תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים ברחוב יד לבנים בחיפה

לפניי תביעת שבוב כספית מיום 9.11.14 ע"ס 8,505 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 16.8.13.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 5 לכתב התביעה נרשם כך: "בתאריך 16/08/2013 או בסמוך לכך, בחיפה, הרכב הפוגע סטה מנתיב נסיעתו באופן מסוכן וחסר זהירות, חסם את נתיב נסיעת הרכב הנפגע וכתוצאה מכך פגע ברכב הנפגע". גרסת הנתבעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסע' 5 לכתב התביעה מכל וכל. הנתבעת תטען כי: עסקינן בארוע תאונתי שארע באשמו המלא והבלעדי של רכב התובעת. בתאריך 16/08/13 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עת נסע רכב הנתבעות ברחוב החרמש בחיפה בנתיב השמאלי בכביש דו-סיטרי כשבכוונתו לפנות שמאלה, הגיח לפתע רכב התובעת מאחור, החל לעקוף את רכב הנתבעות מצדו השמאלי תוך כדי סטייה לנתיב הנגדי, בחוסר זהירות ומבלי שנתן ליבו לדרך ולרכב הנתבעות, פגע בו וגרם ברשלנותו הבלעדי (ת) לקרות התאונה". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוואנטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מיפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

...

· שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעות לא אותתה בטרם פנתה שמאלה.

בהקשר זה יצוין כי איני מקבל את עדות נהג רכב התובעת לפיה התאונה הייתה רחוק מהצומת: הנהג מסר גרסאות סותרות לגבי המרחק הרלוונטי מהצומת, ומכל מקום שוכנעתי בעניין זה לקבל את עדות נהגת רכב הנתבעות.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 35102-09-16 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד גרינברג ואח' הנתבעת עריית עכו ע"י ב"כ עו"ד מאור דהן ואח' צד ג' דיב מאזן אליאס ושות' ע"י ב"כ עו"ד נאדר דיב ואח' פסק דין

עוד טענה הערייה, כי היה ותוכח חבות כלשהיא בנזיקין, הרי היא מוטלת על מר דיב מאזן אליאס, בעליו של מינימרקט שממוקם סמוך למפגע (להלן – צד ג').

לאחר מספר צעדים, נתקעתי עם רגלי השמאלית בבליטה שנוצרה עקב חור במדרכה (מחסור של לבנים), מה שגרם לי לאבד את שיווי משקלי וליפול קדימה תוך כדי שאני מושיטה את ידיי קדימה בכדי לבלום את הנפילה וכתוצאה מכך נפגעתי בכף יד שמאל שיצאה מהמקום" (ראו: סעיפים 2-5 במוצג ת/1).

ברם, בדוח הקבלה למיון, שנערך פחות משלוש שעות לאחר דו"ח ה"ביקורופא", צוין ש"בת 78, ידוע על יל"ד יום פנייתה נפלה במהלך טיול ברחוב, ניחבלה בשורש כך יד שמאל.

שאלת האחריות: לית מאן דפליג, כי מוטלת חובת זהירות מושגית על רשות עירונית לדאוג לבטיחות הדרכים ולמניעת מכשולים שעלולים לסכן את שלום הציבור.

יתרה מכך, חלוף השנים מאז תום תקופת הטיפולים הסמוכים לתאונה ועד עצם היום הזה מבלי שנזקקה התובעת לטיפולים או ביקורים רפואיים בגין התאונה, מעיד אף הוא על חולשת הטענה בדבר הצורך בטיפולים רפואיים עתידיים.

לסיכום מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 52,000 ₪ בצרוף סך של 12,168 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ומע"מ, ובצרוף סך של 3,400 ₪ בגין הוצאות משפט (חלקה של התובעת בשכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט ואגרת פתיחה).

...

