תביעת נזקי גוף בבית ספר: החלקה במדרגות רטובות

פתח דבר זוהי תביעה לפצוי בגין נזק גוף שנגרמו לתובע, יליד 11/10/1990, כתוצאה מפגיעתו בארוע מתאריך 30/5/2003 (להלן: "התאונה").

עד התביעה, סאמי עוואד, העיד בעדות ראשית כי: "ש. ספר לבית המשפט מי התנועה הצופית האיסלמאית ועל התואנה?

התובע ביקש להסתייע בדו"ח על תאונה מבית הספר (ת/5).

התובע טען, בתביעתו ובתצהיר עדותו הראשית, כי "..תוך כדי ירידה מישהו דחף אותו מאחור וכתוצאה מכך הוא נפל ונפגע באופן קשה ביד שמאל", וכן בחקירתו הנגדית חזר והעיד: "ת. הגעתי לבריכה, עלינו לישחות והבגדים שלנו היו רטובים, אני ירדתי ראשון במדריגות, פתחו את איזור המשחקים, ירדתי ראשון, הלכתי הליכה רגילה, הלכתי לאט והבגדים שלי היו רטובים, שאר הילדים שהיו אחריי רצו ודחפו אותי. כשדחפו אותי נפלתי על היד שלי. אחר כך לקחו אותי ברכב רגיל לבית חולים העמק, אבל הם שיקרו ואמרו שלקחו אותי באמבולנס" (עמ' 18 ש' 14 עד 17) (ההדגשות שלי- ס"י).

...

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין התביעה נגד הנתבעים להידחות.

פועל יוצא, דין ההודעה לצדדי ג' 1 ו-2 להידחות.

התובע ישלם לנתבעים 1 ו- 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, ולנתבעת 3 סכום כולל של 7,000 ₪.

מכאן תביעתה לפצוי בגין ניזקי הגוף שלטענתה נגרמו לה בשתי התאונות, הן כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך והן כנגד עריית חדרה כבעלת מבנה בית הספר.

הואיל ובכתב התביעה אין פירוט בדבר הסיבה בגינה נפלה התובעת מן הסלע עליו ישבה, הופנתה אל בא כוחה שאלה בעיניין זה בקדם המשפט, שהתקיים ביום 13.10.15 ותשובתו היתה: "לשאלת בית המשפט, בנוגע לסיבת הנפילה מהסלע, אני משיב כי בכתב התביעה מפנה לתצהיר שכותבת התובעת בעצמה שהסלע לא היה מתאים לישיבה ובגלל הרטיבות נפלה מהסלע. לא היה פקוח או מבוגר אחראי שראה היכן מתיישבים, זה לא היה מקום מתאים להמתנה" (עמ' 3, שו' 18-20 לפרו') בתצהיר עדותה הראשית תארה התובעת את נסיבות התאונה כך: "ד. בשעה 17:30 לערך, לקראת סוף מסלול ההליכה, הורתה לנו מורה מהאולפנה לשבת ולהמתין על מדרגות סלע, מסלעי בזלת גדולים, מדובר במדרון מדורג גבוה ותלול. אני עליתי והתיישבתי איפה שהיה מקום ישיבה פנוי. על פני הקרקע לא היה ניתן לשבת כיוון שהאדמה ניתה מלאה בקוצים ובאבנים. אני חפשתי מקום להתמקם כפי שעשו הבנות שהיו איתי בדבוקה.

...

על כן, אין מנוס אלא לדחות את תביעתה גם בגין התאונה השניה.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם, לכל אחת מהנתבעות, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 18.5.2011, במהלך עבודתה אצל נתבעת מס' 1.

מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' רופמן, קבע כי נכותה הרפואית של התובעת הנה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) ב לתקנות המל"ל. טענות הצדדים: על פי המסופר בתצהירה של התובעת, ביום 18.5.2011, בעת שירדה מכיוון המדריגות לכיוון חצר בית הספר, היא החליקה על שביל הגישה, בשל פערי גבהים, נפלה ונחבלה קשות בכל חלקי גופה ובפרט ברגלה השמאלית (להלן: "התאונה").

