התביעה (אשר נדונה בת"א 32942-04-11) הוגשה נגד מבטחת האופנוע, המאגר הישראלי לביטוח רכב (להלן: "הפול"), ובמסגרתה נתבעו פיצויים בגין ניזקי הגוף מהם סבל הנתבע 1 עקב התאונה.
בפסק דינו מיום 28.1.2020 קיבל בית המשפט את העירעור תוך שקבע, בין השאר, כי:
"אכן אין בנמצא הסכם בין המערער [התובע – ס.מ.] למשיב 2 [הנתבע 2 – ס.מ.], וככל שמגיע למערער שכר טירחה בגין עבודתו בתיק עד להעברת הייצוג, בין מכוח ההסכם שחתם עם המשיב 1 [הנתבע 1 – ס.מ.], או בין מכוח האמור בסעיף 46 לחוק החוזים – שכר ראוי, עילתו היא כנגד המשיב 1. ברם נוכח העובדה כי מדובר בתביעה שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד, במסגרתה (ובשונה מתביעות אחרות) נקבע שכר הטירחה בחוק (ראה האמור בסעיף 16(א) לחוק הפלת"ד וכללי לישכת עורכי הדין שעורי שכר טירחה מירביים), ובשים לב לפרשנות בית המשפט העליון לאמור בסעיף 16(א) לפיה לא ניתן לחייב נפגע לשלם לכלל פרקליטיו סכום העולה על השעור שנקבע בחוק, ובשים לב לנתון עליו אין חולק כי המשיב 2 כבר גבה מהנפגע את מלוא שכר הטירחה הקבוע בחוק (שכר הטירחה שנפסק – 13%), אז, לכל הפחות, ניתן לומר כי המשיב 2 הינו צד חיוני ודרוש בתביעה, שראוי היה כי יצורף אף על-ידי בית המשפט, אילמלא הייתה התביעה מוגשת כנגדו מלכתחילה על-ידי המערער, שכן לו ייקבע כי המערער זכאי לתשלום כלשהוא בגין פעולותיו ככל שהן נוגעות לתיק הפלת"ד (ודוק – לא בגין טיפולו הנטען בתביעה מול המל"ל) – ברי כי הסכום שייפסק שמגיע לו, יופחת משכר הטירחה אותו כבר קיבל המשיב 2, כך שיהיה עליו להשיב את הסכום שייקבע (אם ייקבע)" (סעיף 12 לפסק הדין).
ג.3 - טענות הנתבע 2
התובע הגיש את התביעה מוקדם מדי ולבית המשפט המחוזי, על מנת לכבול את הנתבע 1 אליו ולהגדיל את שכר טירחתו מ-8% ל-11%.
בגין כל עבודה זו קיבל הנתבע 2, בהתאם למיגבלה הקבועה בדין (סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977), 13% מסכום הפיצויים בתוספת מע"מ.
התובע אינו זכאי לכל שכר טירחה מאת הנתבע 2.
עו"ד שמואלי הגיש כנגד מר בראונשטיין תביעה לתשלום שכר טירחה בגין שירותיו המשפטיים, כשחלק הארי של הסכום שנתבע היתייחס לטיפולו בתביעת הנזיקין.
...
בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי
הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.
משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.
ה – סופו של דבר
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן:
א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.