תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: מחלוקת על רשלנות תורמת ונזק

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנוע התובע בשל תאונת דרכים.

לשאלת בית המשפט תבעתי תביעת נזיקין לרכב את חברת הביטוח שלי.

מכאן, מאחר שעולה כי אין מחלוקת כי הנתבעת יצרה סיכון בכביש בעת שביצעה את פניית הפרסה, יש לבחון האם יש מקום לייחס לנתבע אשם תורם ו/או אחריות לתאונה.

...

בסיכומים נשאל נציגה על ידי בית המשפט לענין זה והשיב כי "לשאלת בית המשפט אין לי את הנתונים מתי". אני סבורה כי מאחר שאין הנתבעת יכולה להוכיח את המועד שבו היא פנתה אל התובע אשר טוען שהיא השתהתה בפנייתה, הרי שהנתבעת מנועה מלהעלות את הטענה, כלפי התובע.

לאור מחדלים אלה בהתנהלות הנתבעת, איני מקבלת את טענותיה לענין הנזק.

סוף דבר לאור האמור התביעה מתקבלת.

המסגרת הנורמאטיבית תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו בשל תאונת דרכים מתבררת על דרך השיגרה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") מכוח כלל ייחוד העילה שבסעיף 8 (א) לחוק.

אשר לתחולת תיקרות הפצוי הקבועות לפי חוק הפיצויים על תביעה המוגשת מכוח פקודת הנזיקין, נקבע בפסיקה , כי מקרה בו נפגע בתאונת דרכים אינו זכאי להגיש תביעה לפי חוק הפיצויים ועומדת לו הזכות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, לא יחולו עליו המיגבלות הקבועות בחוק הפיצויים ובכלל זה המיגבלות לעניין גובה הפצוי ברכיב הנזק הלא ממוני והשכר.

משכך, הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, שאלת האחריות לגרימת התאונה והאשם התורם.

על התובע פיצויים לפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין להוכיח מספר נתונים: קיומה של חובת זהירות; הפרתה; גרימת נזק כתוצאה מן ההפרה וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק.

תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") שכותרתה "סטיה מנתיב נסיעה" קובעת " לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". כמו כן מחייבת הוראת תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה כל נוהג רכב, לנהוג ברכב תוך מתן תשומת לב מספקת בהיתחשב בנסיבות , לרבות באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בכל עצם הנמצא על פני הדרך או בסמוך לה. עוד נקבע שאם כלי רכב נמצא בחלק של דרך שבו אינו צריך להמצא מצביע הדבר לכאורה על רשלנות הנהג (ראה ע"א 446/82 בלגלשוילי נ' אלגבארין פ"ד מב (2) 737).

לטענת הנתבעים סכום הפצוי הראוי בגין ראש נזק זה הוא סכום של 62,588 ש"ח (לפי חוק הפלת"ד) וזאת בנסיבות בהן התובע נהג ללא ביטוח חובה ועל מנת שלא ייוצר מצב בו "החוטא ייצא נשכר". בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע מאז התאונה ולנכות האסטטית בגין הצלקות, אני מעמידה את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 150,000 ש"ח. סיכום ביניים: התובע זכאי לפיצויים בסכום המפורטים לצד ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר לעבר: 311,821 ₪; הפסדי שכר לעתיד: 327,210 ₪; עזרת צד ג': 60,000 ₪; הוצאות רפואיות: 10,000 ₪; כאב וסבל: 150,000 ₪; סה"כ נזק: 859,031 ₪ בהפחתת אשם תורם 10%- 773,127 ₪ נכויים: התאונה הוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 ויש להפחית מסכום הפיצויים את התגמולים שקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגינה.

...

אין בידי לקבל את תחשיבו של התובע באשר להכנסתו הצפויה בשנת 2011 אלמלא פגיעתו בתאונה.

נוכח עיסוקו של התובע , טייח במקצועו, סבורני כי אכן לא היה התובע עובד כפועל בניין עד גיל 70, אף אלמלא פגיעתו בתאונה.

התוצאה היא שהתביעה נבלעת בתקבולי המל"ל. זכאות ל- 25% מהנזק ניתן לראות כי התביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

לפניי תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין תאונת דרכים שאירעה בין אופנוע שעליו רכב התובע לבין רכב שבו נהג נתבע 1.

בנסיבות שבהן התובע רכב על אופנוע ללא רישיון נהיגה וללא כסוי בטוחי, הוא אינו יכול לתבוע את נזקיו בהתאם להסדר שבחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

לפיכך, תביעתו שלפניי, נגד הנתבע והמבטחת את רכבו, נתבעת 2, היא לפי פקודת הנזיקין, בעילה של רשלנות והפרת חובה חקוקה (לאפשרות לתבוע לפי פקודת הנזיקין מקום שבו נשללה הזכות לתבוע לפי חוק הפיצויים ראו סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים וע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה, פ"ד נג(5) 542, 546 (1999)).

