תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים ובעיות שמיעה

זוהי תביעת נזיקין לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו בתאונת דרכים.

לאחר התאונה שוחחו השניים והתובע מסר כי בשל הבעיה בכתף, הכאבים והמגבלה, לא יוכל לעבוד כנגר מקצועי בייצור והרכבת רהיטים כפי שסוכם וזאת כיוון שאינו יכול להרים את המשקל הנידרש לשם חיתוך חומר או הרכבתו.

הוא שמע על התובע עוד לפני שהעסיק אותו ושמע שהיה מנהל ייצור במקום אחר ואז ביקש ממנו לבוא לעבוד אצלו בתיווך אישתו.

...

בכך נדחית הן טענת התובע שלפיה יש לחשב לתובע נכות תפקודית של 20%, והן טענת הנתבעת כי יש לחשב את נכותו התפקודית של התובע ולהעמידה על 3% לכל היותר.

תוצאות והוצאות הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 121,097 ש"ח בתוך 90 יום, ומיום זה ועד ליום התשלום בפועל יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כאמור בכללים.

רקע לפני תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התביעה הוגשה ביום 03.07.13 ע"י התובעת, ילידת 1951, בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 06.08.2012.

ההוכחות בתיק נשמעו ביום 20.12.16 והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב.

בעיניין הנכות התפקודית טוען ב"כ התובעת שיש להשוותה לנכותה הרפואית ואילו הנתבעת טוענת ל 0% נכות תפקודית משום שלטענתה "אין לתובעת שום בעיה". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מקובלת עליי גישת התביעה.

...

בעניין הנכות התפקודית טוען ב"כ התובעת שיש להשוותה לנכותה הרפואית ואילו הנתבעת טוענת ל 0% נכות תפקודית משום שלטענתה "אין לתובעת שום בעיה". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מקובלת עליי גישת התביעה.

יתרה מזו, לאור סוג וטיב הנכות ממנה סובלת התובעת אני סבור שיש להביא בחשבון שככל שהתובעת תתבגר הנכות תוחמר ותקשה עליה יותר בביצוע פעולות פשוטות ותזדקק לעזרה של צד שלישי.

אשר על כן אין לשלם לתובעת סכום כל שהוא בגין ראש נזק זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי בראש נזק זה אין מנוס מלהעמיד את הפיצוי על סכום גלובלי של 7,000 ₪, המשקף את הנסיעות והטיפולים שמחוץ לסל הבריאות.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שצוינו לעיל, בצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% מהנ"ל. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

דיון והכרעה סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע : "6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקבועה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". הפרשנות שנתנו בתי המשפט לסעיף 6ב' דלעיל (ראו בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה (4) 77) היא כי ישנם 2 טעמים להיתר הבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין: (א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי, כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

וכפי שנקבע ברע"א 4482/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך ואח' פד"י מ"ט (5) 198, 202: "בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה ע"י וועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר הוותה גם תאונת דרכים) ובפועל ברור שהיא משקפת (או יכולה לשקף – מ.ק.) גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהוותה גם תאונת עבודה יש לומר שקביעת הועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מנוי מומחה רפואי". וכאמור בע.א. 5608/90 קורנהל חב' לביטוח בע"מ נ' מזרחי פד"י, מ"ו (2) 107, 111: "הכוונה הייתה בעליל לחסוך את הצורך במנוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לביהמ"ש קביעת נכות רפואית עפ"י כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו הייתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למנוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש...". הנתבעת צרפה לבקשה את תיקו הרפואי של התובע ובו תעוד רב על בעיות אורתופדיות בכתף ובכף היד של התובע, אותם איברים שנפגעו בתאונה, שהועדה לא התייחסה אליו בהחלטתה, ואני סבור כי אם היה חומר זה בפני הועדה ייתכן ומסקנתה הייתה שונה.

...

וכפי שנקבע ברע"א 4482/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך ואח' פד"י מ"ט (5) 198, 202: "בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה ע"י וועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר היוותה גם תאונת דרכים) ובפועל ברור שהיא משקפת (או יכולה לשקף – מ.ק.) גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהיוותה גם תאונת עבודה יש לומר שקביעת הוועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מנוי מומחה רפואי". וכאמור בע.א. 5608/90 קורנהל חב' לביטוח בע"מ נ' מזרחי פד"י, מ"ו (2) 107, 111: "הכוונה הייתה בעליל לחסוך את הצורך במנוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לביהמ"ש קביעת נכות רפואית עפ"י כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו הייתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למנוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש...". הנתבעת צירפה לבקשה את תיקו הרפואי של התובע ובו תיעוד רב על בעיות אורתופדיות בכתף ובכף היד של התובע, אותם איברים שנפגעו בתאונה, שהוועדה לא התייחסה אליו בהחלטתה, ואני סבור כי אם היה חומר זה בפני הוועדה ייתכן ומסקנתה הייתה שונה.

