תביעת נזיקין ולשון הרע בעקבות הליכי הוצאה לפועל

זוהי תביעה כספית' ונזיקית בגין לשון הרע' אותה הגישה אתי דהן (להלן – "התובעת") כנגד עמיר ציקלובר (להלן – "הנתבע"), וזאת בגין המחאות שמשך הנתבע מחשבון בנק שפתחה עבורו התובעת, ואשר הוחזרו על-ידי הבנק בשל העידר כסוי או שנמסרו לספקים עמם עבד הנתבע, והתובעת חשופה לדרישה לשלמן היות וטרם ניפרעו.

בעיניין זה נטל השיכנוע הוא כולו על התובעת, ובהיעדר ראיה בעיניין זה, הרי שיש לדחות את תביעתה בהקשר זה. פיצויים בגין לשון הרע לטענת התובעת היתנהלותו חסרת האחריות של הנתבע, הביאה למצב שחשבונות הבנק שלה הפכו למוגבלים, ניפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל, התקבלו מכתבי דרישה מספקים.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל, ובהתאם ניתנים לתובעת הסעדים הבאים: הנתבע ישלם לתובעת בגין ההליכים התלויים ועומדים בלישכת ההוצאה לפועל את הסך של 29,660 ₪ בצרוף הפרישי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב זה. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליכי ההוצאה לפועל בסכום של 10,000 ₪.

...

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל, ובהתאם ניתנים לתובעת הסעדים הבאים: הנתבע ישלם לתובעת בגין ההליכים התלויים ועומדים בלשכת ההוצאה לפועל את הסך של 29,660 ₪ בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב זה. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליכי ההוצאה לפועל בסכום של 10,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,240 ₪, בגין עמלות הבנק ששילמה.

הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעת לשון הרע בגין הליכי הוצאה לפועל שהנתבעת נקטה בהם נגד התובעים לגביית הוצאות שנפסקו ע"י בית המשפט העליון בעתירה שהגישו התובעים ואשר נדחתה.

נקבע בפסיקה כי הטלת עיקול שלא כדין הוא מעשה עוולה נזיקית של הוצאת לשון הרע, עוולת רשלנות ופגיעה בפרטיות כנגד מי שהוטל עליו עיקול שלא כדין, וספציפית, בהקשר של רשות ציבורית, נקבע בפסיקה כי פתיחת הליכי משפט/הוצל"פ שלא כדין היא עוולה נזיקית מסוג נגישה.

...

זאת ועוד, אף אם נצא מההנחה שפרשנות העירייה לא הייתה נכונה, כטענת התובעים לאור החלטת הרשמת, אזי אין לומר שהייתה זו פרשנות בלתי סבירה או חסרת תום לב, ואין מקום לפרשנות שבכל מקרה שאדם או גוף פונה כזוכה להוצאה לפועל ובקשתו נדחית, מייד או תוך כדי ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, הרי שהוא פעל שלא כדין וקם לו חיוב בלשון הרע.

לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי פתיחת תיק ההוצל"פ על ידי העירייה, כשנה לאחר שנקבעה זכותה להוצאות, ובמיוחד התובעים טרם שילמו את ההוצאות שנפסקו נגדם לעיריות שכלפיהן היה להם חוב, נעשה כדין ובתום לב, תוך פרשנות שהייתה נכונה לאותה עת של פסק הדין, ומכל מקום לא נעשתה ברשלנות או בחוסר תום לב. זאת ועוד, מייד עם פתיחת תיקי ההוצל"פ וקבלת האזהרה, יכלו התובעים להגיש את הבקשה לסגירת התיק, הא ותו לא. גם הליכי הביצוע שננקטו היו בהתאם לדין, תוך שהעירייה לא הזדרזה לנקוט נגד התובעים בהליכים.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

לפני תביעה נזיקית.

עוד טוען התובע כי הנתבעת עוולה כלפיו בעוולת הנגישה בשל פתיחת הליכי ההוצאה לפועל וכי הוא מעריך את הנזק אשר גרמה לו הנתבעת בסך של 100,000 ₪ ועותר לפצותו בגין סכום זה בלא הוכחת נזק כשם שהדבר נעשה על פי חוק איסור לשון הרע.