התובעת תארה בחקירתה הנגדית את אזור הנפילה כאיזור "כולו מהמורות וחלק מאוד , הרבה פעמים גם רטוב , יכול להיות שהיה רטוב גם באותו יום" משנשאלה אם היה רטוב באותו יום השיבה :" לא יודעת. יכול להיות. אם מסתכלים בתמונה אפשר לראות את האיזור של השטיפה של המים שזורמים לכיוון של מקום הנפילה שלי.....הכל יכול להיות. מה שאני יודעת שהיה חלק והחלקתי, לא בדקתי ממה החלקתי, אני אומרת שהחלקתי.. רואים בדיוק ששם יש את הסימון" (ראו עמוד 9 שורות 2-10) אין לזקוף את דבריה הנ"ל לחובתה של התובעת ולראותם כשינוי בגרסה.

סעיף 5 ד קובע : "הרשות המקומית תהיה אחראית לשלמות ותקינות מבני ביה"ס ותהיה אחראית לעמידתם בכל דרישות משרד החינוך לצורך כך. הרשות המקומית תשפה את עמל בגין כל דרישה לדמי נזק או פיצויים בהם תחויב ו/או תדרש לשלם, בעבור מבנה" לא ניתן לפרש את הסעיף כמטיל חובת שיפוי במקרה דנן עבור פיצויים למקרה של ניזקי גוף.

...

כפועל יוצא שתי ההודעות ההדדיות לצדדים שלישיים נדחות.

לסיכום בנקודה זו, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי התאונה השניה קשורה לתאונה נשוא התביעה והשלכותיה.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 56,058 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. כן ישלמו הנתבעות שכ"ט מומחים (דר' קליגמן ופרופ' רופמן) ששילמה התובעת וכן אגרת תביעה ששולמה עם הגשת התביעה.

התובעת, ילידת 1985, טוענת שהחליקה ונפלה במדריגות בית הספר "מוסדות התורה והחסד" ביום 07.12.16, וכתוצאה מהתאונה נגרמו לה ניזקי גוף קשים.

נתבעת 1 עריית בני ברק לטענת התביעה מקום התאונה עונה להגדרת הלך מדרגות בהתאם לסעיף 3.2.2.15 לתקנות התיכנון והבניה (בקשות להיתר, תנאיו אגרות) תש"ל-1970 ולפיכך היה מחוייב להתקין במקום מסעד יד בצדי המדריגות.

במקרה דנן מדובר בתובעת שהכירה את הגן והמדרגות ויכולה הייתה לנקוט אמצעי זהירות משראתה שהריצפה והמדרגות רטובים ולפיכך, לדידי, יש להשית על התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

...

אני סבור שיש לשלם בגין ראש נזק זה סך של 15,000 ₪.

על אף הכלל לפיו יש לחשב את שיעור המוגבלות והפסד השכר באופן אקטוארי (ראו ע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ''ד מג(3) 875), סבורני כי במקרה ספציפי זה יש לפסוק סכום גלובאלי, על כן תפצה הנתבעת את התובעת בגין תקופת העבר ולעתיד בסך גלובלי של 80,000 ₪.

ניכוי המל"ל התובעת קיבלה דמי פגיעה בסכום של 7,377 ₪ אותו יש לקזז מהפיצוי המגיע לה. סוף דבר את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, יש לשלם לתובעת בניכוי אשם תורם בשיעור 20%, ותגמולי המלל בצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הוכח בפני כי התובע נפל או נמצא בתחתית המדריגות, 2 או 3 מדרגות אחרונות שליד ביתן השמירה (פ' ע'מ 13 ש' 23-26) , בשל קרבת הארוע לביתן השמירה סוגיית התאורה של בית הספר אינה רלוואנטית שכן, הוכח שהתאורה מתוך ביתן השמירה האירה את המדריגות הרלוואנטיות למקום הנפילה (פ' עמ' 10 ש' 5-6).

