תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים בין רכב מונית לרכב פרטי

רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי שלפני: לטענת התובעת, התאונה כאמור ארעה ביום 12.10.20, בין הרכב המבוטח על ידי התובעת לבין רכב הנתבעת אשר מספרו 9988656 (להלן : "רכב הנתבעת"), עת רכב הנתבעת לא שמר מרחק מן הרכב כנדרש ופגע בחלקו האחורי של הרכב וגרם לו לנזקים.

בעיניין זה, יפים הדברים שנפסקו בתא"מ (שלום-עכו) 6566-08-18 רולא נגאר נ' חיים כהן מנשה (21.6.21) : "לפיכך, כאשר מתרחשת תאונת דרכים, האדם אשר נהג ברכב המעורב בתאונה, הוא על פי רוב הגורם הנושא באחריות נזיקית ישירה ואישית לגבי אופן השמוש שנעשה ברכב ולתוצאותיה של התאונה (ראה לדוגמא: תא 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרוספר אביחי זרביב (עפולה) (פורסם בפדאו"ר); ת"א (תל-אביב –יפו) 18497/04 סיגנלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו רנט בע"מ ואח' (פורסם בפדאו"ר), זאת אלא אם חל אחד החריגים הקבועים בדין.... משאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא היה הנהג ברכב המונית במועד התאונה, הרי יש לבחון האם קמה אחריותו מכוח אחד החריגים הקבועים בדין...אחד החריגים קבוע בפקודת הנזיקין, הוא חריג המטיל אחריות שילוחית, לדוגמא בעיניינו של מעביד למעשה עובדו (סעיף 13 לפקודת הנזיקין), של שולח למעשה שלוח (סעיף 14 לפקודה), או בשל אחריות בעל חוזה למעשה הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15 לפקודה) וכן במקרים בהם ניתן למצוא מקור אחריות אחר מכוח דין בין מכוח עוולת הרשלנות, נזק ראייתי או כל עילה חוקית אחרת". ניתן כאמור לעיל לחייב בנזיקין מכוח החריגים המנויים בפקודת הנזיקין, במקרה של מעביד ובמקרה של שלוח, אלא שבמקרה דנא לא נטען שאלו מתקיימים בעניינינו.

אין די בהעלאת טענה סתמית כי הנטען בטופס ההודעה מקורו בטעות וכיוצ"ב, שעה שמעבר לכך שהתובעת היא שצרפה אותו לכתב התביעה, הרי שהוא מהוה את הגרסה האוטנטית שנמסרה לה לאחר התאונה, וממנו עולה כי אין התאמה למספר הרכב הנתבע וכי ידועים לה פרטי הנהג, כאשר מהצד השני לא נהי לבית המשפט הכיצד התובעת טוענת שמי שמאוזכר כצד ג'/ כנהג הפוגע הוא לא הנהג הפוגע ומה הבסיס לקביעתה זו. התביעה הוגשה כנגד בעלת הרכב שעה שמהחומר המצוי בתיק וגם מעדויות יסמין ועבד עולה כי מי שנהג ברכב הפוגע במועד התאונה היה בכלל נהג ומשכך ברור שזה לא הנתבעת, כאשר בטופס ההודעה מצוין כנהג מר כאזם ומשום מה ללא כל הסבר המניח את הדעת התובעת בחרה להגיש תביעה נגד הבעלים בטענה שהועלתה רק היום ואף לא אוזכרה בכתב התביעה בנוגע לטופס ההודעה, כאשר הגב' יסמין אף טוענת כפי שיובהר בהמשך שהאמור בהודעה אינו הכתב שלה, מבלי שהתובעת זימנה לעדות את הסוכן שמילא את הטופס ככל שהוא מילא, מבלי שהזמינה נציג מטעם חברת הביטוח שיסביר את האמור בטופס ההודעה, מה לא נכון בו והכיצד נוצרה הטעות, אם בכלל, ובנסיבות אלו שעה שברור חד משמעית שהיה נהג מזיק, שהפרטים שלו אצל התובעת ומשום מה היא הגישה תביעה כנגד בעלת הרכב אשר לשיטתה היא בעלת הרכב הפוגע, שאינה אחראית בנזיקין, מבלי שתמכה את טענותיה ולו בראשית ראיה ונמנעה מזימון עדים רלבאנטיים שיסבירו מי מילא את טופס ההודעה על תאונת דרכים ומי מסר לתובעת את פרטי ההודעה, שהיא עצמה צרפה לכתב התביעה, ומשאין מחלוקת גם לפי גרסאות יסמין ועבד שלא הנתבעת נהגה ברכב, ומהצד השני של המטבע מאוזכרים פרטים מלאים של הנהג בטופס ההודעה מטעם התובעת ולא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגשה התביעה כנגד הנהג המאוזכר בטופס ההודעה ומדוע מאוזכר שם מספר רכב פוגע שונה מזה הנטען בכתב התביעה, די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה.