גובה הפיצוי: נזק לא ממוני (כאב וסבל): בהתחשב במכלול הנתונים: גיל התובעת, מהות הטיפול שניתן לה, הניתוח, האשפוז, תקופת ההחלמה, שיעור וטיב הנכות הרפואית, אני קובעת כי בגין ראש נזק זה, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 30,000 ₪.

לסיכום מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 52,000 ₪ בצירוף סך של 12,168 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ומע"מ, ובצירוף סך של 3,400 ₪ בגין הוצאות משפט (חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ואגרת פתיחה).

ההודעה לצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות, ובנסיבות אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה בהודעה כאמור.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 35839-08-16 תיק חצוני: בפני כבוד השופט יואב פרידמן התובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד כמאל כמאל הנתבעים 1. עלי מלחם אבו ח'ליל ע"י עו"ד ע. בדארנה 2. מגדל חברה לביוח בע"מ עי" עוה"ד שגיא את שיפמן פסק דין

תביעת ניזקי גוף בגין תאונה מיום 30.10.13.

אם מדובר בעובדות המקימות ההגדרה הכללית של "תאונת דרכים" שבחוק, יש לשאול כלום לא חלה חזקה ממעטת כלשהי, כאשר בעניינינו עולה שאלת תחולת החזקה הממעטת בסעיף 1 של החוק, המחריגה מגדר תאונת דרכים "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא ע"י השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". במידה ולא קמה עילת תביעה לפי החוק (בין משום שאין המדובר כלל בתאונת דרכים, ובין משום שחלה אותה חזקה ממעטת שעניינה במעשה המכוון), הרי שאין ייחוד עילה כקבוע בסעיף 8(א) של החוק.

יוסף מצהיר כי ביום הארוע ישב בחנותו מול המחשב, ופניו היו מופנות כלפי הרחוב הראשי.

אין סבירות כי בשלב כלשהו שלאחר ההיתקלות השנייה עם עלי, ועד לפינוי ע"י צוות מד"א, פגע התובע בעצמו עד כדי גרימת שבר בשוק, על מנת להקנות נופך של אמינות לכך שהוא קורבן לדריסה מכוונת, וכך "למסך" תקיפתו של עלי על ידו.

סוף דבר, אני דוחה התביעה כנגד הנתבע בעילה הנזיקית 1, ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע 1 בגין שכ"ט עו"ד , בסך כולל של 8,000 ₪.

...

המסקנה של דריסה לא מכוונת במובן החזקה הממעטת – כאמור אפשרית אף היא וסבירה מעט יותר, ונובעת אף היא מאותן העובדות שנקבעו.

סוף דבר, אני דוחה התביעה כנגד הנתבע בעילה הנזיקית 1, ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע 1 בגין שכ"ט עו"ד , בסך כולל של 8,000 ₪.

אני קובע כי הנתבעים 1 ו 2 יחד ולחוד חבים לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שסבל בתאונה נשוא התביעה, בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בפניי תביעת כספית מיום 25.10.12 ע"ס 7,900 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.5.12.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

מקום היתרחשות התאונה: רחוב חטיבת גולני בחיפה.

מן הפרוט הרב שידע המכוון למסור בעדותו שוכנעתי כי הוא אכן נכח והיה פעיל במקום, גם אם לטעמי ראוי היה שיפעל באופן אפקטיבי וגלוי לעין יותר כלפי הרכבים המתקרבים למקום (ראוי שמכוון בשעת חשיכה יסמן סימונים בעזרת פנס ולא רק בסימני ידיים, שלא תמיד נראים למרחוק).

...

מן הפירוט הרב שידע המכוון למסור בעדותו שוכנעתי כי הוא אכן נכח והיה פעיל במקום, גם אם לטעמי ראוי היה שיפעל באופן אפקטיבי וגלוי לעין יותר כלפי הרכבים המתקרבים למקום (ראוי שמכוון בשעת חשיכה יסמן סימונים בעזרת פנס ולא רק בסימני ידיים, שלא תמיד נראים למרחוק).

סיכום התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט (סך של 450 ₪ בגין שכר העד שנפסק) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,250 ₪.