יש לזכור שהתובע עמד בעדותו שלא נפל אלא החליק כתוצאה מבוץ רטוב למרות שניקה את נעליו (פ' עמ' 8 ש' 16-20) ויפים לעניין זה הדברים שנקבעו בפסק הדין ברע"א 9213/09 אלכסנדר אברמוב נגד פאר שירותי כוח אדם בע"מ שבו אישר בית המשפט העליון כמו גם בית המשפט המחוזי בחיפה את קביעת בית משפט השלום אשר קבע : " ... התאונה, כך נקבע, אירעה ביום גשום מחמת החלקתו של המבקש בגרם המדריגות וככל הנראה עקב רטיבות ששררה במקום. עצם העובדה שעובד החליק במקום עבודתו, כך נקבע, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות המעביד להחלקה או לתוצאותיה. במקרה הנידון, כך קבע בית המשפט, אף שהמבקש ניזוק עקב היתממשות סיכון במקום עבודתו, הרי שהוא לא הצליח להוכיח רשלנות של המשיבות כלפיו. התאונה, כך נקבע, לא ארעה מחמת שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים או העדר הדרכה ופקוח, אלא כתוצאה מדרך הפעולה הלא זהירה של המבקש עצמו, כשלמשיבות לא היתה ולא יכולה היתה להיות שליטה עליה. בסיכומו של דבר בא בית משפט השלום לכלל מסקנה כי המבקש נפגע עקב ביצוע פעולה הנכללת בסכוני היומיום, סיכון אשר מבחינת הדין הוא סיכון רגיל, שאין להטיל בעקבות התממשותו אחריות כלשהיא על המעביד, בהעדר הוכחת רשלנות". לאור כל האמור, אני סבור שהתובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ואת אחריות הנתבעת להחלקה, דין התביעה להדחות.

...

מצאנו אותו במדרגות למעלה, לא זוכר כמה מדרגות היו למעלה.

יש לזכור שהתובע עמד בעדותו שלא נפל אלא החליק כתוצאה מבוץ רטוב למרות שניקה את נעליו (פ' עמ' 8 ש' 16-20) ויפים לעניין זה הדברים שנקבעו בפסק הדין ברע"א 9213/09 אלכסנדר אברמוב נגד פאר שירותי כוח אדם בע"מ שבו אישר בית המשפט העליון כמו גם בית המשפט המחוזי בחיפה את קביעת בית משפט השלום אשר קבע : " ... התאונה, כך נקבע, ארעה ביום גשום מחמת החלקתו של המבקש בגרם המדרגות וככל הנראה עקב רטיבות ששררה במקום. עצם העובדה שעובד החליק במקום עבודתו, כך נקבע, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות המעביד להחלקה או לתוצאותיה. במקרה הנדון, כך קבע בית המשפט, אף שהמבקש ניזוק עקב התממשות סיכון במקום עבודתו, הרי שהוא לא הצליח להוכיח רשלנות של המשיבות כלפיו. התאונה, כך נקבע, לא אירעה מחמת שיטת עבודה לא נכונה, ציוד עבודה לא מתאים או היעדר הדרכה ופיקוח, אלא כתוצאה מדרך הפעולה הלא זהירה של המבקש עצמו, כשלמשיבות לא היתה ולא יכולה היתה להיות שליטה עליה. בסיכומו של דבר בא בית משפט השלום לכלל מסקנה כי המבקש נפגע עקב ביצוע פעולה הנכללת בסיכוני היומיום, סיכון אשר מבחינת הדין הוא סיכון רגיל, שאין להטיל בעקבות התממשותו אחריות כלשהי על המעביד, בהיעדר הוכחת רשלנות". לאור כל האמור, אני סבור שהתובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ואת אחריות הנתבעת להחלקה, דין התביעה להידחות.

אין חולק כי לנתבעת נגרמו הוצאות משפט מאידך, הגם שנושא מצבו הכלכלי לא הוכח, עדיין מכורח הנסיבות עולה : מאופי העבודה כשומר בשכר מינימום, היקף הפציעה וחומרתה ולכן, מצאתי להתחשב בתובע גם אם תביעתו נדחתה בסופו של דבר לכן, אני מוצא לנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪.