תביעת נזיקין: פגיעת גב בהרמת חולה סיעודית

התביעה הנזיקית שלפניי נוגעת לשתי תאונות עבודה שהתרחשו במקום העבודה.

בנימוקי הוועדה הרפואית המחוזית של משרד הבריאות לאישור פרישתה נרשם: "כח עזר עבודה הדורשת מאמץ גופני כולל הרמת משאות. סובלת ממגבלות אורטופדיות בכתף ימין ובברכיים המונעים ממנה לבצע עבודתה התקנית. מאחר ומצבה יציב ולא נמצאה לה עבודה חלופית שאינה דורשת מאמץ פיזי הוועדה בדיעה שיש מקום לפרישתה"[footnoteRef:2].

העובדה שלא זומנה לעדות הגב' לילי סברנסקי שנרשמה בטופס כעדה לארוע, בהנתן שזו עובדת של הנתבעת, לא פועלת בהכרח לחובת התובעת, שהרי זו עדה בשליטת הנתבעת.

"היא הייתה בצד השני, אחנו שתיים עם מנוף, אני עם מנוף והיא עוזרת, אנחנו ביחד, לא יודעת איך להסביר, אנחנו ביחד עם המנוף, אני בצד אחד והיא מהצד של החולה, או הפוך"[footnoteRef:16] [16: פרו' עמ' 4] במצב דברים זה, ובדומה לדיון לעיל בשאלת האחריות ביחס לתאונה הראשונה, גם כאן אני קובעת כי מחדל הנתבעים להציג ראיות מטעמן מהוה סיוע לעדותה היחידה של התובעת, ודי בכך כדי לקבוע שטענות התובעת בנוגע לרשלנות המעסיק הוכחו, ולו בענין העידר הדרכה מתאימה בעקבות מעבר למחלקת הסיעודי מורכב והשמוש במנוף או בכלל בטיפול בחולה כבד משקל.

ד"ר קאופמן משיב שאם היה מדובר בפגיעה טראומטית של פריקת כתף או אי יציבות "אי אפשר לפספס את זה, ביחוד לא רופא שהוא טראומטולוג, שהוא אמון על זהוי מוקד הכאב, בפירוש היא הלכה ונבדקה על ידי רופאים יותר מאחד וטופלה על ידי מטפלים בהקשר של היד ולא בהקשר של הכתף, לבוא חצי שנה אחרי ולהגיד שיש כאבים בכתף ולייחס את זה לתאונה לפני חצי שנה, כרופא זה לא סביר ולא נתקלתי במקרה כזה. זה עניין ראייתי וזו דעתי. הקשר הסיבתי לתאונה הוא לחלוטין לא סביר"[footnoteRef:17] [17: פרו' עמ' 23 ] ביום 31.8.14 קיבלה התובעת תעודת מחלה למשך 30 ימים מד"ר עוזר יורם מומחה לכירורגית כף היד.

...

"היא הייתה בצד השני, אחנו שתיים עם מנוף, אני עם מנוף והיא עוזרת, אנחנו ביחד, לא יודעת איך להסביר, אנחנו ביחד עם המנוף, אני בצד אחד והיא מהצד של החולה, או הפוך"[footnoteRef:16] [16: פרו' עמ' 4] במצב דברים זה, ובדומה לדיון לעיל בשאלת האחריות ביחס לתאונה הראשונה, גם כאן אני קובעת כי מחדל הנתבעים להציג ראיות מטעמן מהווה סיוע לעדותה היחידה של התובעת, ודי בכך כדי לקבוע שטענות התובעת בנוגע לרשלנות המעסיק הוכחו, ולו בענין העדר הדרכה מתאימה בעקבות מעבר למחלקת הסיעודי מורכב והשימוש במנוף או בכלל בטיפול בחולה כבד משקל.

אני מתרשמת כי מצבה הבריאותי ומגבלותיה שרובן ככולן אינן קשורות לתאונה השניה, העובדה שהיא עובדת מדינה ונהנית מפנסיה תקציבית, חלוף השנים בעבודה מאומצת זו והתבגרותה, כל אלו הביאו אותה לכלל מסקנה כי כדאי לפעול לפרישתה המוקדמת.

