תביעת נזיקין בגין תאונה בין רכב פרטי לאמבולנס

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "להלן נסיבות היתרחשות התאונה: ביום 29.06.2014, בשעה 16:30 או בסמוך לכך, בכביש 6, עת נסע הרכב המבוטח הגיח לפתע הרכב הפוגע במהירות אדירה וכתוצאה מאי שמירת מרחק פגע עם חלקו הקידמי בחלקו האחורי של הרכב המבוטח וגרם לו לנזקים". בהודעה שמסר נהג משאית התובעת במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "בנסיעה בכביש 6 בין קרית גת למאחד לכיוון דרום הבחנתי בראי שרכב מסוג יונדאי מגיע במהירות בלי לסטות בכונה עקיפה ניסיתי לסטות ימינה לכיוון השולים אך הרכב פגע בי מאחור". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה (הטופס נושא תאריך 3.7.14 אך אינו נושא חתימה של ממלא הטופס) נרשם כך: "בזמן נסיעה בכביש 6 רכב צד ג' נסע אחרי וניכנס בנתמך קרור מאחור ונגרם נזק בחלק האחורי, רציני. ולצד ג' נגרם נזק מקדימה. הנוסעים שהיו ברכב הפרטי פונו ע"י אמבולנס". גרסת הנתבעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש מכל וכל הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה. הנתבעת תטען להתרחשות שאינה בשליטת הנהג מטעמה וככזו מנתקת את הקשר הסיבתי בין נהיגתו ובין נסיבות היתרחשות התאונה. הנתבעת תטען כי ארגז שניתק או הועף ממשאית חולפת בכביש 6 פגע בעוצמה בשמשת רכב הנתבעת וגרם לניפוצה מה שהביא לאובדן שליטה על הרכב פגיעה במעקה הפרדה ולאחר מכן פגיעה קלה ברכב התובעת". בהודעה שמסר נהג הפרטית במישטרה ביום התאונה 29.6.14 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה) נרשם כך: "כתוצאה מפגיעת ארגז שעף ממשאית חולפת על השמשה הקדמית של רכבי גרם להתנפצות השמשה. ובעקבות זה לא ראיתי דבר כתוצאה מפגיעת רסיסים בפני ובשמשת הרכב הרכב סטה לעבר מעקב בטיחות למרות זאת הצלחתי להשתלט על ההגה וניסיתי לרדת לשוליים מצד ימין אז פגעתי במשאית קרור מאחור מס' המשאית 4954131 כתוצאה מכך ניפתחו כריות האויר. _ (מילה לא ברורה) המקרה אני, אישתי, בני וגיסתי נפגענו קשה מאוד חברה של גבעתי ביניהם קצין ושני חיילים עזרו לנו בפנוי ובטיפול שלנו עד הגעת אמבולנס לאחר 40 דקות מרגע הארוע". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה (הטופס נושא תאריך 30.6.14 ונחזה להיות חתום ע"י נהג הפרטית) נרשם כך: "היינו בכביש 6 בנסיעה, ממולנו חלפה משאית שנפלה ממנה ארגז או לבנה על השימשה הקדמית נפצה אותה, הלקוח סטה לעבר גדר בטיחות ועף על משאית שהגיע _ (מילה לא ברורה) בניסיון להשתלט על ההגה". בדו"ח חקירה פרטית שנערך עבור הנתבעת ושצורף לכתב ההגנה נרשמה עדות מפורטת מיום 14.4.15 שגבה החוקר הפרטי מנהג הפרטית (הנתבעת לא צרפה, משום מה, את טופסי העדויות עצמם שמסרו נהג ונוסעת הפרטית לחוקר הפרטי).

...

אני סבור ש"השמטה" זו אינה מקרית, אלא משקפת את המציאות כהווייתה, מציאות שבה אכן לא הייתה קיימת כל משאית חולפת.

· הוכח היעדר כל חפץ שפגע בפרטית: כל עדי הנתבעת מסרו גרסאות בלתי עקביות ובלתי משכנעות לגבי צורת החפץ הנטען שפגע בשמשת הפרטית, באופן שמביא אותי למסקנה, שאף אחד מעדים אלה לא באמת ראה בעיניו את החפץ הנטען, ולמעשה, שלא היה קיים במציאות החפץ הנטען.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

ממקום התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים "אסף הרופא" שם אובחנו אצלו חבלות בגפיים ובפנים, שברים מרוסקים בברך שמאל, שבר מרוסק בשורש כף ימין ופגיעה בפה ובשיניים (ראו – דו"ח חולה/נפגע באמבולנס מיום 24.6.10, טופס קבלה סיעודית מבית החולים אסף הרופא מיום 25.6.10).

