תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בכיכר עם שני נתיבים

לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך 14,893 ₪ וביסודה נזק שניגרם לתובעת ולרכבה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 07.08.2018.

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". בתביעה שלפנינו, מבקשת התובעת למעשה לייחס לנתבעים היתנהגות רשלנית ולחייבם בפיצויים מכוח עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

מהעדויות והראיות, עליהן אין חולק, עולה התמונה הבאה: התאונה התרחשה בתוך כיכר בדרך לקריית אונו, כאשר שני הרכבים נסעו בתוך הכיכר בשני נתיבים, אחד ליד השני, לאחר שהגיעו מאותו כביש נסיעה לפני הכיכר.

מנגד, העיד נהג המשאית לגבי אופן היתרחשות התאונה כדלקמן (עמ' 3 לפרוטוקול מהיום): "אני נהג משאית באותו יום נסעתי אם אני לא טועה מכיוון צפון לדרום הגעתי לכיכר, נכנסתי לכיכר עם כל הזהירות ועם זכות קדימה אני הייתי בנתיב הימני, נדמה לי שכשנכנסתי לכיכר לא היה אף רכב, הייתי אמור להמשיך ישר, באמצע הכיכר שמעתי והרגשתי כמובן שנסעתי לאט הייתי עמוס במשאית, הרגשתי מכה עצרתי באותו רגע במקום וראיתי שקרתה תאונה. אני נסעתי בנתיב שלי. אני לא אשם בתאונה. אני מדגים באמצעות רכבי הדגמה את התאונה. אני נסעתי לכיוון שלי אני מתאר לעצמי שהיא גלשה לכיוון שלי. בדר"כ כשקורית תאונה אני ישר מצלם אבל במקרה הזה אני לא זוכר אם צילמתי. אין לי מצלמת דרך. ירדתי מהמשאית ועזרתי לגברת להחליף גלגל, כשירדתי אני עדיין הייתי בנתיב שלי והיא זאת שהייתה בנתיב שלי, ראיתי את רכבה בפעם הראשונה רק כשהרגשתי את המכה". גרסת נהג המשאית שבטופס הדיווח לחברת הביטוח גם היא הייתה מפורטת כפי שפורטה בכתב ההגנה ובעדות שלפניי.

יש לזכור כי בעת היתרחשות תאונת דרכים יש לבחון האם היה על הנהג לצפות את היתנהגותו המסוכנת של הנהג השני ולבחון האם תגובתו לסיכון שנוצר הייתה סבירה, בשים לב ללחץ ולדוחק הזמן.

...

במקרה שלפניי, מסקנתי היא כי התובעת לא נתנה מספיק את דעתה לתנאי הדרך בנסיעה בתוך הכיכר ולא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה, ובכך התרשלה.

לאור האמור לעיל ובשים לב לאשמה שמצאתי לייחס לנהג המשאית, אני קובע את אחריותה של התובעת לתאונה היא בשיעור 30%.

יחד עם זאת, לא ראיתי לפסוק לתובעת בנסיבות העניין עגמת נפש משלא הוכח בפני רכיב זה ולא צורפו כלל וכלל אסמכתאות מטעם התובעת ביחס לרכיב זה. סוף דבר: לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי ולסכום הנזק הישיר, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 70% מסכום הנזק הישיר של התביעה העומד על סך 11,893, קרי סך של 8,325 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ב- 23.05.2019 ועד למועד התשלום בפועל, זאת בנוסף לאגרת בית המשפט (מחצית ראשונה ושנייה), ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,800 ₪.

לפניי תביעה כספית בעילה נזיקית אותה הגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבה במסגרת תאונת דרכים שאירעה בין רכבי הצדדים.

יוצא אפוא, כי כסוי זה עומד וקיים לנתבע 1 בגין התאונה נשוא תיק זה. אחריות לתאונה נהגת רכב התובעת העידה, כי נסעה בנתיב הימני מבין שני נתיבים המצטמצמים לנתיב אחד בטרם הכניסה לכיכר תנועה בזמן שהתנועה עמוסה ופקק ארוך משתרך בכיוון הכיכר, ובעודה מקדימה את משאית הנתבעים בנתיב לפני הכניסה לכיכר נפגעה ממשאית הנתבעים מאחור.

...

הנתבעת 2 טענה, כי דין התביעה להידחות כנגדה בשל העדר כיסוי ביטוחי לנהג רכב מבוטחה בעת המקרה, שכן, לזה לא היה רישיון נהיגה בתוקף בעת התאונה בשל שיטת הניקוד, וכי זה ידע אודות שלילת רישיונו.

לפיכך, צירוף ראיות הנתבע 1 ואי הצגת ראיות פוזיטיביות אודות הודעת משרד הרישוי כי רישיונו של הנהג נשלל, וכי זה כלל קיבל הודעה שכזו לידיו, מובילות למסקנה הבלתי נמנעת כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל הוכחת טענתה לשלילת רישיון נהיגת נהג רכב הנתבע 1.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין תביעת התובעת להידחות ואף דין טענת הנתבעת 2 להידחות.

ביום 29.7.2019 ארעה תאונת דרכים בכיכר בפרדס חנה, בין רכבו של התובע, שהיה בדרכו אל תחנת הרכבת בבנימינה, ובין משאית עם נגרר, אשר היתה בדרכה אל איזור התעשיה בקיסריה.

במכתב הדחייה ששלחה המבטחת למבטחתו של התובע, ואשר צורף לכתב התביעה, נימסרה גרסה אחרת מפיו של הנתבע, ולפיה התובע נסע בשולי הכיכר שאינם מיועדים לנסיעה ופגע בנגרר; ואילו בטופס ההודעה על התאונה שמילא הנתבע ביום התאונה מסר כי בעת שהיה בתוך הכיכר התובע פגע בחלק האחורי של הנגרר; הטענה כאילו התובע נסע על שולי הכיכר לא עלתה בו כלל.