כך או כך התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל ולכן התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין תאונה זו. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרמו לה עקב התאונה הראשונה שנמצאה באחריות הנתבעת.

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין התאונה השניה.

בבדיקתו מצא המומחה, כי התובע הוא חולה סיעודי, שסבל ממחלות עוד לפני התאונה וניתן להניח שחלק מן הצרכים של היום-היום היו מתקיימים לולא הנפילה כתוצאה בלתי נמנעת של התבגרות הגוף והנפש.

בעדותו פרט התובע שהוא מתקשה לזכור מה בדיוק ארע ואולם הוא זוכר, כי הלך הליכה ישרה ברחוב בו הלך הרבה מאוד, הרגל שלו נתקלה במדרכה, הוא התאמץ שלא לפול על הפנים ונפגע בכל החלק התחתון של הגב.

עד הנתבעת, מר חכים, המשמש כמאבחן תביעות נזיקין בנתבעת, מסר בתצהירו והעיד, כי בנושא תחזוקת הדרכים קיימת בערייה מחלקה המטפלת בעיניין בשני אופנים: ראשית, איתור יזום של תקלות, באמצעות סיורים המתבצעים מדי יום באיזורי העיר; ושנית קבלת מידע מאזרחים על מפגעים, כאשר תלונה כזו נבדקת בתוך 3 עד 7 ימים והמקום מטופל בתוך פרק זמן קצר נוסף ככל שנמצאת הצדקה לכך.

אשר לאיזור נפילתו של התובע, אותרו מספר תלונות בעבר בעקבותיהן בוצע תיקון עקב הרמת אבני המדרכה בשל שורשי העץ הסמוך, כאשר התיקון האחרון נעשה ביוני 2015.

האוכלוסייה המבוגרת יותר, מוועדת, מטבע הדברים, לדאבון הלב, לנפילות אשר תוצאותיהן לעיתים אינן קלות, כפי שאירע כאן ואולם אין בעצם מציאות זו ועצם הרצון ואולי גם הנטייה למצוא דרך לפצות את מי שניפגע על נזקיו, כדי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת מקום שלא נמצא כי התרשלה, החלטה שמשמעותה קביעת רף היתנהגות שיחייב נקיטת צעדים למניעת נזקים מסוג זה והטלת עלויות לא מבוטלות על מחזיקים במקרקעין.

...

לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו. בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה, כי המענה לשאלה זו הוא בשלילה.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממקום הנפילה, באתי לידי מסקנה, כי אין אשם במעשי או במחדלי הנתבעת.

בשים לב לכל האמור עד כאן, על אף פגיעתו הלא קלה של התובע, דינה של התביעה להידחות.

מודעת אני להוצאות שנגרמו לנתבעת, אולם במכלול נסיבות העניין באתי לידי מסקנה, כי נכון להורות על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 17283-05-18 תיק חצוני: לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן התובעת ר.ר. ע"י עוה"ד קרן מרץ הנתבעים 1. קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י עוה"ד שגיא אמסלם ואח' 2. איילון חברה לביטוח בע"מ 3. מוסא עגמי נ' 2 – 3 ע"י עוה"ד מרצקי, ג'ובראן ואח' 4. עמל סיעודית בע"מ ע"י עוה"ד מרק שירין 5. קווים תחבורה ציבורית בע"מ ע"י עוה"ד ארז בלוך ואח' פסק דין חלקי

על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה הראשונה בשעה 8:15 לערך ועת עבדה בטיפול בקשיש בשליחות הנתבעת מס' 4 (להלן: המעבידה ) אישתו של הקשיש, שהיה נכה בגופו, הזמינה מונית מתחנת "לוד הצעריה" על מנת שתיקח אותו לבית חולים אסף הרופא לצורך בדיקת שיניים.