בבדיקת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים צוין, בין השאר, כי לתובע שבר בשוק שמאל עם ניתוחים חוזרים וכי הרגל ישרה ללא יכולת כיפוף, כי רגל שמאל אינה כשירה לנהיגה ואילו בגפיים עליונות וברגל ימין טווחי תנועה מתאים לפיכך אושר לו המשך נהיגה ברכב פרטי עם הגבלות שונות (אישור המכון הרפואי לבטיחות בדרכים צורף לתצהיר התובע).

כך מצאנו, כדוגמה, בע"א 3049/93 - סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', (1995) - "בין הנתונים המסייעים לבית המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר הישתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהיתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר הישתכרותו של התובע בנכותו..." (ועוד ראו לעניין זה- ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (2015); ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2011) והאסמכתאות הרבות המובאות שם).

ע"פ הוראת סע' 82 לפקודת הנזיקין זכאי הנתבעת, כמבטחת רכב המעסיק, לנכוי גמלאות המל"ל מסכום הנזק, כאשר ע"פ הוראת סע' 328 לחוק הביטוח הלאומי היא, כמעסיק, פטורה מהאפשרות שהמל"ל יחזור אליה בתביעת שיפוי.

...

מתוך שכך אני סבור כי ראוי לקזז כמחצית מסך ההפרש שבין הקצבאות לתקופה בה נטלה הקצבה הנמוכה ע"י התובע ובסה"כ לנכות בגין הפרשי הקצבאות סך של 60,000 ₪ .

ואם כן סך הניכויים אותם יש לנכות מסך נזקיו של התובע הוא במעוגל 1,737,000 ₪ (915,000 ₪ +668,700 ₪ +93,700 ₪ + 60,000 ₪ ) סך נזקיו של התובע עומד, אפוא, על סך (1,737,000 ₪ -2,289,000 ₪) = 552,000 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 552,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המומחים מטעמו כנגד הצגת קבלות וכן האגרה ששולמה על ידו.

אקדמות מלין התובע יליד 24.9.1959, נפגע ביום 11.9.1999 בתאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, עת שנהג ברכב פרטי מ.ר- 1169857, ועל השמוש בו הנפיקה הנתבעת תעודת ביטוח חובה בת- תוקף (להלן- התאונה).

מיד לאחר התאונה, הובהל התובע באמבולנס לבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים").

התובע הגיש לבית משפט השלום בעפולה תביעה נזיקית לפצוי ניזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונות הראשונה והשנייה ,ותביעתו האמורה התקבלה (ת"א 5740-10-11 - נ/4) ; השלישית, תאונה מיום 17.5.2011 (להלן: "התאונה השלישית") בה נפגע בקרסול וכף רגל שמאל (נ/7) ; והרביעית, תאונה מיום 20.11.2011 (להלן: "התאונה הרביעית") בה נפגע בכף הרגל (נ/8).

...

מאידך, דבר התובע במסקנותיו של המומחה לעניין זה. משלי אני אומר , כי לאחר שהפכתי , חזרתי והפכתי ,בחוות הדעת של המומחה ובמכלול החומר הרפואי המונח בפניי, ועל פי התרשמותי הישירה מעדותו של המומחה, נחה דעתי ,כי אין ממש בהשגותיה דנן של הנתבעת ודינן להידחות.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, דרגת נכותו היציבה, חזרתו לעבודה בהיקף מלא לאחר התאונה וללא חיסרון כיס, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה הנדונה, הינה פחותה עד למאוד מהנכות הרפואית הצמיתה.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 50,191 ₪ ; וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסכום כולל בסך של 8,400 ₪.

לפניי שתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר שנידונו במאוחד לפניי: תביעה בתא"מ 55264-04-19: תביעה חוזית/ביטוחית מיום 29.4.19 ע"ס 50,888 ₪ שבה תובעת מבוטחת (א.א.א אמבולנס אמין שחר בע"מ) ממבטחתה (מגדל חברה לביטוח בע"מ) לשלם לה תגמולי ביטוח בגין נזק שניגרם לרכב המבוטח (אמבולנס) בתאונת דרכים מיום 20.9.18 שבה היה מעורב רכב התובעת עם רכב פרטי של אלדן תחבורה בע"מ (להלן – "התאונה", "האמבולנס", "הפרטית", "חברת האמבולנס" ו"מגדל", בהתאמה).

