תביעת נזיקין של תושב זר בגין תאונת דרכים

בהיבט האחד, נטען – כטענה חלופית – כי המשיב אינו רשאי לחייב את המערערות בתשלום מע"מ רטרואקטיבית בעקבות שינוי במדיניותו: במשך שנים היה המשיב ער לצירופם של שחקנים זרים לקבוצות הכדורגל בישראל, המסווגות כאמור כמלכ"ר, מבלי שבקש לחייבן במע"מ. נטען כי מדיניותו החדשה של המשיב צריכה להיקבע בחקיקה או בהוראות מקצועיות מפורטות, ותחולתה היא – לכל היותר – מכאן ואילך.

בנסיבות שם, המערער טיפל בתביעתם של תושבי חוץ לפיצויים בגין תאונות דרכים שארעו להם בעת ששהו בארץ.

מסקנתו הייתה כי יש לראות בזכות לפצוי בנזיקין – שבסיווגה נידרש להכריע – כ"זכות ראויה", שהרי גם לדעת המיעוט בעיניין אברך, זוהי זכות רכושית שניתן להעריכה בכסף.

...

המסקנה המתגבשת היא כי הזכות להעסקת השחקן, שאת תמורתה שילמו המערערות במסגרת ההסכמים, יובאה על ידן לישראל.

הכרעה זו, שהיא בגדר מסקנה משפטית ביחס לדין הקיים, איננה מסתייגת או ממליצה על אפשרות לשינויו.

סוף דבר בסיומה של דרך, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן בייבוא טובין המקים חבות של המערערות במע"מ. עוד סבורני כי אין בטענותיהן האחרות של המערערות כדי לשנות ממסקנה זו. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

רקע המשיב, אזרח פלסטינאי ותושב שטחי הרשות הפלסטינאית (להלן: הרש"פ), הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה בסמוך למחסום אירעי שהוצב על ידי שוטרי משמר הגבול על הכביש המוביל לעיר קלקיליה.

ואולם, כך נטען, המדינה לא הרימה נטל זה, והסתפקה אך בטענה כי המשיב תושב חוץ.

כן צוין, כי על פי הסכם הביניים, על הרש"פ לקיים מערכת לפצוי נפגעי תאונות דרכים המבוססת על עקרון של אחריות מוחלטת ואשר שוללת עילת תביעה בנזיקין מנפגעי תאונות שכאלה, אלא שהמדינה לא הגישה לבית המשפט את החוק החל ברש"פ, ואף לא הוכיחה כי קיימת במסגרתו הוראה השוללת עילת תביעה בנזיקין לנפגעי תאונות דרכים, ולכן, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי נשללה עילת התביעה של המשיב נגד המדינה.

כמו כן, כך נטען, סעיף 8 לחוק הפיצויים, שעניינו בעקרון ייחוד העילה, "חוסם" למעשה כל עילה נזיקית של המשיב כלפי המדינה.

...

הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה אשר לבקשת המדינה להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, הרי שמצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת בשל היעדר הנמקה רלוונטית לסוגיה זו. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי מנה בהחלטתו את השיקולים לדחיית הבקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן דחה את בקשת המדינה להפקדת ערובה "בשל אותם טעמים". דא עקא, שלא בואר כיצד "אותם טעמים" הנוגעים לדחיית הבקשה לסילוק על הסף רלוונטיים אף להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, וכיצד יש בעצם דחיית בקשה לסילוק על הסף, כשלעצמה, כדי להוביל ממילא לדחיית הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה – שהרי השיקולים שיש לשקול ביחס לכל אחת מהבקשות שונים (לשיקולים שנזכרו בפסיקה כרלוונטיים להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הדיונית, ראו: רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר, פסקה 15 (12.11.2020), וההפניות שם).

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור אך בכל הנוגע לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר דחיית הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור ביחס לבקשת המדינה לסילוק התביעה נגדה על הסף, נדחית.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה נזיקית שהגישו המשיבים נגד המבקשת, בגין מותו של המנוח, יליד 7.8.1972, שנהרג בתאונת דרכים בגרמניה ביום 25.3.2008, לשם נשלח על פי הנטען במסגרת עבודתו אצל המבקשת.

המבקשת טוענת כי עד עכשיו המשיבים לא הצביעו על בדל של עילת תביעה נגדה, בגין תאונת דרכים שהתרחשה בגרמניה.

המבקשת טוענת כי מלבד היות המשיב תושב חוץ, יש לחייבו בהפקדת ערובה גם בשל כך שלא ציין את מענו בכתב התביעה ובשל כך שסכויי התביעה קלושים.

לבסוף מנפה ב"כ המשיב לתקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט-1968, ולתקנה 28(א) בפרט, לפיה תובע שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה, לא תצווה עליו רשות שיפוטית מחמת היותו זר ליתן ערובה לפרעון הוצאות משפט.

...

הראשונה - המסגרת הנורמאטיבית לדיון בפיצויים בגין נזק גוף - מפגיעה, פציעה או מקרה מוות - עקב תאונת דרכים, היא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים) סעיף 8 לחוק קובע כלל ייחוד עילה, לפיו קיום עילת תביעה לפי חוק הפיצויים שולל עילת תביעה בגין נזק גוף לפי פקודת הנזיקין ואינו מאפשר הגשת תביעה "נוספת" בעילות נזיקיות.

סעיף 2(א) לחוק קובע, באופן אבסולוטי, כי "... המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". סעיף 8, שכותרתו "ייחוד עילה", קובע כי "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון... (ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה". חוק הפיצויים קובע, איפוא, מנגנון מיוחד לפצוי נפגע בתאונת דרכים.

המישטרה אמונה על שמירת בטחונם הגופני והרכושי של תושבי המדינה ועליה לאכוף את שילטון החוק.

אין מדובר בתקיפה "עקיפה" של החלטה מנהלית, אלא תביעת פיצויים, במסגרתה תתברר השאלה - אם במהלך חקירת נסיבות תאונת הדרכים, שגבתה את חייו של המנוח, פעלה הרשות בהתאם לנוהל, לסטאנדארט הנוהג, ללא משוא פנים וללא שיקול זר, בין היתר כזה הנובע ממעמדו דאז של הנתבע, וככול שהתרשלה בתפקידה או פעלה ממניעים זרים, מה הנזק שניגרם לתובעים כתוצאה מכך.

...

לפיכך, דין התביעה נגדו להידחות.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 2.

מנגד, אני מקבל את בקשת הנתבע מס' 1 ומורה על דחיית התביעה נגדו.

התביעה הנה תביעת נזיקין שהגיש התובע, מר טספמרים טספיי, שהנו תושב זר, כנגד הנתבעים.

התביעה הוגשה לפצוי בגין ניזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

המוסד לביטוח לאומי לא נשא בכל ההוצאות, משום שקבע כי חלק מן התופעות אשר הצריכו טפול לא נבעו מן התאונה ועל כן אינן באות בגדר הטיפולים להם זכאי התובע על פי חוק.

...

בהיעדר ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, אני מקבל את קביעתו גם בנושא זה. אף על פי כן, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 3,500 ₪.

יוצא, אפוא, כי תביעתו של התובע "נבלעת" ולפיכך הינו זכאי לשיעור של 25% מפסק הדין.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 51,906 ₪ (25% מ – 207,627 ₪ לאחר הפחתת התשלומים התכופים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה), בצירוף אגרה ושכר טרחת עורך-דין בסך של 7,827 ₪.