...

לא שוכנעתי כי קיימת יריבות בין התובעת לנתבעת כבעלי הרכב, הואיל ומעבר לאמור לעיל, מעיון בטופס ההודעה על תאונת דרכים, עולה שהתובעת יודעת את זהות הנהג ברכב הפוגע ולרבות מספר תעודת הזהות שלו, ומשום מה הגישה את התביעה כנגד מי שנטען על ידה שהוא בעלי הרכב הפוגע, ללא כל הסבר המניח את הדעת.

משקבעתי כי אין יריבות בין התובעת לנתבעת, אני דוחה את התביעה ומשכך איני מוצאת לנכון לדון בסוגיות נוספות.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב עקב תאונת דרכים ביום 23.9.20 בין רכב פרטי לאוטובוס.

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזוית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

אוטובוס של " 19 טון " המכונה על ידי נהג האוטובוס "קיר בטון " לא יכול לסכן נוסעיו ונוסעי רכב אחר, ולכן הגם שעיקרה של האחריות בעצם התימרון באמצע הנתיבים בזוית והנסיעה לאחור בחוסר זהירות רבתי, הנה של התובע, הרי שלו הייתה נסיעתו של נהג האוטובוס זהירה ושקולה, צופה פני תימרון של רכב העומד בצורה מעוררת ספק, היה עוצר מספיק זמן ומספיק מרחק ביחס לתנועת הרכב שמולו, כדי לאפשר הבנת כוונת התובע בעל המונית שתמרונו לא בהכרח צפוי לאשורו, ומאפשר לו באדיבות נסיעה לאחור או כל תימרון נידרש.

...

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזווית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

(ש 18, 24 עמ' 1 לפרוטוקול ) אני קובע כי אין מדובר רק בתחילה אלא בתמרון מהיר לאחר שחלף נהג המונית התובע על פני הפנייה המבוקשת להורדת התלמיד .

לאור האמור : · הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,863 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם.

· נוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה בסך 1,170 ₪ וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט היא מה מידת אחריותו, אם בכלל, של בעל רישיון להפעלת מונית לניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, כאשר צד שלישי נהג ברכב המונית במועד התאונה ועל מי מוטלים נטלי ההוכחה בעיניין זה? רקע וטענות הצדדים: בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך של 22,792 ₪ שהוגשה לבית המשפט בתאריך 5.8.2018 בגין נזק רכוש שניגרם לרכבה של התובעת מסוג מרצדס מ.ר. 2344463 (להלן "רכב התובעת") בתאונת דרכים שאירעה ביום 4.8.2016.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני וכן שמעתי את העדים שהעידו בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות על הסף, מחמת העידר יריבות בין הצדדים ואפרט נימוקי: אין מחלוקת כי הנתבע לא נהג במונית במועד התאונה: כך, בעדותו אישר נהג רכב התובעת כי נהג המונית שפגע ברכב הטיוטה שנהדף על רכב התובעת- אינו הנתבע כי אם צד ג', אשר מסר לו במעמד התאונה את פרטי בעל המונית ורישיון הרכב.

לפיכך, כאשר מתרחשת תאונת דרכים, האדם אשר נהג ברכב המעורב בתאונה, הוא על פי רוב הגורם הנושא באחריות נזיקית ישירה ואישית לגבי אופן השמוש שנעשה ברכב ולתוצאותיה של התאונה (ראה לדוגמא: תא 17377-02-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרוספר אביחי זרביב (עפולה) (פורסם בפדאו"ר); ת"א (תל-אביב –יפו) 18497/04 סיגנלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו רנט בע"מ ואח' (פורסם בפדאו"ר), זאת אלא אם חל אחד החריגים הקבועים בדין.

...