זאת ועוד, בסירטון שהציג הנתבע בדיון, בו תיעד את אותו המסלול בו נסעה המשאית ביום התאונה, נראה בבירור כי כאשר המשאית מגיעה אל הכיכר היא נוסעת על שני הנתיבים גם יחד, בעת הכניסה אל הכיכר היא נוסעת בנתיב השמאלי, עוברת בהמשך אל הנתיב הימני ופונה שמאלה בכיכר; כל זאת תוך שהנתבע מסביר, תוך כדי הצגת הסירטון, כי הוא נוסע בנתיב השמאלי.

אין המזיק רשאי להיבנות מכך, שהתובע תיקן את הרכב באופן זמני וחלקי, עד לקבלת הפצוי, שכן התביעה היא תביעה נזיקית ולא ביטוחית, כשהמטרה היא השבת המצב לקדמותו; מכאן שעל המזיק להעמיד את הניזוק באותו מצב בו היה לולא הנזק (עניין קנפו הנ"ל, המפנה בעיניין זה לע"א 9085/00 שטרית נ' שרביט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נ"ז (5 ) 462 [2003]).

...

לפיכך אני קובעת, כי התאונה אירעה בעת שהתובע נכנס אל הכיכר בנתיב השמאלי, כאשר המשאית - שנכנסה לכיכר לפניו - נוסעת בנתיב הימני, ותוך כדי פניה שמאלה בכיכר, סטה הנגרר שמאלה, אל תוך נתיב הנסיעה של התובע.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי הנתבע נהג בחוסר זהירות, מבלי שהוא מתחשב בכך שהנגרר עשוי לנוע באופן שונה מתנועת המשאית, בהיותו חלק נפרד המחובר בסרנים, וכתוצאה מכך סטה הנגרר אל נתיב הנסיעה של התובע.

פתח דבר לפני תביעה נזיקית על סך 12,514 ₪, בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 17/10/2019.

בטופס הדיווח שהועבר לתובעת בתאריך 18/10/2019 דיווח נהג הרכב התובעת כי, "בכביש עם שני נתיבים, ביצעתי עקיפה מצד שמאל של רכב עם עגלה נגררת. באמצע העקיפה, הנהג סטה חזק שמאלה לתוך הנתיב שלי. צפרתי ואותתי הנהג ניסה לחזור לנתיב ימין ופגע בי עם הנגרר שלו בדלת קדמית צד ימין של הרכב שלי". טענות הנתבעים בתמצית למותר לציין, כי במסגרת פסק הדין התביעה כנגד נתבע מספר 3 קרי; מנורה חברה לביטוח בע"מ, תימחק התביעה.

נותרה מחלוקת לעניין מיקום התאונה – האם בסיום הכיכר הראשונה כאשר היו שני נתיבים כטענת התובעת או בכניסה לכיכר השניה כאשר הנתיבים מצטמצמים .

...

בטופס הדיווח שהועבר לתובעת בתאריך 18/10/2019 דיווח נהג הרכב התובעת כי, "בכביש עם שני נתיבים, ביצעתי עקיפה מצד שמאל של רכב עם עגלה נגררת. באמצע העקיפה, הנהג סטה חזק שמאלה לתוך הנתיב שלי. צפרתי ואותתי הנהג ניסה לחזור לנתיב ימין ופגע בי עם הנגרר שלו בדלת קדמית צד ימין של הרכב שלי". טענות הנתבעים בתמצית למותר לציין, כי במסגרת פסק הדין התביעה כנגד נתבע מספר 3 קרי; מנורה חברה לביטוח בע"מ, תימחק התביעה.

יחד עם זאת, אני סבור כי עקיפת רכב עם נגרר בקטע קצר כאשר הנתיבים עומדים להשתלב בקרוב אינה הכרחית ועל כן אני קובע לנהג התובעת רשלנות בשיעור של 30%.

סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה .

הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סך של 8,760 ₪, שכ"ט עו"ד בסך בסך 1,800 ש"ח, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העד כפי שנפסק.

לפיכך, ובהעדר עילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הוגשה התביעה על פי פקודת הנזיקין כנגד שני הנהגים הנוספים שהיו מעורבים בתאונה וכנגד מבטחות השמוש ברכבי המיצובישי והטיוטה, בטענה שהנהגים או מי מהם גרמו ברשלנותם לארוע התאונה.

קטע כביש זה מתחיל ביציאה מכיכר כפר ורדים והוא מתחיל בעיקול מתון יחסית לצד ימין, כאשר בחלק זה של קטע הכביש מפריד בין שני הנתיבים קו הפרדה רצוף.

לסיכום, אני קובע כי לביא לבדו אחראי לקרות התאונה ועל כן אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 ומחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום הפצוי שעליו הוסכם בסך כולל של- 108,000 ₪.

...

אני מקבל טענת ב"כ הנתבעים 2-1 כי יש בכך משום הודאת בעל דין בקיומה של אחריות מצדו של לביא להתרחשות התאונה, הן הודאה בכתב הן הודאה בהתנהגות (הבאה לידי ביטוי בתשלום הפיצויים בגין נזקי הפח) [ראו י' קדמי, על הראיות, (חלק שלישי, תש"ע-2009), בעמ' 1397-1392].

לסיכום, אני קובע כי לביא לבדו אחראי לקרות התאונה ועל כן אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 ומחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום הפיצוי שעליו הוסכם בסך כולל של- 108,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית בזה.

אני מחייב את הנתבעים 4-3, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסכום כולל של-5,000 ₪.