תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בשטח C לפי הדין הפלסטיני

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

גם תעודת המיון וסיכום האישפוז של בית החולים תומכים בכך כי התובע אושפז בעקבות תאונת דרכים.

מכאן, שכאשר מתרחשת תאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינאית ומעורבת בתאונה מכונית של אזרח ישראלי שרכבו מבוטח על פי פקודת הביטוח, יפוצה הנפגע על פי הדין החל במקום התאונה והמדובר בחוק הרשות הפלשתינאית לעניין תאונות הדרכים שחוקק בשנת 2005 (ראו א. ריבלין, פרק שלישי, התחולה הטריטוריאלית והחוץ טריטוריאלית של החוק 47 - 67 מהדורה רביעית (2012).

...

לאור כל האמור לעיל, ולאור מיקום התאונה והעובדה שהתובע אינו בעל אזרחות ישראלית או תייר אלא תושב המקום ובעל אזרחות פלסטינית, אין תחולה להוראות חוק הפיצויים על התאונה נשוא תיק זה, וככל שהדין הפלסטיני הוא הדין החל על התאונה על התובע הנטל להוכחתו.

משכך, התביעה נדחית.

הנני מחייב את התובע לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח. המזכירות תמציא פס"ד זה בדואר רשום לצדדים.

בית משפט קמא ציין כי לפי כללי בררת הדין, הדין החל על תביעת נזיקין הוא דין מקום ביצוע העוולה וכיוון שאין חולק כי תאונת הדרכים הייתה בשטחי הרשות הפלסטינאית, הדין החל הוא הדין הפלסטינאי.

המבקשת מדגישה כי לפי הדין הפלסטינאי חברת ביטוח שאינה מורשית לעבוד בשטחי הרשות הפלסטינאית אינה זכאית להגיש תביעת תיחלוף והדבר גורם לחיסרון כיס וכפועל יוצא להעלאת פרמיית הביטוח שתגבה מישראלים הנעים בשטחי יהודה ושומרון ולכן אין להחיל את דין מקום ביצוע העוולה.

משקבעתי כי הדין הזר חל רק לגבי הארוע הנזיקי, לא ברור כלל האם המשיבים יעמדו על בקשתם להוכחתו באמצעות חוות דעת או שמא הם מסכימים להחלת חזקת שויון דינים (שכן ייתכן והדין הישראלי בקשר לניזקי רכוש עקב תאונת דרכים אינו שונה מהותית מהדין הפלסטינאי).

...

כן טענו המשיבים כי הנטל להוכיח את הדין הזר הוא על המבקשת והיא לא הגישה חוות דעת להוכחת הדין הזר ולכן דין התביעה להידחות על הסף.

אשר למטרה הנוספת של עיקרון התחלוף - מניעת עשיית עושר ולא במשפט מן המזיק - אף בה לטעמי יש כדי להוביל למסקנה כי הדין החל על תביעת התחלוף הוא הדין הישראלי.

בשים לב לציפיות הצדדים ולרציונלים שבבסיס תביעת התחלוף, אני סבורה כי יש להעדיף בעניינה את הדין החל ביחסים בין המבטח והמבוטח על פני דין מקום ביצוע העוולה או דין מקום הזכייה.

לנוכח האמור, הערעור מתקבל במובן זה שעל תביעת התחלוף חל הדין הישראלי ועל אירוע הנזיקין שבבסיס תביעת התחלוף חל הדין הפלסטיני.

התובע, תושב גבע ראםאללה שבשטחים, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 16.2.12 בכביש מס' 60 ליד מחסום גבע.

במועד התאונה נהג התובע באוטובוס, שהמבטחת שלו היתה חברת ביטוח פלסטינית, המשיבה מס' 4 (להלן "מבטחת האוטובוס").בכתב התביעה טען התובע כי מבטחת אוטובוס אינה מכסה את נזקיו ולכן הגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעים מס' 1 עד 3 - נהג המשאית שפגעה באוטובוס, בעלת המשאית והמבטחת של המשאית.

