פסק דין
בפניי תביעה כספית ונזיקית, בגין עוולת לשון הרע, על סך 66,000 ₪
בראשית הדברים אציין, כי ביום 16.03.14 ניתן על ידי פסק דין חלקי, המורה על מחיקת ההודעה כנגד הצד השלישי.
אף הפסיקה נתנה את דעתה על כך וקבעה, כי אין כל פסול בנוהל מסוג זה.
יפים לעניין זה האמור בע"א 1167/01 עריית ראשון-לציון נ' בנק הפועלים בע"מ , ס (3) 553:
"סעיף 7 לפקודת המסים מאפשר, על פי פרושו הנכון, לפקיד הגבייה להורות על עיקול אצל צד שלישי כשקיימת סבירות שהצד השלישי מחזיק נכסים של החייב, ואין לידרוש ממבקש העיקול כי ידע או יוכיח את דבר קיומו של הנכס המעוקל בידי צד שלישי כתנאי מוקדם להטלת העיקול. כך אשר לצד שלישי בדרך כלל וכך ביתר שאת אשר לצד שלישי שהוא תאגיד בנקאי נוכח ההסתברות הגבוהה כי החייב מנהל חשבון בבנק זה או אחר. כפועל יוצא מכך אין לידרוש ממבקש העיקול על פי פקודת המסים, גם בהעדר הוראת חוק ספציפית דוגמאת זו שבסעיף 45א לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר המצאת צוי עיקול למשרד הראשי או למען הרשום של תאגיד בנקאי, כי יצביע על סניף מסוים שבו מיתנהל חשבון הבנק; יש לאפשר לו להמציא את צו העיקול למשרד הראשי של הבנק או הבנקים אשר בהם, על פי הערכתו, עשוי החייב לנהל חשבון. פרשנות זו של סעיף 7 לפקודה מתיישבת היטב עם תכליתה של הפקודה ליתן בידי הגופים המוסמכים לכך מנגנון יעיל ומהיר לצורכי גבייה".
אכן, הנתבעת התרשלה בייחוס החוב לתובע, וכן באי שליחת כל הודעה מוקדמת ו/או התראה לתובע, טרם הטלת העיקולים, אך אין בשליחת הודעות העיקול לסניפי הבנקים השונים משום לשון הרע כלפי התובע.
...
משכך, אני דוחה את טענות התובע לגבי ראש נזק זה.
לעניין המישור השני- התובע טוען, כי התנהלות הנתבעת הינה עוולה לפי פקודת הנזיקין, המהווה התרשלות לשמה וכן פרסום שקר מפגיע.
משכך אני קובע, כי התרשלות הנתבעת לא הביאה לכדי נזק ממשי לתובע, המזכה במתן פיצוי לתובע על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל כן, טענות התובע לעניין ראש נזק נדחות אף הן.
מכל המקובץ דלעיל, אני קובע כי דין התביעה להידחות כאמור.
לעניין הוצאות- על אף קביעתי, כי התרשלות הנתבעת בייחוס החוב לתובע ושליחת הודעות העיקול על שמו, לא גרמו נזק ממשי לתובע, אני סבור כי נגרמה לו מכך עוגמת נפש מסוימת, אם כי החלטתי בנסיבות העניין אין בה כדי להקנות פיצוי כספי ועל כן החלטתי כי האיזון הנכון הינו דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות.
