תביעת נזיקין נגד עובדי ביטוח לאומי

היה והתובע הגיש תביעת נזיקין כנגד חברת ביטוח או גוף אחר, ביחס לאותן תאונות עבודה, אזי אף למידע שניתן על ידו במסגרת אותה תובענה, ביחס לשכרו אגב תביעה לאבדן הישתכרות, למשל, יש רלבאנטיות לחשיפת האמת וקיום דיון יעיל.

לפיכך, אני מורה לתובע להמציא לנתבעים העתק כל התביעות לדמי פגיעה שהוגשו על ידו למוסד לביטוח לאומי בין השנים 1/2009-9/2017 על כל צרופותיהן וכן העתק כל תביעת נזיקין שהוגשה על ידו לערכאות המשפטיות או לוועדה רפואית של מבטח/קופת גמל זו או אחרת, בשנים הנזכרות בגין אותן תאונות עבודה נטענות.

...

ובלשון הפסיקה: "חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט (P. Matthews, H.M. Malek Disclosure, at pp. 108-109 (להלן – Disclosure [15])). במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים – קידום ההגינות והיעילות הדיונית – ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו". (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ – איזנברג , פ"ד ס(3) 264, (2005)) באשר לבקשת הנתבעים – לא מצאתי להעתר לבקשת הנתבעים להורות לתובע להמציא לעיונם את דפי חשבון הבנק שלו, מכמה טעמים: הראשון – הנתבעים טענו, כי הנתבע 2 מסר לתובע ו/או הפקיד ישירות לחשבונו מעת לעת סכומי כסף נכבדים בהתאם לבקשותיו/דרישותיו.

לפיכך, אני מורה לתובע להמציא לנתבעים העתק כל התביעות לדמי פגיעה שהוגשו על ידו למוסד לביטוח לאומי בין השנים 1/2009-9/2017 על כל צרופותיהן וכן העתק כל תביעת נזיקין שהוגשה על ידו לערכאות המשפטיות או לועדה רפואית של מבטח/קופת גמל זו או אחרת, בשנים הנזכרות בגין אותן תאונות עבודה נטענות.

ככל שלא מצויים בידי התובע העתקי תביעות דמי הפגיעה שהוגשו על ידו, יודיע בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטתי זו לידיו וינתן צו למוסד לביטוח לאומי אשר יורה לו להמציא את המידע המבוקש.

לא-זו-אף-זו, אילו ניצבה הטענה למיגבלה ביסוד התובענה – טענה שכרוכה בהודאה כי לא היתרחש כל ארוע תאונתי שמקים חבות בנזיקין ביום 4.8.2009, כי אז היה התובע מפנה תביעתו אך ורק נגד נתבעות 1 ו-3; באין ארועי תאונתי שיצמיח עילה נזיקית ביום 4.8.2009, אין לתובע עילה נגד נתבעת 2, מבטחת חבותה של קק"ל במועד זה. הגשת התביעה כפי שזו הוגשה, לא רק תוכנה ואופן נסוחה, מלמדים איפוא כי ביסודה ניצבה טענה ברורה על-אודות פגיעתו של התובע ביום 4.8.2009 בארוע תאונתי שכונן עילה נגד נתבעות 1 ו-2 יחדיו.

תביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל) בשל הפגיעה שייחס ליום 4.8.2009 נדחתה, תוך קביעה כי תלונותיו נובעות מאותו פגם מולד ברגליו: "אני התלוננתי על כאבים בכף הרגל שלי, ברגליים שלי, שקשה לי לדרוך עליו. המוסד לביטוח לאומי קבע שזה בגלל הוולוגוס הזה ולכן אני סובל בדריכה על כף הרגל. המוסד לביטוח לאומי קבע את זה. לא אני" [עמ' 43 ש' 6-4; ר' גם עמ' 42 ש' 24-23 ו-נ/10].

התאונה השניה מיום 5.8.2010 נותרה תאונת עבודה שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, הא ותו לא. התאונה השניה: אחריות קק"ל להתרחשותה כבר צוין לעיל: בעדותו הראשית לא טען התובע ולא הראה כיצד ומדוע נושאת קק"ל באחריות בנזיקין להתרחשותה של התאונה השניה, באופן שעושה את אותה תאונה בעבודה לארוע בעל אופי נזיקי שמכונן חבות של מעסיקתו כלפיו.

...

נובע מכך שהתובע סבר שעבודת צופה מתאימה למגבלותיו, ביקש לקבלה, וכאשר הוצעה לו אותה עבודה עצמה שלה ייחל, סירב לעבוד בה. אין מנוס מלקבוע כי מדובר במי שרצון אמיתי לעבוד לא היה נחלתו.

התביעה נגד נתבעות 2-1 בגין התאונה מיום 4.8.2009 נדחית.

התביעה נגד נתבעות 1 ו-3 בגין התאונה מיום 5.8.2010 נדחית.