כאמור לעיל לא אביע את דעתי בעיניין זה שכן הצורך בכך התייתר ומסיבה שו גם לא המתנתי להתייחסות קרנית לשאלה זו. אחריות בנזיקין – התאונה הראשונה לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעיניין זה אני סבור שאין להטיל אחריות בנזיקין על המעבידה בגין הארוע נשוא כתב התביעה.

בע"א 2162/90 מצא נ' אגד אגודה שיתופית בע"מ [פורסם בנבו] נידון מקרה בו נהג אוטובוס הרים תיקו האישי ששוקל 10 ק"ג וגבו נתפס.

לכן ביישום הכללים הנ"ל על ענייננו ובשים לב כי מדובר במשקלים נמוך (הרמת רגל) הדבר אינו מקים חובת זהירות קונקריטת והתובעת נפגעה כתוצאה מסיכון טבעי, רגיל וסביר הכרוך בבצוע עבודתה ויש לדחות את תביעתה בהעדר אחריות.

...

מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית החלטתי לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק.

הנוסף אני קובע שהתאונה השנייה אינה מהווה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה כנגד תבעים 2 – 3 בעילה לפי חוק הפיצויים.

מאידך אני קובע כי הנהג וקווים אחראיים לנזקי התובעת על פי פקודת הנזיקין ככל שאלו יוכחו בהמשך.

לאחר הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו אני מורה ככל שהיא עומד על טענת נכות להביא חוות דעת מטעמה בתוך 60 יום מהיום.

תנאי העבודה שהתובעת טענה להם בתביעה שבפני בכתב התביעה בתביעה זו שבפני, טענה התובעת שהיא נפגעה במסגרת עבודתה עם מטופלים סיעודיים ובוגרים, מוגבלים וכבדים, אשר בשל מצבם אינם יכולים לשתף פעולה, כתוצאה ממאמצים פיזיים חוזרים ונשנים, שכללו, בין היתר, הרמת מטופלים, השכבתם, החלפת טיטולים ורחיצתם (כתב התביעה, פס' 4).

שנית, עיון בפסיקה מעלה שבתי המשפט הכירו בקיומה של חובת זהירות קונקרטית במקרים של יחסי עבודה של אחיות, מטפלים ועובדי כוח עזר סיעודי, שכללו טפול בחולים, הרמת חולים, הלבשתם ורחצתם, אף אם נקבע בסוף שלא הייתה התרשלות מטעם המעביד והתביעה נדחתה (ראו לדוגמא: ת"א 163375/09 פלישתייב נ' רעות שירות נשים סוצאלי, פס' 27 לפסק דינה של כבוד השופטת א' מור אל (16.2.2015); ת"א 3354/99 גרויסמן נ' האגודה למען הזקן, פס' 44- 50 לפסק דינו של כבוד השופט ד' צרפתי (13.4.2004); ת"א 3322/97 ציפורה נ' עמי אגודה לשפור ולפיתוח לילדים מוגבלים ומפגרים, פס' 2(ד) לפסק דינו של כבוד השופט ב' אזולאי (5.11.2003) שאושר בבית המשפט העליון בכל הנוגע לשאלת האחריות במסגרת תיק ע"א 11227/03 עמי אגודה לשפור ולפיתוח לילדים מוגבלים נ' גל (7.9.2005); ת"א 1076/01 מגדשי נ' מדינת ישראל (24.8.2005) ות"א 3376/01 אליהו נ' מרכז משען ההסתדרות הכללית החדשה, פס' 2 לפסק דינה של כבוד השופטת מ' שריר (13.4.2004)).

היפוך נטל הראיה התובעת טוענת בכתב התביעה כי בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ולהטיל על הנתבעת את הנטל להוכיח שלא הייתה לגבי הפגיעה בגב התרשלות שתחוב בגינה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 275,771 ₪; סך של 686 ₪ בגין אגרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961 מיום 27.11.2012 ועד לתשלום בפועל וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 65,000 ₪.