מבטחת האוטובוס גם טענה כי התביעה נגדה היתיישנה מאחר והתביעה נגדה הוגשה כעבור 5 שנים ו- 3 חדשים ממועד התאונה בעוד שהדין הפלסטינאי קובע כי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים מתיישנת אם אינה מוגשת "תוך 3 שנים מיום קרות התאונה או מתאריך קבלת דו"ח רפואי סופי אם עברה התקופה של 3 שנים". מבטחת האוטובוס טענה כי "דו"ח רפואי סופי" הכוונה למסמך שמוציאים המוסדות הרפואיים בשטחי הרשות הפלסטינית זמן קצר לאחר התאונה, ובעניינינו – התובע שוחרר מבי"ח הסיעודי "רעות" ביום 4.3.13.

באשר להתיישנות טען ב"כ התובע כי גם על פי הדין הפלסטיני התביעה טרם היתיישנה מאחר והמועד הקובע הוא "..מיום הדו"ח הרפואי האחרון שניתן בענין הנפגע , ככל שתקופה זו עולה על 3 שנים" , וטרם חלפו 3 שנים מיום דו"ח רפואי אחרון שניתן בעיניינו (כאשר התובע נמצא במצב רפואי קשה וטרם סיים את הטיפול הרפואי).

...

ברע"א 661/17 ‏‏ אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (16.2.17) נקבע כי: "לבסוף טענה המבקשת, כי מכלול הנתונים וביניהם, תחולת הדין הפלסטיני והצורך בפרשנותו, זהות הצדדים לסכסוך והתרחשות האירוע בתחום השיפוט של הרשות הפלסטינית, מביאים למסקנה כי הפורום הנאות איננו בית המשפט הישראלי. אכן, במסגרת בחינת נאותות הפורום נבחנים שיקולים כגון מהו הפורום המשפטי בעל מירב הזיקות הנוגעות לסכסוך; ציפיותיהם הסבירות של הצדדים; שיקולים ציבוריים; ושיקולי צדק (רע"א 2939/13 פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה יט' (19.5.2013) (להלן: עניין פלדמן); ע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה, [פורסם בנבו] בפסקה 10 (21.4.2013)). נאמר זה מכבר, כי במציאות המודרנית בה חציית גבולות פיסיים ותקשורתיים בין מדינות הינה דבר שבשגרה, קיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות (עניין פלדמן, בפסקה יט' ובאסמכתאות המפורטות שם). אף נאמר כי "אין מייחסים עוד למבחן של מרב הזיקות את המשקל שהיו מייחסים לו בעבר לעניין טענת הפורום הבלתי נאות" (רע"א 2736/98‏ Bros.

לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף נגד על הנתבעים, מאחר ובימ"ש זה אינו הפורום המתאים לבירור תביעת התובע.

בעניינינו תביעת הורים, פלסטינאים תושבי השטחים, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו בגין תאונת דרכים בה משאית פגעה בבתם הקטנה, הולכת רגל; פגיעה שגרמה למותה.

שלישית, בכל הקשור לתפקידו של בית המשפט הישראלי במתן פסק דין במקרה בו הנפגע הוא פלסטינאי בתאונת דרכים בשטחים, אינני מסכים לתובנה שמבקשים הנתבעים להפיק מענין איובי, לפיה - במתן פסק דין על פי הדין הפלסטינאי - במקום בו קיימות מחלוקות או סתירות בפסיקות הפלסטניות (בשיטה משפטית בה, בהעדר - "תקדים מחייב" מובנה חוסר וודאות) – באופן אוטומאטי נחשב השופט הישראלי בפסיקתו - כ"יוצר הלכה חדשה".

ורביעית, וזה העיקר - לנוכח הוראת הדין בפקודת רכב מנועי, שכאמור מפנה את השופט הישראלי לידון במחלוקת על פי "דין המקום", הותרת "היישום הנכון" של הדין - רק "לשופט היושב בתוך עמו" (כפי שמוצע בענין איובי), לתפיסתי, פוגעת גם בשיוויון של הצדדים הנידונים על פי הדין הפלסטינאי בתביעות תאונות דרכים בבית המשפט בישראל, לעומת - אלו הנדונים בבית המשפט הפלסטינאי.