משכך סבורני כי יש לקבל את הבקשה.

לפיכך, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר שמואל ליושוביץ מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע לפני ואחרי התאונה והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן: "המומחה").

בדברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5) התשמ"ד – 1984 (ה"ח 1674, התשמ"ד, עמ' 193) צוין לענייננו כהאי לישנא: "נושא חוות דעת של מומחים הסותרות זו את זו מעורר בעיות קשות ביותר בבתי המשפט וזכה לבקורת חריפה הן מצד שופטי בתי המשפט והן מצד הגופים הנזקקים להן. המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לנפגע בתאונת דרכים מובאות שתי חוות דעת רפואיות; אחת של התובע והשנייה של חברת הביטוח, ולרוב אין מנוס מבקשת חוות דעת שלישית של מומחה שקבע בית המשפט. מצב זה גורם לסחבת ולבזבוז משווע של משאבים ומוצע לבטלו.

ועדת המשנה לייעול הליכים במשפטים אזרחיים בראשות השופט יעקב מלץ מצאה גם היא כי המצב לקוי והמליצה לתקן את הוראות תקנה 172 לתקנות סדר הדין האזרחי בהוראה שתחול על כלל תביעות הנזיקין.

ההצעה המובאת כאן מאמצת את המלצות ועדת מלץ תוך הגבלת התיקון למגזר תביעות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וזאת במגמה לבדוק תחילה הפעלתן במיגזר זה. בנוסף מוצע כי אם נתקבלה קביעה בעיניין נכותו הרפואית של נפגע בשל אותה תאונת דרכים לצורך חוק אחר, לפני שמיעת הראיות, תחייב קביעה זו גם לצורך תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תוך מתן אפשרות לצד שלא הישתתף בהליך לפי החוק האחר להביא ראיה".

בהלכה הפסוקה נקבעו קווים מנחים (Guide lines) להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בעיניין זה. ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 219- 220 (1990) נפסק: "על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעיניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה.

...

לאחר עיון בכתבי הסיכומים ובתיעוד הרפואי הרב המונח בפניי, שוכנעתי, כי ישנה ראשית ראיה כדבעי הן לאפשרות קיומה של נכות רפואית אצל התובע עקב התאונה, והן לקשר הסיבתי בין הנכות האמורה לבין התאונה, כפי שיפורט להלן.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לבקשה וממנה בזאת את המומחים הרפואיים הבאים מטעם בית המשפט: - ד"ר טנצמן מיכאל מבית חולים העמק , בתחום האורתופדיה; - פרופ' רכס אבינועם מבית חולים הדסה, בתחום הנוירולוגיה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 2,000 ₪.

ההליך שלפניי ועיקר טענות הצדדים התובעת, אשר מיוצגת בהליך זה ע"י הלישכה לסיוע משפטי, הגישה ביום 24.6.2021 תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים שאונתה לה, לפי הנטען, ביום 21.2.14.

עפ"י הנטען , במועד הנקוב, עת עבד הנתבע מס' 1 בפנוי גזם ופסולת מאחד מרחובות העיר פתח תקווה, הוא הרים ספה ישנה שהייתה מונחת על המדרכה, באמצעות מנוף של משאית, ולפתע שמע צעקות של התובעת, אשר נפלה מהספה שישנה עליה, ועקב כך ניחבלה ברגל ימין (להלן: "התאונה").

בעניינינו, מדובר בתאונת דרכים שעילת התביעה שלה מתבססת על נזק, ולפיכך היא כפופה להוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין לעניין ההתיישנות.

אמנם ממכתב עו"ס רכזת תחום דרי רחוב מהיחידה לטפול בהתמכרויות ודרי רחוב מתאריך 18.3.21, אנו למדים כי התובעת הייתה במספר מסגרות חרום ומסגרות מוסדרות, שטיפלו בענייניה בתחום ההתמכרויות, אך אין במסמך זה כל עדות ללקות נפשית, או למצער, לבעיות בתחום הנפשי השוללות מהתובעת מסוגלות לדאוג לעניינה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה דנן.

...

טענת התובעת, כי היא סובלת מבעיות נפשיות וכי היא לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה, גם בשל היותה דרת רחוב ומכורה לאלכוהול תקופה ארוכה (סע' 13 לתגובה), אין בה לבדה כדי להוביל אוטומטית למסקנה, כי היא לא הייתה יכולה לדאוג לענייניה מחמת ליקוי נפשי, במיוחד שעה שלא פורטה בתגובה תקופתו של הליקוי הנפשי הנטען, סוגו וכדומה.

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, אני קובעת כי התובעת לא השכילה להוכיח עמידה בתנאיו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות, ומשכך אין עילה להארכת תקופת ההתיישנות מכוח הוראה זו. סוף דבר לשיטה אחרונה - התביעה דנן הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ובאיחור של 4 חודשים.

לאור זאת, אני מקבלת את בקשת הסילוק ומורה בזאת על דחיית התביעה מפאת התיישנות.