כי תוך כדי ריצה רגלו נתקעה בשקע באזור גלי במיגרש וכתוצאה מכך נפל, בעדותו טען כי הוא רץ לאחור ובתעודה הרפואית מביה"ח בסיכום האשפוז בסמוך למקרה, מפורט כי "נפל עקב התקלה",קרי התקלה של שחקן אחר במהלך משחק כדורגל ולא נפילה מחמת מפגע, טענה אשר עלתה שנים לאחר המקרה במסגרת הגשת ההליך.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, שמעתי סיכומי הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח אחריות הנתבעות או מי מהן לפגיעתו ולכן התביעה תדחה.

לסיכום, לא הוכחה גרסת התובע ולפיה נפל כתוצאה ממפגע במגרש הכדוגל.