בית הדין הארצי היתייחס לסוגיה זו בפרשת מפעלי פלדה (עב"ל נה/0-165 המוסד לביטוח לאומי - מפעלי פלדה מאוחדים ואח' (6.8.96)), שם דן בית הדין הארצי בשלבי ההכרה בתביעה לקביעת דרגת נכות ומנה את השלבים השונים החל מהגשת תביעה למוסד להכרה בארוע כפגיעה בעבודה עובר להגשת תביעה לבית הדין כנגד דחיית תביעה על ידי פקיד תביעות, הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות והגשת ערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, וקבע כי: "ככל שמדובר בעובד המבוטח בענף נפגעי עבודה, הרי שאף על-פי שמעבידו מממן את דמי הביטוח בענף זה במלואם, העניק המחוקק לעובד הנפגע, ולו בלבד, ובשלבים מסוימים גם למוסד, מעמד בשלבי תהליך ההכרה בפגיעה כ"פגיעה בעבודה" וכן בתביעה לקבלת הגִמלה עקב הפגיעה.

לכך יש לצרף, כמובן, את ההתפתחות ההלכתית בנושא ההתאמה בין הגִמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי לבין פצויי הנזיקין מהמעביד (הדגשות שלי – י.א.ש.) וכן בפרשת צוות ברקוביץ: "דעתנו היא כדעת הרוב בפרשת מפעלי פלדה כי סעיף 393 לחוק מעניק למעביד זכות תביעה רק במצב המתואר בו, היינו כאשר המוסד דוחה את תביעת העובד לגמלה (בשלב של ההכרה בזכות) והעובד לא מגיש בקשר לכך תובענה לבית-הדין לעבודה. דעתנו היא כי אין בסעיף 393 אחיזה לפרשנות המרחיבה את זכות המעמד של המעביד להשגה על החלטות של ועדות רפואיות בשלבים השונים של קביעת דרגת הנכות" (עב"ל 1504/02 המוסד לביטוח לאומי – צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ (2.2.03); הדגשה שלי – י.א.ש.).

...

מכאן, כי לתובעת אין מעמד או זכות תביעה כנגד המוסד בעניינו של הנתבע 2 ודין תביעתה להידחות על הסף.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות הבקשה, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 4/4/22 ניתן פסק דין ובו חויבו הנתבעות (לרבות קבוץ רמות מנשה שנתבע בתביעת הנפגע) לשלם לנפגע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל. בשל העובדה שנזקי התובע נבלעו בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, ובשים לב כי מדובר בתביעה נזיקית כנגד צד ג' שאינו המעסיק, קבע בית המשפט (כב' השופט ויסאם ח'יר) כי התובע זכאי לפצוי בשיעור של 25% מסך נזקיו, אותם העמיד בית המשפט על סך 696,722 ₪.

...

לאור האמור, אני מקבלת חלק מטענת הנתבעות בעניין זה. אכן נראה כי לו היה מחושב שכר הטרחה בבית משפט השלום לפי 20% מסך של 174,180 ₪ בתוספת מע"מ, הסכום הכולל שהיה פוסק בית המשפט לשלם היה עומד על סך של 40,758 ₪, כאשר נפסק סכום של 26,000 ₪.

איני מקבלת את טענת הנתבעות כי גם הסכום הנותר של 25,000 ₪ שולם בגין הוצאות נוספות לרבות חוות דעת, וזאת כיוון שבית המשפט המחוזי בפסק דינו מורה כי בנוסף לסך של 40,000 ₪ על הנתבעות לשלם כמפורט בסעיף 84 לפסק דינו של בית משפט השלום.

[15: עדות התובע בפרו: ] ששית, התובע ניהל במהלך התקופה שממועד ההחלטה הראשונה ועד הגשת התביעה השניה תביעה בנזיקין נגד חברת ביטוח בין היתר בנוגע לנסיבות התאונה נושא הליך זה.[footnoteRef:16] כמקובל בבירור תביעה בנזיקין, מובאים באותו הליך פרטי התגמולים שהתובע זכאי להם מאת המוסד לביטוח לאומי.

...

טענות הצדדים לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה בהתייחס להחלטה הראשונה מחמת התיישנות.

[footnoteRef:20] השינוי במצבו התפקודי של התובע במהלך השנים תומך במסקנה שיש לסלק את התביעה כנגד ההחלטה הראשונה, שכן בחלוף פרק זמן כה ארוך יקשה על הנתבע לבחון את הדברים לאשורם ולקבוע מהי נקודת הזמן המדויקת שבה החמיר המצב התפקודי, אם בכלל.

] לסיכום, בנסיבות המקרה כאן, בהתחשב בהשתהות הניכרת ממועד הגשת התביעה הראשונה, בהתחשב בכך שבתביעה הראשונה התובע לא העלה טענות עובדתיות שעשויות היו לזכות אותו בקצבה מיוחדת בשיעור גבוה יותר בשל צורך בהשגחה או בהסעות מיוחדות, בהתחשב בכך שהתובע העיד שמצבו התפקודי החמיר מאז מה שעשוי להקשות על בדיקת הזכאות נכון למועד הרלוונטי, בהתחשב בכך שלא הצביע על נימוק של ממש שמנע ממנו לתקוף את ההחלטה הראשונה במועד, במיוחד כשהיה מיוצג באותה עת, בהתחשב בכך שלא מן הנמנע שעד שהסתיים ההליך הנזיקי לא היה לתובע כל אינטרס להגדיל את שיעור הקצבאות שקיבל מהנתבע – אין הצדקה להאריך את המועד להגשת תביעה כנגד ההחלטה הראשונה.

סוף דבר – התביעה בהתייחס לתביעה הראשונה נדחית.