הינה כי כן, בין הצדדים מחלוקת בשאלות של אחריות ואשם תורם, אך אלו אינן עומדות לבדן, אלא קיימת גם מחלוקת לעניין הקף הנזק.

כאב וסבל בהיתחשב בגילו של התובע, באחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנותרו לו בגין פגיעתו האורתופדית והאסתטית והניתוח שעבר, הסכום של 80,000 ₪ ישקף את הפצוי ההולם בראש נזק זה. סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי הישתכרות לעבר 47,000 ₪ ב. הפסד כושר הישתכרות 296,000 ₪ פנסיה -- עזרת הזולת (עבר ועתיד) 50,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ ביניים 478,000 ₪ בנכוי 20% אשם תורם (95,600 ₪) סה"כ 382,400 ₪ שכר טירחת עו"ד ומע"מ 89,480 ₪ סה"כ 472,000 (במעוגל) סוף דבר התביעה מתקבלת.

...

בסיכומו של דבר, מצבו של התובע תואם הפרעה קלה בתפקוד, והנכות בשיעור של 10% משקללת גם אפשרות להתפתחות שינוים ניווניים בעתיד (הגם שמרבית המטופלים אינם מגיעים להחלפת ברך) (עמ' 24 שו' 2-9).

כאב וסבל בהתחשב בגילו של התובע, באחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנותרו לו בגין פגיעתו האורתופדית והאסתטית והניתוח שעבר, הסכום של 80,000 ₪ ישקף את הפיצוי ההולם בראש נזק זה. סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 47,000 ₪ ב. הפסד כושר השתכרות 296,000 ₪ פנסיה -- עזרת הזולת (עבר ועתיד) 50,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ ביניים 478,000 ₪ בניכוי 20% אשם תורם (95,600 ₪) סה"כ 382,400 ₪ שכר טרחת עו"ד ומע"מ 89,480 ₪ סה"כ 472,000 (במעוגל) סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 472,000 ₪.

תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים שנדונה על פי פקודת הנזיקין בעיניינו תביעת לפיצויים בגין נזק גוף בתאונת דרכים - מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), מטעם תובע שנהג ברכבו בעת התאונה ללא פוליסת ביטוח חובה המכסה את שימושו ברכב.

כאמור, מתברר כי במועד התאונה נהג התובע ברכב ללא ביטוח חובה, ועל כן לפי הוראת סעיף 7(5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") הוא נימנה בין הנפגעים שאינם זכאים לתבוע פיצויים בגין נזקיו לפי תנאי חוק זה. עם זאת, לפי הוראת סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד כפי שפורשה בפסיקה [ראה: ע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה פ"ד נג(5) 542, 546 (1999); רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680, 686ו, 690ה (1999); ע"א 13939/06 אלטאוויל נ' נחמיאס (טרם פורסם, 10.3.08)], אין בכך כדי לשלול מהתובע עילת תביעה, אלא שכעת הבחינה לזכאותו לפיצויים בשל נזק גוף שניגרם בגין התאונה ותוצאותיה תהיה לפי הוראות פקנ"ז. אמנם, עקרונית, במקרה כזה נידרשת בחינת נסיבות התאונה לצורך בחינת התרשלות הנהג הפוגע (המנוח - בעניינינו) ובחינת קיומו של אשם תורם [סעיף 68 לפקנ"ז].

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הנן: מהי הנכות הרפואית שיש לייחס לתובע בגין התאונה.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

יובהר, כי אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בשאלה: האם האחריות שהוטלה על נהגת רכב הנתבעות על פי פסק דין שניתן בתובענה שהוגשה על ידי הנתבעת 1 כנגד התובעת ונהג רכב התובעת, בגין אותה תאונה, מקימה עילת תביעה לתובעת או שמא מדובר רק בקביעת אחריות שנועדה להפחית פיצויים.

כאשר נקבע בפסק הדין באופן מפורש 'אשם תורם' על התובע, הרי שעל פי סעיף 68 לפקודת הנזיקין, שיעור אשמו התורם של התובע, שימצא בית המשפט, יופחת מסכום הנזק שניגרם לתובע.

ברם, בתביעת ניזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב בגין תאונת דרכים המעורבים בה שני כלי רכב ויותר, אני סבור כי המצב הוא שונה.

...

ברם, בתביעת נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב בגין תאונת דרכים המעורבים בה שני כלי רכב ויותר, אני סבור כי המצב הוא שונה.

לאור זאת, אני סבור כי ניהול תובענה זו היה מיותר לחלוטין ומשכך הדבר יקבל ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך.

הואיל וכבר נקבע בפסק הדין חלוט כי נהגת רכב הנתבעות אחראית לתאונה בשיעור של 15%, הרי שיש לקבל את התביעה, באופן שהנתבעות תישאנה בשיעור של 15% מסכום נזקיה של התובעת.