בהקשר של שאלת חיוניות הסיוע במקרה של "עדות בעל דין יחידה" על פי דיני הראיות, יפה לענייננו הבחנתו של כבוד השופט יואב פרידמן בענין ת"א (השלום בחיפה) 16005-05-09 פיליציה נשר נ. עירית קרית מוצקין (פורסם; 4.11.10): "לדידי משמעות חלק מן האמרות בפסיקה ביחס לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (ראה למשל דברי השופט ח. כהן בע"א 761/79 חנוך פינקל נ. "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 28) אינה שעל בעל דין לשאת באמתחתו עד לכל אשר יפנה שמא ייפול ויפגע, וכי אם אין עד ראיה - נגזר גורל התביעה לשבט.

כאמור, גרסה זו עקבית גם עם מה שמלאה התובעת בטופס ראשוני למל"ל [בל/211], כאשר תחת 'תאור הפגיעה' רשמה, בין היתר:"...גבר ברחוב עזר לי לקום...", ובתשובה לשאלה: 'האם נכחו עדים בתאונה?', מילאה התובעת את המשבצת 'כן', ותחת 'פרט' - פירטה: "גבר שעזר לי לקום וראה גם את היד השבורה – אין לי פרטים שלו". כך שבהתחשב במה שמולא לגבי עד זה בטופס הבקשה למל"ל, אני מוצא כי הנתבעת, שסביר שמאתרת ואוספת לצורך ניהול התביעה - גם את טפסי המל"ל הרלוואנטיים לתאונה, מוחזקת כמי שיודעת בעניינינו (עוד טרם הגשת הראיות מטעם התובעת) מהי גרסת התובעת לגבי קיומם של עדי ראייה אפשריים לתאונה.

אמנם בעניינינו לא מסומנת רצועת מעבר על כביש כמעבר חציה (בקוים לבנים מקבילים), אך, כאמור, רצועה זו, המצויה בצמידות לצומת שבה אין מעברי חציה החוצים את רחוב ש.ג, משמשת, משך שנים, המשך וחיבור טבעי של המדרכות (שמובילות אל הרצועה וממנה - על רחוב מ.ו) - לחציית הולכי רגל (את רחוב ש.ג).

התובעת הגישה תביעה למל"ל בגין התאונה משנת 2013 (בה ניחבלה התובעת ביד ימין בגין החלקה במהלך עבודתה), וועדת המל"ל קבעה לתובעת בגין אותה תאונה - 10% נכות לפי הוראת סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") בשל הגבלות בתנועת שורש יד ימין.

הנתבעת מציגה כראייה לכך שמשכורות התובעת ירדו ב-40% במרץ 2016 - מסיבה שאיננה קשורה לתאונה, את קביעות בית משפט בעיניינה של תביעה אחרת (מותב אחר); תביעה שהגיש בעלה של התובעת בגין ניזקי תאונת דרכים שעבר.

לפי הוראת סעיף 329 לחוק במקרה שהזכאי לגימלה תובע מזיק [בנזיקין] והמל"ל תובע יחד עמו [מכוח הוראת סעיף 328(א)], המל"ל לא יהיה זכאי לקבל כשיפוי מאת הנתבע, המזיק, סכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהמזיק בגין התאונה, והזכאי לגימלה יהיה זכאי ליתרה, היינו ל-25%.

...

עוד תשלם הנתבעת 1 לתובעת 1 - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 11,840 ₪, וכן - החזר חלקי מהאגרה ששילמה התובעת 1 בנדון - בסך 712 ש"ח, והחזר הוצאות בגין שכר ששולם על ידה למומחים השונים ולעדים בתיק זה (בכפוף - להצגת חשבוניות).

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובע 2 סך של 151,800 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 1 לתובע 2 - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 35,521 ₪, וכן - החזר הוצאות בגין שכר ששולם על ידו למומחים השונים ולעדים בתיק זה (בכפוף - להצגת חשבוניות).