קשר סיבתי : התובע טען בכתב תביעתו כי לא מתנהלים או לא התנהלו כנגדו תיקי הוצאה לפועל והוא אינו חייב דבר לאיש.

...

מכאן כי יש לדחות את תביעת התובע בעילת הרשלנות כנגד הנתבעת.

משכך, יש לדחות את טענות התובע אף לעניין זה. הנה כי כן, נדחות טענותיו של התובע כנגד הנתבעת ויש לדחות תביעתו במלואה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לפניי תביעה נזיקית, לשון הרע בסך של 50,000 ₪ התובעת טענה כי היא נשואה ומתגוררת בכפר גוש חלב על בעלה, עובדת והייתה מבוטחת של נתבעת 1 (להלן "הנתבעת") .

הנתבע טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב שכן, ביום 7.2.2018 התובעת הגיעה להסדר פשרה עם הנתבעת לפיו שילמה לנתבעת סכום של 500 ₪ , דבר המעיד לכאורה על כך כי הליך ההוצאה לפועל לא היה סרק.

אמנם עצם הטלת צו עיקול עשויה לענות על יסוד הפירסום אולם, כאמור אין חולק כי הטלת העיקולים בוצעה ע"י הנתבעת בהיותה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל ולא ע"י הנתבע ודי בכך כדי לדחות את טענת התובעת כי הנתבע הפר את הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן "החוק") .

...

לאר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדים שהופיעו בפני , הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בגין מעשי ומחדלי הנתבע ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ולא בתצהירי עדות ראשית של התובעת ועלתה לראשונה רק בדיון ועל כן, דינה להידחות .

סוף דבר: התביעה נדחית .

המבקש הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזיקין נגד המשיבה, בגין תיק הוצאה לפועל שפתחה נגדו והליכים שננקטו נגדו במסגרת תיק זה. תביעת המשיבה הוגשה ביום 17.5.2010 בלישכת ההוצאה לפועל בכפר סבא.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע, בין היתר, כי המשיבה פעלה באופן סביר ובתום לב במסגרת הליך ההוצאה לפועל; כי המבקש לא הוכיח את ניזקו, ולמעט עיקול על חשבונותיו, לא הוכח כי ננקטו נגדו הליכים נוספים; וכי בתקופה המדוברת היתנהל נגד המבקש תיק נוסף בלישכת ההוצאה לפועל והנזק שכביכול נגרם לו ארע גם עקב ההליכים שננקטו בתיק האחר.

המבקש, המייצג את עצמו, טען כי הערכאות קמא לא נדרשו לכלל טענותיו, ובכך נגרם לו אי צדק העולה כדי עוות דין ומחייב את התערבותו של בית משפט זה. המבקש חזר על טענותיו, וטען, בין היתר, כי כלל לא היה לו חוב כלפי המשיבה; כי המשיבה זנחה את תביעתה משהבינה כי אין לה יסוד; כי שגה בית המשפט כשקבע כי היתנהלותה הייתה סבירה; כי העיקולים שהוטלו הסבו לו נזק בהתנהלותו מול הבנק בו היתנהל חשבונו; ובנסיבות המקרה יש לפצותו גם מכוח עוולת לשון הרע.

...

לפיכך, אני דוחה את הבקשה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

למעלה מן הצורך אוסיף כי תביעתו של המבקש נדחתה לאחר שהערכאות קמא הגיעו לכלל מסקנה כי המשיבה לא התרשלה כלפי המבקש; כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית המבססת את נזקיו; וכי לא קיים קשר סיבתי בין התנהלות המשיבה לבין הנזק הנטען.

קביעות אלה מבוססות על הראיות שעמדו בפני הערכאות קמא, והבקשה לא מגלה עילה להתערב בהן, וודאי שלא "בגלגול שלישי". סוף דבר, הבקשה נדחית.