בפניי תביעת כספית מיום 17/02/13 ע"ס 7,726 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 05/07/12.
מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.
המחלוקת העיקרית בעניינינו היא בשאלה האם התאונה נגרמה עקב סטיית המשאית לנתיב הפרטית או עקב סטיית הפרטית לנתיב המשאית, ומחלוקת המשנה היא בשאלה באיזה נתיב נסע כל אחד משני הרכבים עובר לתאונה (התובעת טוענת כי הפרטית נסעה בנתיב השני משמאל והמשאית בשמאלי ביותר, משניהם נעשית כאמור פנייה שמאלה בצומת, ואילו הנתבעים טוענים כי המשאית הייתה בנתיב הימני משמאל לפונים משמאלה ואילו הפרטית הייתה בשלישי משמאל, לממשיכים ישר).
הרושם שעולה מהעדויות הוא כי תחילה נסעה הפרטית בנתיב הימני בכביש (אחד מהנתיבים הימניים בכביש, המאפשרים נסיעה ישר לכיוון חדרה) שאחרת, סביר להניח כי עדי התביעה היו מספרים שנסעו בנתיב השמאלי (או אחד מהנתיבים המאפשרים פניה שמאלה), ולאחר מכן ניסתה הפרטית לעבור לנתיב הימני משמאל, כדי שתוכל לפנות שמאלה לאום אל פחם, שזהו המקום אליו היו צריכים להגיע הנוסעים בפרטית, כאשר אילו לא הייתה נהגת הפרטית עוברת נתיב, היו נאלצים להמשיך בנסיעה ישר לכיוון חדרה.
...
מן הכלל אל הפרט
לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהגת התובעת.
סיכום
התביעה נדחית.
שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות וגם לאור העובדה שהצדדים ביקשו בסופו של דבר הכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (למרות שהובהר להם מפורשות זמן קצר קודם לכן כי במידה שהצעת ביהמ"ש שהוצעה להם לא תתקבל לא ניתן יהיה להכריע כך, אלא בפס"ד מנומק בלבד) שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו.
