תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: טענת אי מעורבות ואי חבות

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שניגרם לתובע לטענתו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב כהולך רגל ביום 3.10.13.

אקדים ואומר, אינני יכול לקבוע בודאות או בודאות מספקת כי הנתבע אוים ע"י התובע, אינני יודע מה מידת חששו של הנתבע מהתובע והאם חשש כזה ככל שקיים מוצדק ויש לו בסיס במציאות אך בודאי שיש בתיק די עדויות וראיות ובעיקר לצד ההתרשמות מעדות הנתבע התומכות במסקנה כי הגם שלנתבע אין אינטרס אמיתי בתוצאות ההליך (הוא מבוטח בביטוח חובה תקף), הוא ניסה במידה רבה, לטשטש את עדותו , לטעון שאיננו זוכר או איננו יודע ולהשאיר את הבמה לעדותו וגירסתו של התובע.

מדובר בבעל דין שרכב בנגוד לחוק, ללא ביטוח, ללא רשוי, עלה על המדרכה בנסיעה כדי לעקוף את הפקק (עמ' 9 לתמליל), לא סיפק גרסה מלאה ביחס לנסיבות ארוע התאונה למרות שידע היטב כי זהו לב המחלוקת הצפויה, השתהה עם תביעתו שנים רבות ולכן איננו יכול לבוא כיום לנתבעים ולדרוש מהם להוכיח את גירסתם כל עוד הוא עצמו לא עשה כך. הנתבעת 2 איננה מבטחתו, היא מבטחת ה"מזיק" הרכב הפוגע ואיננה מיתכחשת לחבותה כמבטחת ולכן הודאה והדחה אין כאן.

אלא שההוצאות נפסקות לנתבעים יחדיו וקשה להיתעלם מהבעייתיות שבעדות הנתבע, לפחות בתחילתה שמאידך גיסא לא הוכח כדבעי שחששו מוצדק, כך גם יש להיתחשב בעובדה שהתובע נפגע בתאונה ואם היה בוחר לתבוע בנזיקין כרוכב האופנוע ולא בעילה לפי פלת"ד כהולך רגל, עילה שכיום היתיישנה, ייתכן (אם כי הסיכוי לכך נמוך) שהיה זוכה בפצוי כלשהוא (כפוף לשאלת האשם בכלל והאשם התורם בפרט).

...

התובע טוען להודאה והדחה אך אינני מקבל זאת הגם שכך או כך, המאזן פועל כנגדו.

לסיכום, ארעה תאונה בין אופנוע התובע לרכב הנתבע, גרסת הנתבע מסתברת יותר הן מתוך העדויות שנשמעו ונסקרו לעיל והן מתוך החסר בתצהיר התובע שגם הוא נסקר לעיל, חוסר מהותי שהושלם "על אתר" בעת החקירה הנגדית.

התביעה נדחית.

מדובר בתביעת נזיקין שהגישו תובע 1 והמוסד לביטוח לאומי בעקבות תאונה שארעה ביום 26.6.14, שבה נפגע תובע 1 שעה שעבד בביתו של נתבע 1 בעבודות חשמל.

החבות של נתבע 3 לא נגזרת מחבותם של נתבעים 2 ו- 5, ובעמדה שהבעתי לגבי התביעה נגד נתבעים 2 ו- 5 לא היה כדי להביע עמדה לגבי התביעה נגד נתבע 3.

ביום 16.12.21 הגיש ב"כ נתבע 3 הודעה דחופה לפיה ביום 15.12.21 היה הנתבע מעורב בתאונת דרכים קשה, שבעקבותיה הוא הובהל לבית החולים הלל יפה בחדרה.

בתום הדיון שהתקיים ביום 26.12.21 הוריתי שנתבע 3 יגיש תעודת רופא, כולל הצהרת רופא לפי פקודת הראיות, אשר תתמוך בטענתו, אם הוא טוען שאינו יכול להתייצב לדיון הבא.

...

לשאלת בית המשפט האם מישהו מתנגד לבקשה השיב ב"כ נתבע 3: "אני אתנגד אבל בסופו של דבר ההתנגדות תדחה", והוסיף ללא נימוק שביום 9.12.21 נתבע 3 לא יוכל להתייצב.

לא ברורה טרוניית הנתבע גם בעניין זה. אני דוחה, אפוא, את בקשת נתבע 3 כי אפסול את עצמי מלדון בתיק.

במועד התאונה הנתבע 1 היה הנהג באוטובוס המעורב בתאונה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות.

נפרוש לנגד עינינו את נוסח השאלות הנוגעות לענייננו בטפסי המל"ל: בטופס ההודעה על הפגיעה כך נישאל/ת הנפגע/ת: "האם הגשת או אתה מתכוון להגיש תביעת נזיקין או פיצויים מצד ג' בקשר לתאונה? [] לא [] כן, פרט: נגד____________________ שם עורך הדין המטפל _____________________ כתובתו _____________________ מס' טלפון ___________________, מס' פקס ______________". בטופס התביעה לנכות מעבודה כך נישאל/ת הנפגע/ת: "האם הגשת או שאתה מתכוון להגיש תביעה לפצויי נזיקין בגין המקרה?

יתרה מכך, התובעת מסרה את מלוא הפרטים שנתבקשו בטופס לעניין תאונת הדרכים: שם הנהג, מספר הרכב (האוטובוס), מספר התיק במישטרה, התחנה שטיפלה בהודעתה על התאונה (ראו: סעיפים 5 עד 9 בטופס התביעה הנ"ל – במוצג נ/1).

...

הנתבעים טענו, כי היה וייקבע כי נזקי התובעת נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי או שההפרש בין השניים נמוך מ- 25% מסך הנזקים, אז יש לדחות את תביעתה ולא לפסוק לה את ה- 25% מסך נזקיה, וזאת משלא מסרה למוסד לביטוח לאומי הודעה בדואר רשום על הגשת תביעתה דנן.

טענת הנתבעת כי אין לייחס לתאונה את מלוא הפסדי העבר בשנים 2017 עד אפריל 2019, וכי התובעת הפחיתה ממשרתה או נעדרה מעבודתה לצורכי לימודיה לתואר שני במכללת "אל קאסמי", ולא עקב מגבלותיה מהתאונה, אינה מקובלת עלי.

בהינתן גובה שכרה ערב התאונה, התוספות והתנאים שמשרד החינוך מעניק לעובדיו, סבורני כי אלמלא התאונה התובעת אכן הייתה מגדילה את שכרה עם השנים ומגיעה לכל הפחות לסך של 13,000 ₪ לחודש.

לאור כל האמור, אני מעריכה את הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הפסדי שכרה העתידיים בסך של 806,975 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 13,000 ₪ x 32.5% x 191 (מקדם היוון עד גיל 67).

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 456,057 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכר טרחת עו"ד ובצירוף סך של בגין אגרת פתיחה.

לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 7.4.16, בה היה מעורב רכב הנתבעים, כך על פי הטענה.

תמצית העובדות ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 7.4.16 בשעה 12:00 לערך, בין כלי רכב מסוג ב.מ.וו, מס' רשוי 6280216, אשר בעת התאונה היה בבעלות התובע, לבין כלי רכב מסוג משאית גרר, מס' רשוי 1085674, אשר בעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג'.

לטענת הנתבעות 1-2, תביעת התובע אינה אמת והיא נגועה במירמה ולפיכך פטורה הנתבעת 2 מחבותה בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח).

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בראש ובראשונה יובהר, כי הואיל והניזוק, הוא התובע, תובע בתביעה זו את הבעלים של הרכב הפוגע לכאורה, נהג הרכב ומבטחת הרכב, בגין הנזקים שנגרמו לו על רקע התאונה אשר נטען כי נגרמה באחריותו של נהג רכב הנתבעים, הרי שמדובר בתביעת נזיקין.

...

בסיכומם של דברים, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להטות את מאזן ההסתברות לטובתו באופן שיאפשר לקבוע כי מדובר בנזקים שהתהוו בתאונה עם רכב הנתבעים, עליה דיווח.

לטעמי, בהינתן כל האמור לעיל, מסתבר יותר כי הנזקים ברכב לא נגרמו באירוע כמתואר.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעות 1-2 נדחית.

בגין תאונת הדרכים הנדונה הוגשה התביעה בשני ראשים חילופיים: הן מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "החוק") - נגד קרנית, הנתבעת 2, בטענה שלא ידע ולא היה עליו לדעת שבמועד התאונה אין ביטוח חובה לשימוש באופנוע [ראה, בין היתר - בסעיפים 4, 57 ו-58 לכתב התביעה]; והן בייחוס עוולות נזיקיות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] לנהג המונית, הנתבע 3, בשל תוצאות סיבוב הפרסה שביצע, כאמור, ובהתאם – ייחוס חבות למבטחת, הנתבעת 4, בגין ביטוח החובה שהוציאה למונית [ראה, בין היתר - בסעיפים 5, 8, 9, 65, 66 ו-67 לכתב התביעה].

ונשאלת השאלה - ומה בכך?! הרי לשיטת הצדדים השלישיים האופנוע "החדש" (זה שהיה מעורב בתאונה) נרכש והובא למסעדה רק לאחר שהתובע כבר החל לעבוד בה. האם לנוכח נוכחותה של התעודה הממוסגרת על הקיר של האופנוע הראשון ("הישן"), היה על התובע לעצור ולסרב לעבוד בשליחות על האופנוע "החדש", עד שתעודת הביטוח עבור האופנוע השני ממוסגרת על הקיר גם היא?! מדוע שהתובע לא יחשוב להיפך, היינו – שהתעודה נימסרה למסגור, באשר – לנוכח הזהירות שמגלים מעסיקיו (במסגור תעודת הביטוח) - לא יעלה על הדעת שכשנמסר לשימושו אופנוע "חדש", שהוסף זה עתה למצבת הרכבים של המסעדה, הוא יימסר לידיו טרם עבר טסט והוצא לו ביטוח חובה.

...

לסיכום, קרנית זכאית לשיפוי מאת הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בסך של 59,596 ₪ [35,000 + 5,324 + 715 + 9,233 + 4,000 + 5,324], ולהחזר בגין יתרת אגרת המשפט בתביעה העיקרית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 2, קרנית, מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח. כמו כן, תשלם הנתבעת 2, קרנית, לתובע, החזר שכר טרחה בסך של 5,324 ש"ח, וכן החזר אגרה בסך של 715 ₪.