תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בצומת רעננה

לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 3.5.17 בצומת הרחובות המיתר-אחוזה ברעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רשוי 80-379-60 נהוג בידי רעייתו תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 1 מס' רשוי 63-62037 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים):"כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים אבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא. על כן יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

...

סיכומו של דבר על הנתבעים לשאת במחצית סכום נזקי התובעים שהוכחו לפניי ולא נסתרו בראיה ממשית מקצועית כלשהי על ידי הנתבעים ושהינם כדלקמן: נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 1,982 ₪.

עתירת התובעים לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסך של – 1,266 ₪.

בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 17.3.16 בכביש מכיוון כפר סבא לכיוון רעננה, לא הרחק מצומת רעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע, מס' רשוי 58-620-12, נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב הנתבע, מס' רשוי, 57-840-64, נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א (ת"א) 103072/98, רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי, ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות, כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא. על כן, יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניינינו.

...

נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה, וניתן לסמוך על גרסתו.

נזקי התובע שהוכחו בפניי הינם כדלקמן: נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של 1,346 ₪; שכ"ט שמאי בסך של 585 ₪; עתירת התובעת לתשלום בגין עוגמת נפש דינה להידחות, וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח בפניי, בסך של 1,931 ₪.

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 23.7.14 בצומת רעננה מרכז מכיוון רח' אחוזה לכיון כפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רשוי 71-771-50 נהוג בידי התובעת (להלן "רכב התובעת") ורכב הנתבע מס' רשוי 36-234-50 נהוג בידי הנתבע (להלן "רכב הנתבע").

יפים לעניננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נגד סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דוקא – על כן יש להזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בעניננו.

...

נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה.

עתירת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להדחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום תביעתה שהוכח בפני בסך של – 2,687 ₪.

בפניי תביעת כספית מיום 31/12/12 ע"ס 2,509 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 08/07/10.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בכתב ההגנה נכתב כך: "ביום 8.7.10 או בסמוך לכך בסמוך לצומת רעננה צפון עת נהג הנתבעים עמד ברמזור אדום מאחורי רכב התובעת עת התחלף הרמזור לירוק גלש נהג הנתבעים עם רכבו טיפה ופגע קלות (נשק) מאד ברכב התובעת מאחור אך בודאי שלא גרם לנזקים הנטענים והמוכחשים בכתב התביעה". במסמכי ההודעה וההבהרה נכתבו דברים רק לגבי הקף הנזק, ונטען כי בתאונה לא נגרם ולא יכול היה להגרם הנזק הנטען.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

מבוא עניינן של התביעות ההדדיות המאוחדות בהליך זה פיצויים בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בעובדות כתב האישום המתוקן נאמר כי ביום 20.08.12 ברעננה בצומת הרחובות אחוזה–רמב"ם, אירעה תאונה בין רכבו של הנתבע לבין רכבה של התובעת.

בתא"מ 14584-04-13 (בית משפט השלום בהרצליה), היתנהלה תביעה בגין ניזקי הרכוש לרכב התובעת עקב תאונת הדרכים.

...

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת.

תביעת הנתבע נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויים בסך של 28,614₪.