מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בצומת בחדרה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לפני תביעה נזיקית שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
באותה עת המנוח נהג ברכב מכיוון העיר אום אלפחם לכיוון העיר חדרה ומסיבה כלשהיא, על יד צומת מי עמי, הוא איבד שליטה על הרכב, והרכב היתנגש בגדר בטון המפרידה בין נתיבי הנסיעה בכביש.
מהות החבלה כפי העולה מן התעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה ולכתב התביעה המתוקן ואשר הוגש במצורף לתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמם של התובעים, בעקבות התאונה התובע הועבר באמצעות האמבולנס אל בית חולים העמק בעפולה (להלן: "ביה"ח העמק"), שם בוצעה לו סדרה של בדיקות וצילומים, ובדו"ח חדר מיון צוין כי המנוח עבר תאונת דרכים ונחבל בחזה, מצד שמאל, ובראשו.
...
במידה והקטינים יהיו זכאים לדמי המחייה, אזי הנתבעת תשחרר את הסכום המוקפא לטובתה, ואילו במידה ויוכח כי הקטינים אינם זכאים לדמי מחייה, אזי תשלם הנתבעת את הסכום המוקפא לידי התובעים תוך 30 ימים מהמועד שבו נקבע כי הקטינים לא זכאים לדמי מחייה.
סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,614,858 ₪ בניכוי תשלומי מל"ל בסך של 778,580 ₪ (כפוף להוראת ההקפאה בסעיף 39 לעיל), ובסך הכל תשלם הנתבעת סך של 836,278 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט בסך 668 ₪ , ותישא בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום הפסוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעת כספית מיום 6.11.13 ע"ס 36,214 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 25.2.13.
מקום היתרחשות התאונה: רחוב אחד העם בחדרה (סמוך לצומת הרחובות הרצל ואחד העם).
מחלוקת אחת היא בשאלה, מהיכן בדיוק הגיעה המסחרית (האם מחנייה בימין הדרך, כטענת התובעת, או לאחר השלמת פניית פרסה, כטענת הנתבעים), ומחלוקת שנייה היא בשאלה איזה מבין שני הרכבים סטה לעבר הרכב השני והיתנגש בו, כאשר שאלה שנייה זו קשורה, מן הסתם, בטבורה לשאלה הראשונה הנ"ל. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת.
...
סבורני כי בנסיבות ולאור המחלוקות שעלו מכתבי הטענות, מצופה היה מהנתבעים להציג ראיות והסברים מתבקשים כל כך, ראיות והסברים שנמצאים בידיהם באופן בלעדי.
מכל מקום, שוכנעתי כי התאונה מתרחשת בעומק הכביש שלתוכו פנתה הנהגת ימינה, כך שלשלט העצור לא הייתה נפקות רבה, והרושם מהדגשת קיומו של השלט ע"י הנתבעים הוא שהם מנסים להסיט את המבט, מזירת התאונה (שכנראה פחות נוח להם להביט בה) אל מקום אחר (הרבה פחות רלוונטי).
סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי תביעת כספית מיום 17/02/13 ע"ס 7,726 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 05/07/12.
מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.
המחלוקת העיקרית בעניינינו היא בשאלה האם התאונה נגרמה עקב סטיית המשאית לנתיב הפרטית או עקב סטיית הפרטית לנתיב המשאית, ומחלוקת המשנה היא בשאלה באיזה נתיב נסע כל אחד משני הרכבים עובר לתאונה (התובעת טוענת כי הפרטית נסעה בנתיב השני משמאל והמשאית בשמאלי ביותר, משניהם נעשית כאמור פנייה שמאלה בצומת, ואילו הנתבעים טוענים כי המשאית הייתה בנתיב הימני משמאל לפונים משמאלה ואילו הפרטית הייתה בשלישי משמאל, לממשיכים ישר).
הרושם שעולה מהעדויות הוא כי תחילה נסעה הפרטית בנתיב הימני בכביש (אחד מהנתיבים הימניים בכביש, המאפשרים נסיעה ישר לכיוון חדרה) שאחרת, סביר להניח כי עדי התביעה היו מספרים שנסעו בנתיב השמאלי (או אחד מהנתיבים המאפשרים פניה שמאלה), ולאחר מכן ניסתה הפרטית לעבור לנתיב הימני משמאל, כדי שתוכל לפנות שמאלה לאום אל פחם, שזהו המקום אליו היו צריכים להגיע הנוסעים בפרטית, כאשר אילו לא הייתה נהגת הפרטית עוברת נתיב, היו נאלצים להמשיך בנסיעה ישר לכיוון חדרה.
...
מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהגת התובעת.
סיכום התביעה נדחית.
שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות וגם לאור העובדה שהצדדים ביקשו בסופו של דבר הכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (למרות שהובהר להם מפורשות זמן קצר קודם לכן כי במידה שהצעת ביהמ"ש שהוצעה להם לא תתקבל לא ניתן יהיה להכריע כך, אלא בפס"ד מנומק בלבד) שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי תביעה כספית ע"ס 19,824 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 22,256 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין ניזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 30.7.11.
הצדדים בתביעה שכנגד מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.
מקום היתרחשות התאונה: צומת נחל חדרה (צומת מרומזר) – צומת של הכבישים מס' 4 ו-65.
...
הדבר מתיישב עם המסקנה ההגיונית, שאותם רכבים נוספים כלל לא נכנסו לצומת ולא החלו בנסיעה (בשונה מהטויוטה), משום שהבינו שאסור להם להיכנס לצומת (נוכח האור האדום).
מסקנה זו מתחזקת מהמסקנה הנוספת, לפיה לו היו נכנסים גם אותם רכבים נוספים לצומת, סביר היה לצפות שגם איזה מהם היה נפגע בתאונה (נוכח הסתחררות הסוזוקי בצומת), אך ידוע ששום רכב אחר לא היה מעורב בתאונה.
סיכום התביעה העיקרית נדחית ואילו התביעה שכנגד מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2005 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפני תביעת התובעת ילידת 1974, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בעקבות צפייתה בהתרחשותה של תאונת דרכים שארעה ביום 29.04.96 (להלן: "התאונה").
בכוונת התובעת היה להגיע לתחנת האוטובוס הנמצאת בצומת בני-דרור בסמוך לצומת כביש חדרה-רעננה לכיוון רעננה.
עילת התביעה, כמשמעותה בחוק הפיצויים, היא אותו "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב". השאלה אם בגדר המאורע הזה, עשויות לבוא גם תוצאות נזקיות שהוסבו שלא במהלך התאונה עצמה, כי אם בעקבותיה, תמצאנה פתרון על פי כללי הסיבתיות המשפטית, הנבחנת במבחן הסיכון האמור.
...
הגעתי למסקנה כי התובעת הנה נפגעת "ישירה" ולא "משנית", ועל כן, אין ב"הלכת אלסוחה" כדי לחסום את התובעת מלהחשב כ"נפגע" כהגדרתו בחוק.
בנסיבות העניין, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 6,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לה. סוף דבר 34.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, לשלם לתובעת את הסך של 6,000 ש"ח, שסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל, ובצרוף שכר טירחת עו"ד, הוצאות משפט בגין שכ"ט הנתבעת, צלום תיק המישטרה והעתקת התיק הרפואי וכן אגרת בית משפט.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו