תביעת נזיקין בגין תאונת אופנוע ללא ביטוח חובה

בינואר 2015 הגיש הנפגע, שהאופנוע שעליו רכב בעת התאונה לא היה מבוטח בביטוח חובה, תביעה נזיקית נגד הנהג והמשיבה בגין נזקיו תולדת התאונה.

ביום 13.2.2020 העביר המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל), למשיבה דרישה לתשלום של 80% מסך הגימלאות ששילם ושישלם לנפגע בגין התאונה (להלן: הגימלאות) – זאת, על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ובהתאם להסכם בין הצדדים (להלן: ההסכם).

...

הבקשה שלפניי אינה נופלת בגדר אמות מידה אלו, ומשכך, כאמור, דינה להידחות.

כמו כן, לא שוכנעתי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

עוד נטען, כי במועד התאונה הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השמוש באופנוע לא מבוטח בביטוח חובה ובנסיבות חלה חבותה של הנתבעת 1 (להלן" קרנית) לפצות את התובע מכוח הוראות חוק הפלת"ד. לחילופין, נטען כי התאונה אירעה עקב התרשלותו ואשמו הבלעדיים של הנתבע, ומכאן התביעה מכוח פקודת הנזיקין כנגד הנתבע וחברת שומרה.

אף אם נצא מתוך הנחה כי התובע לא ידע שאין ביטוח חובה, עדיין אין זה סביר כי בנסיבות העניין לא יידע על כך. התובע לא הוכיח כי היתקיימה מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין המנוח שהיה בה כדי לגרום לו להאמין כי אין זה סביר כי המנוח ינהג באופנוע ללא ביטוח חובה.

כך נאמר בפשרת עיסא הנ"ל: "תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שארעו תוך כדי הסעה בשכר, הנו מקובל ורווח בפוליסת ביטוח רכב. הגיונו נעוץ בכך כי הסעת נוסעים בשכר טומנת בחובה סיכונים נוספים על סיכונים המקובלים של נסיעה רגילה ברכב. זאת משום שהמסיע בשכר עשוי להמצא שעות רבות על הכביש, ..... סיכון אחר הוא, כי באותם מקרים של הסעה בשכר, בהם מקבל המסיע תשלום עבור כל נוסע ברכב, יהיה לו תמריץ להסיע מספר רב ככל האפשר של נוסעים. בכך גדל הסיכון בהשוואה לרכב פרטי רגיל, שככלל אינו נוסע כשהוא מלא נוסעים. ". בעניינינו, הנתבע לא עבד באותו יום, כך עלה מעדותו במישטרה.

...

דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות וכך אני מורה.

דין ההודעה כנגד צד ג' להידחות אף היא, וכך אני מורה.

להמשך הדיון בשאלת הנזק, אני קובעת מועד לדיון ביום 3.11.2022, בשעה 09:30.

מבוא: ביום 23.1.14 נפגע מר ב.צ.ג (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים בהיותו רוכב על אופנוע אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה ורכב שהיה מבוטח על ידי המשיבה, פגע בו (להלן: "התאונה").

אך סעיף 4 (ב) להסכם מתייחס למצב שבו מדובר בתאונה מעורבת וקובע ביחס למבטחת שאינה המבטחת של המעביד כך: "תשלם החברה למוסד את החלק היחסי של התביעה לפי חלקה באחריות שבין כלי הרכב המעורבים לבין עצמם, בהתאם לסעיף 3 (ב) לחוק הפיצויים." מכאן אתה שומע כי מקום שעל פי חוק הפיצויים חבות המבטחת היא יחסית, במישור חלוקת האחריות שבין הרכבים המעורבים, אין תשלום מלא בהתאם להסכם, אלא חלקי.

שיעור התביעות בגין תאונות דרכים שמערבות שאלת אחריות או שמתנהלות מכוח פקודת הנזיקין הוא המיעוט.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי החלטת בית משפט קמא הינה החלטת ביניים שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 4658/21 גרשוני נ' לנדאו, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.7.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (27.4.2021)).

סוף דבר לאור כל דבריי אלה מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מאחר שהתובע נהג באופנוע ללא ביטוח חובה הוגשה התביעה בהתאם לפקודת הנזיקין, שכן בנסיבות אלה לא קמה לתובע עילת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת הדרכים התשל"ה - 1975.

כפי שנפסק בת"א (שלום ת"א) 29469-04 אורי ששון-חן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (נבו 11.10.2009) הראציונאל לכך ברור "...,משהמל"ל ממשיך ומשלם לתובע מלוא התגמולים המגיעים לו בגין נכות כללית לא קשר לתאונת הדרכים, המל"ל גם לא ישוב אל המזיק (חב' הביטוח) מקום בו מקור החיוב אינו מהתאונה. מכאן, שאין גם סכנה כי המזיק – חברת הביטוח - תאלץ לשלם/להשיב למל"ל את מה שזה ממלא לא שילם ולכן אין גם את מה לנכות." נכויי תשלומים תכופים: לפי שטר סילוק תשלום תכוף שצורף לתצהיר הנתבעת, לתובע שולם בטעות סכום מיצטבר של 25,000 ₪ בגין התאונה עבור תשלום תכוף בשעה שהנתבעת סברה בתחילה, כי מדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ר' נספח 3 לתצהיר הנתבעת, בהתאם לפירוט הבא: 10.2019 – סך שך 15,000 ₪ ; 12.2019 – סך של 10,000 ₪).

...

לסיכום, מצאתי לפסוק לטובת התובע הפסד שכר לעבר בסכום של 85,000 ₪.

לאור כל האמור התובע לא הוכיח כי הוא נדרש לבצע התאמות דיור או להחליף את דירתו בשל הנכות שנגרמה לו בעקבות התאונה – כאשר גם שיעור הנכות האורתופדית 24%, וטיב הפגימה אין בהם די כדי לבסס הטענה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 80,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר לעתיד 20,000 ₪ סה"כ נזק 620,625 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 30% 186,187 - ניכוי תשלומים תכופים 25,000 ₪ - סה"כ 409,438 ₪ (במעוגל) התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 409,438 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 95,808 ₪, והחזר אגרת תביעה.

הצדדים ומסגרת המחלוקת ענייננו בתביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה עת נהג על אופנוע ללא ביטוח חובה.

עתה נותר להכריע בשאלה האם לא ידע התובע על העידר ביטוח חובה ולא היה סביר שיידע, ואז קרנית חבה בפיצויו וזכאית להפרע מבעל האופנוע הנתבע 3; או שמא ידע התובע שהוא נוהג ללא ביטוח כאמור ואז על נתבעת 2 לשאת בפצוי מכח דיני הנזיקין.

...

באותו דיון (ת.א. (שלום ירושלים) 59906-11-19) נשאל התובע שאלות ע"י בית המשפט ואף שדבריו היו לכאורה מגומגמים - סבורני שניכרת בהם ידיעתו האישית הברורה שלא סביר שהיה לאופנוע ביטוח חובה: "ש. ומה ידעת לגבי ביטוח.

אין בידי לקבל שהתובע אמר אמת בהודעתו למשטרה ואני מקבלת את הטענה שאמירתו שם נבעה מהחשש לשלילת רישיונו עקב נהיגה ללא ביטוח.

סוף דבר מהמפורט לעיל בפסק הדין אני מורה על דחיית התביעה נגד קרנית שכן עניינו של התובע נכנס להוראות החוק השוללות פיצוי ממי שנפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח חובה.