עוד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו, שכן כי על פי החוק כאשר נרשמת זכות ציבורית על רכב במשרד הרישוי, נרשם שמו של בעל הזכות הציבורית ברישום פורמלי בלבד כאשר בשולי רישיון הרכב נרשם כי רישום הבעלות של הרכב הינו עקב רישום זכות ציבורית למונית.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני וכן שמעתי את העדים שהעידו בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות על הסף, מחמת העדר יריבות בין הצדדים ואפרט נימוקי: אין מחלוקת כי הנתבע לא נהג במונית במועד התאונה: כך, בעדותו אישר נהג רכב התובעת כי נהג המונית שפגע ברכב הטיוטה שנהדף על רכב התובעת- אינו הנתבע כי אם צד ג', אשר מסר לו במעמד התאונה את פרטי בעל המונית ורישיון הרכב.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת: יש לערוך אבחנה בין בעלות ברכב המשמש כמונית; ובין זכות להפעלת מונית (המוכנה גם "מספר ירוק" או "כובע")- אין זהות בין השניים.

התוצאה מהאמור לעיל היא כי אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע מחמת העדר יריבות.

לפניי תביעה כספית מיום 13.2.17 ע"ס 74,998 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 4.2.16.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

· העובדה הלא שנויה במחלוקת כי נהג המונית לא הבחין בפרטית בטרם קרות התאונה מתיישבת היטב עם גירסתו, לפיה המונית הקדימה כל העת את הפרטית (עת נסעו הרכבים במקביל קדימה ברחוב הירקון, מדרום לצפון), ולפיה הייתה תנועה רבה בכביש בזמן התאונה, תנאים שאכן סביר שלא יאפשרו לנהג לשים לב באופן מיוחד לרכב מסוים הנוסע מאחור ובמקביל אליו.

...

מדובר בסכום משמעותי, גם לאדם בעל יכולות כספיות גבוהות, ומכל מקום איני מקבל את הטענה שאדם במצבו המדווח של הנתבע נוהג אדישות לגבי השאלה האם ובאילו נסיבות ומחירים יופעל ביטוח שלו.

אולם בנסיבות אין באינדיקציה זו משום חזות הכול, ומכל מקום אין בה כדי לשנות ממסקנתי הכללית הנ"ל. סיכום התביעה נדחית.

· נוכח העובדה שהנתבע גרם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, בכך שחשף רק לקראת תום הישיבה הראשונה ראיה חדשה ומפתיעה (דבר שאילץ לקבוע ישיבה נוספת), כאשר בסופו של דבר התברר שאין בראיה הזו כל ממש (לא הצלחתי לזהות בהקלטה הקצרצרה שהציג הנתבע כל מלל מסוים וכל דובר מסוים, בניגוד לטענת הנתבע שבהקלטה נשמע נהג הפרטית אומר בקולו שהוא אשם).

לפניי תביעה כספית מיום 27.9.16 ע"ס 50,603 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים (נטענת) מיום 2.3.15.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

יצוין כי את הנתבעת מייצג עו"ד מטעם מבטחת הנתבעת (ורכב הנתבעת) בביטוח אחריות רלוואנטי – הכשרה חברה לביטוח בע"מ. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים שני רכבים: · רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת קיה (ספורטאג') ש.י. 2014 מ.ר. 7527931.

· רכב הנתבעת – מונית שירות (מיניבוס) מ.ר. 8085925.

· מכל תאור ההתרחשויות של נהגת רכב התובעת, על אודות מה שקרה בעקבות התאונה, ניכר כי ראתה עצמה אשמה בתאונה, ולכן גם לא לקחה את פרטי רכב הנתבעת.

...

הכרעה דין התביעה – להידחות.

שוכנעתי היטב, כי התאונה נגרמה באשמתה הבלעדית של נהגת רכב התובעת, בכך שהתנגשה בחוסר זהירות ו/או בחוסר תשומת לב ברכב הנתבעת מאחור, ללא כל אשם מצד נהג רכב הנתבעת.

עוד שוכנעתי, כי, בנסיבות, אין בכך שהנתבעת טענה בכתב ההגנה (באופן תמוה יש לומר) טענה בלתי נכונה לפיה רכב הנתבעת כלל לא היה מעורב בתאונה, כדי להצדיק את קבלת התביעה, חרף אשמתה הברורה והבלעדית של נהגת רכב התובעת בקרות התאונה.

סיכום התביעה נדחית.