תביעה בתא"מ 44477-08-19: תביעה נזיקית מיום 20.8.19 ע"ס 35,826 ₪ שבה תובעת בעלת הפרטית (אלדן תחבורה בע"מ – להלן "אלדן") מחברת האמבולנס (בלבד) פיצוי בגין הנזק שניגרם לפרטית בתאונה.

מצאתי להעדיף על פניה את עדותו המהימנה וההגונה והספונטנית מאוד של בעל חברת האמבולנס, שלפיה נהג האמבולנס (המועסק שלו) דיווח לו (לאחר התאונה ובעקבות הבירור שמגדל ביקשה לעשות לגבי רישיון הנהיגה שלו) שאת הקורס והמבחן הראשון הוא עשה עוד לפני התאונה (כמה חודשים לפניה), אך לדברי הנהג אז (באוזני מעסיקו) הוא לא ידע כי ניכשל במבחן בתום הקורס שעשה, והתוודע לכך רק לאחר התאונה.

...

סבורני כי הימנעות זו מטעם מגדל לברר את הדברים לאשורם באמצעי בירור/חקירה מקובל, אינה סבירה בנסיבות ואמורה גם היא לפעול לחובת מגדל במאזן הראייתי הנ"ל. סיכום בתא"מ 44477-08-19 (תביעת אלדן) תביעת אלדן – מתקבלת באופן מלא, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, משאלדן (כמו גם שאר בעלי הדין) לא קיימה באופן בוטה אחר הוראות החלטתי מיום 2.8.20, ואף לא מצאה להתייחס לכך ולהתנצל על כך. חברת האמבולנס הנתבעת תשלם לאלדן התובעת את סכום התביעה (בלבד) בסך של 35,826 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.8.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בתא"מ 55264-04-19 (תביעת חברת האמבולנס) תביעת חברת האמבולנס – מתקבלת באופן חלקי, אך ללא פסיקת הוצאות לטובתה, נוכח הזגזוג הבעייתי הנ"ל בסיכומי התובעת לגבי קבילות המסמכים שמגדל ביקשה להגישם ונוכח העובדה שלא כללה בסיכומיה התייחסות לדיני שיטת הניקוד הנ"ל וליישומם על עובדות המקרה שלנו.

מגדל הנתבעת תשלם לחברת האמבולנס התובעת את הסך הנ"ל של 48,888 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.4.19 ועד יום התשלום המלא בפועל.

בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין [פורסם בנבו] (31.8.11), נדונה תביעת נזיקין עקב תאונת עבודה באתר בניה, בו הנתבעת השליכה את הסולם ממנו נפל התובע לפני תחילת ההליך המשפטי; בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור [פורסם בנבו] (22.4.04), נימנע ביצוע בדיקה רפואית שהיה בה אולי לאבחן הפרדות שיליה בתביעת רשלנות רפואית.

שילוב העובדה שחלפו 26 דקות מהתאונה עד למפגש הראשון עם מד"א, בהן נסע התובע עם אלמוני ברכב, שאיננו יודעים את זהותו, בצרוף עם העובדה שהתובע כבר היה בעל ניסיון אישי בתביעות בגין ניזקי גוף וידע שפגיעה במהלך משחק כדורגל אינה יכולה להיות מקור לתבוע ממנו פיצויים, ולעומת זאת, ידע על האפשרות לקבל פיצוי בעקבות תאונת דרכים, ביחד עם הקשיים שפורטו לעיל באמינותו, תומכים בטענות הנתבעת ומקימים את החשד שבמשך הזמן שעד למפגש עם מד"א, החליט התובע למסור גרסה לפיה נפגע מרכב חולף שברח, טענה שלכאורה אין דרך לסתור אותה.

כך למשל באשר לשאלה אם הגיע למקום התאונה מביתו או ממסגד אחר, וכך באשר לפרטים שמסר בחקירתו על הרכב שפגע בו. כך גם באשר לטענת התובע בחקירה שביצעה הנתבעת, שבמהלך פינויו ברכב הפרטי, נוצר קשר טלפוני בין נהג הרכב לבין האמבולנס, טענה שבהמשך בחקירתו בבית המשפט, שלל התובע לחלוטין.

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

אציין כי גם אם התביעה הייתה מתקבלת בסופו של דבר, לא היה מקום לחרוג בנסיבות העניין משיעור שכר הטירחה הנ"ל כטענת התובע, שכן בהתחשב בדברי העד אזברגה לחוקר הנתבעת, הכחשתה של הנתבעת את החבות לא הייתה סתמית וחייבה את ניהול ההליך.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע לא הוכחה והיא נדחית.