מאחר ושיעור הנכות הרפואית בחוות הדעת מטעם התובעת בתביעה שבפני הוכר גם כן בחוות הדעת מטעם בית המשפט, עוד תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5850 ₪ בגין חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מיום 11.11.2012 ועד לפרעון בפועל, וכן סך של 2925 ₪ בגין חלקה של התובעת בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מיום 30.9.2014 ועד לפרעון בפועל.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט משה תדמור-ברנשטיין) ת.א. 53773-07-17 מיום 3.4.2022, בגדריו התקבלה תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהגישה הגב' ס.מ, ילידת שנת 1954 (להלן- המשיבה), כנגד המערערות - הראשונה מעסיקתה (להלן - המעביד) והשנייה מבטחת המעביד בפוליסת חבות מעבידים (להלן- המבטחת) - לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, על פי הנטען, בתאונת עבודה שאירעה ביום 16.11.2014 "בזמן הרמת מטופלת כבדת משקל". על יסוד הקביעה לפיה המערערת 1, היא המעביד, "התרשלה" כלפי המשיבה והפרה כלפיה "חובה חקוקה בכל הקשור לקיום הוראות התקנות בעיניין מתן – הדרכה, אזהרה מסיכונים ופקוח" ובשל כך "גרמה" לה "נזק גוף, או- לא מנעה אותו", חייב בית משפט קמא את המערערות, יחד ולחוד, בתשלום פיצוי למשיבה, אשר הועמד על סך של 246,366 ₪ "לאחר הפחתה בגין אשם תורם [20%] ולאחר נכויים [תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו למשיבה]" וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. העירעור מופנה כלפי קביעת החבות-האחריות, כמו גם כלפי גובה הפצוי שנפסק.

ההליך לפני בית משפט קמא בחודש יולי 2017 הגישה המשיבה כנגד המערערות תביעת נזיקין לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, על פי הנטען, "ביום 16.11.14, בשעה 7:30 לערך, במסגרת עבודתה ...כמטפלת סיעודית ב"מרכז ורה סלומונס" – דיור מוגן לקשישים בכפר סבא .

באותו בוקר המשיבה "קיבלה הוראה לקלח את המטופלת לפני שהיא תועבר לבית החולים משום שלא הרגישה לא [כך במקור] טוב... כשהגיעה למטופלת ראתה ... שיש לה ערוי ביד. המטופלת לא ענתה" לפנייתה אליה, "גופה היה רפוי והיא לא תפקדה". המשיבה "הרימה את גב המיטה, הרימה קצת את המיטה כי המטופלת היתה גבוהה, הורידה למטופלת את הרגליים לרצפה", כך שיהיו בין רגליה, חיבקה אותה, 'לקחה' אותה וכשביקשה לשים אותה בעגלה, המטופלת "עשתה ככה", המשיבה שחששה שתישמט מידיה צעקה ובעקבות צעקתה הגיע רופא ש"קרא למישהו" שיעזור לה, "גבר מהעובדים". "עובד נוסף שהיה במקרה בחדר האוכל ... המשיך וטיפל במטופלת", כשהרופא הושיב את המשיבה שחשה כאב בגבה ("הוא ראה איך התעקמתי") "והביא לה כדורים לשיכוך הכאב. בעלה של" המשיבה "הגיע לאסוף אותה, ובאותו יום הגיעה למוקד קופת החולים. מאז, לא חזרה" המשיבה לעבוד.

11.1 בהתייחס להערכת הנזק וגובה הפצוי נטען כי שגגה נפלה מלפני בית משפט קמא משלא אימץ את קביעותיו של המומחה הרפואי מטעמו בתחום האורתופדי והעמיד את הנכות הרפואית הצמיתה על 18% (תחת 14%), זאת מש"במהלך החקירה הנגדית לא חזר בו המומחה הרפואי מהאמור בחוות הדעת והדגיש כי אין מקום, בנסיבות המקרה לייחס לתאונה נשוא התביעה נכות גבוהה יותר לא ביחס להגבלה בתנועות ולא ביחס לפגיעה הנוירולוגית".

...

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור תוך חיוב המערערות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור נדחה.

המערערות תשלמנה למשיבה בגין הליך הערעור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.