התובעים עותרים להחזר בגין שכר טירחת עו"ד - גבוה מזה ניתן על פי דין בתביעות היתנהלות על פי חוק הפלת"ד, ומפנים לכך שבחוק הפלסטינאי אין הוראה מקבילה להוראה של סעיף 16 לחוק הפלת"ד. התובעים מפנים למאמץ המיוחד, שלעמדתם - הושקע בבירור תביעה זו, ומבקשים כי יקבע השעור המקובל בתביעות הנזיקיות – 20% בתוספת מע"מ. הנתבעים מתנגדים לבקשה זו, ומפנים לכך שהמומחה מטעם התובעים אישר בחקירתו כי שכר טירחת עו"ד בתיקים כאלה המתנהלים בבתי המשפט הפלסטינאים נמוך מאוד; אך עיון בפרוטוקול מעלה כי עדותו היא ש"יש ויש", וכי ישנם בשטחים שופטים כאלה שקובעים שכר טירחה לפי אחוזי הפלת"ד [עמ' 16 לפרו' מיום 8.7.2019].

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 245,500 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 48,000 ₪; וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר הוצאות ששולמו על ידם למומחה (בכפוף - להצגת חשבוניות), כשהחזר אגרה והוצאות המומחה ישולמו בלוויית הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם על ידי התובעים.

בהיעדר פרטים מזהים – אני מורה כי ניתן לפרסם פסק דין זה. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

עוד טענו המבקשים כי בהתאם להסכמים עם הרשות הפלשתינית החבות בגין תאונת דרכים תהיה בהתאם לחקיקה התקפה במקום התאונה, על כן על ארוע זה יש להחיל את דין המקום דהיינו הדין הפלסטינאי.

סעיף 159 לחוק הביטוח הפלסטינאי שכותרתו "היתיישנות תביעה לפיצויים" קובע כי "תביעה לפצויים שנגרמו בתאונת דרכים, תיתיישן במידה ולא תוגש בתוך שלוש שנים מתאריך הארוע או מתאריך קבלת דו"ח סופי אם כבר חלפו שלוש שנים הנ"ל". על כן היות והתאונה התרחשה ביום 16.11.08 והוגשה רק ביום 23.4.13, בחלוף 4 וחצי שנים, הרי שבהתאם לסעיף 159לחוק הפלסטינאי היא היתיישנה ויש לדחותה.

על כן עתר התובע לראות בתגובתו כבקשה לתיקון התביעה כך שהתאונה תתברר על פי הדין המקומי החל ברשות, קרי חוק הביטוח מס' 20 לשנת 2005 שהוא המקביל לחוק הפלת"ד הישראלי.

מכאן שבהתאם לאמור לעיל עולה כי כוונתו של המחוקק הייתה, ולעניין זה ראו דבריה של עו"ד קוגוט בישיבה שעסקה בהצעת החוק כמצוטט לעיל, כי יש להחיל את חוק הנזיקים האזרחיים גם על פעולות אשר אינן נופלות בגדר פעולה מלחמתית כגון תאונות דרכים, כל עוד הללו היתרחשו בשטח האיזור.

...

על כן אני מקבלת את טענת המבקשים כי על התביעה הנדונה חל חוק הנזיקים האזרחיים.

לעניין העברת הדיון אני מקבלת את קביעתה של השופטת נחליאלי חיאט (מחוזי י-ם) בת.א. 61213-05-13 דראוויש נ' מדינת ישראל (24.4.14) כי הוראת החוק הקבועה בחוק הנזיקים האזרחיים אינה עוסקת בסמכות מקומית אלא היא הנחיה מנהלית ועל כן אף בית המשפט רשאי להעלותה מיוזמתו.

לעניין זה ראו גם החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ברע"א 45806-11-12 שיך נ' מדינת ישראל (23.12.12) לאור האמור אני מקבלת את טענתם של המבקשים כי בנסיבות אלו ועל פי בדיקת המרחק, יש להעביר הדיון בתיק לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט בירושלים.