תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בניתוח לייזר בעיניים

לטענת המבקש אין ברשום הרפואי כל ראיה כי התובע כי ביצע ניתוחי לייזר אצל המבקש בשנים 2012 ו- 2013 ולפיכך יש לדחות טענה זו. עוד טוען המבקש כי יש לדחות את טענות התובע כי בשל היתנהגות הנתבע 3, נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, לרבות פרטי הניתוחים שלא גילה הנתבע 3 עד היום, שכן כאמור, המבקש ביצע מעקב רפואי רק במסגרת קופת החולים הכללית- אשר רישומיה גלויים לכולם וגם לתובע, לו היה מבקש זאת, לפיכך סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אינם חלים בעיניינו, ויש לדחות את התביעה כלפי המבקש עקב התיישנותה.

לטענת התובע, ההתרשלות המיוחסת למבקש נובעת הן מכך שמחלתו לא טופלה כראוי בניתוחי קרוסלינקינג, שהוא הטיפול הנכון על פי ההתוויה הרפואית המקובלת וכן מהעובדה שבשנת 2012 ובשנת 2013 המבקש ביצע שני ניתוחי לייזר לתיקון ראיה- אשר הרעו את מצבו של התובע, כאשר על פי ההתוויה הרפואית המקובלת, ככל שישנה מחלת קרטוקונוס מיתקדמת, אין לבצע ניתוחי לייזר.

בתביעות נזיקין, הן חוק ההתיישנות, והן סע' 89 לפקודת הנזיקין משמשים לצורך בחינת שאלת ההתיישנות.

התובע טוען כי ברשומה הרפואית של שני הניתוחים אין כל מידע לגבי פרטי הניתוח, המועד, שיטת הניתוח או דו"ח ניתוח וכל אשר נרשם הוא "אחרי טפול קרוסלינקינג בשתי עיניים". התובע טוען כי הוא כלל לא עבר ניתוח קרוסלינקינג אלא ניתוח לייזר לתיקון ראיה.

...

לטענת המבקש אין ברישום הרפואי כל ראיה כי התובע כי ביצע ניתוחי לייזר אצל המבקש בשנים 2012 ו- 2013 ולפיכך יש לדחות טענה זו. עוד טוען המבקש כי יש לדחות את טענות התובע כי בשל התנהגות הנתבע 3, נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, לרבות פרטי הניתוחים שלא גילה הנתבע 3 עד היום, שכן כאמור, המבקש ביצע מעקב רפואי רק במסגרת קופת החולים הכללית- אשר רישומיה גלויים לכולם וגם לתובע, לו היה מבקש זאת, לפיכך סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אינם חלים בעניינו, ויש לדחות את התביעה כלפי המבקש עקב התיישנותה.

על פי האמור ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (נבו 02.12.2020): "במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה. כך למשל, במקרה בו לשם הכרעה בטענת ההתיישנות יש צורך לחקור עדים אשר ממילא צפויים להעיד בעת בירור התביעה לגופה או להציג מסמכים אשר צפוי כי ישמשו כראיות גם בהמשך ההליך, יהיה זה משום בזבוז של משאבי המערכת השיפוטית כמו גם משאבי הצדדים להביא ראיות אלה פעמיים במסגרת הליך שיפוטי אחד. משכך, וחרף התכליות של מוסד ההתיישנות המעודדות דיון מקדמי בטענת ההתיישנות, במקרים שבהם תיפגם היעילות הדיונית בשל ההכרעה המקדמית בטענת ההתיישנות – יש להימנע מכך, ולדון בטענת ההתיישנות בהמשך ההליך במסגרת בירור התביעה לגופה." אני סבורה כי ענייננו נופל למסגרת בו נדרש בירור עובדתי חופף של עילת התביעה עם עילת ההתיישנות, וכי העדויות, של התובע, הנתבע והמומחים יוכלו לדייק הן אילו טיפולים בדיוק עבר התובע, מה היו מועדיהם והאם גרמו נזק.

הבקשה נדחית.

בפניי תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית.

ביום 21.11.19 ביצע נתבע 1 ניתוח עיניים בלייזר לשפור הראיה מקרוב של התובעת אך לטענתה, מיד לאחר מכן חלה ירידה משמעותית בראייתה הן לקרוב והן לרחוק.

...

הנתבעות הגישו את חוות הדעת שערך פרופ' חנא גרזוזי ממנה עולה כי לא נותרה כל נכות מהניתוח, והתובעת הייתה מודעת לסיכונים הכרוכים בו. בהמשך להחלטתי מיום 22.01.23, לנוכח הפער בין חוות הדעת של הצדדים, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של פרופ' ענת לבנשטיין, כמומחית מטעם בית המשפט, להערכת מצבה הבריאותי של התובעת והאם לדעתה נכותה נובעת מהאירועים הנטענים (להלן: "המומחית").

לתובעת: עו"ד עדי וייס לנתבע 1: עו"ד ליאור פרי לנתבע 2: עו"ד אורית בקרמן לצדדי ג': עו"ד צבי יעקובוביץ' זוהי תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בניתוח לייזר להסרת משקפיים אשר בוצע בתובעת ביום 09.06.02.

בית־המשפט מצא כי: לא הוכח במידה הנחוצה במשפט אזרחי קשר סיבתי בין ניתוח הלסיק ב־2002 לבין הירידה שארעה בראייתה של התובעת בשנים 2011-2008; לא הוכח קשר סיבתי במידה הנחוצה במשפט אזרחי בין הזמן שבו בוצע טפול הצילוב לבין הירידה בראייה בעינה הימנית של התובעת; ד"ר ונדר ואמריקן לייזר הוכיחו במידה הנחוצה במשפט אזרחי כי לא חרגו מחובת הזהירות המוטלת עליהם ומרף הטיפול הסביר המוטלים עליהם כרופא ומוסד רפואי, נכון לשנים 2002 ו־2008.

...

התביעה נדחית.

הודעה לצד ג' נדחית בהעדר חבות ביטוחית.

משכך מצא בית־המשפט כי יש לחשב את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט על־פי הכללים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, לתביעה כספית, כאשר סכום התביעה מחושב על־פי סיכומי התובעת, כעולה על 1,052,500 ש"ח. אשר על כן, תשלם התובעת לנתבעים את הסכומים הבאים: לנתבע 1 – שכר טרחת עו"ד בסך 26,251 ש"ח וכן שכר מומחים ועדים ששילם על פי הוכחות תשלום.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לנתבע בעקבות ביצוע ניתוח קטרקט בעינו השמאלית של התובע.

כידוע, בצוע טפול רפואי בהיעדר הסכמה מדעת מהוה התרשלות אשר עשויה לבסס עוולות נזיקיות של רשלנות ותקיפה וכן עילות תביעה חוזיות כמו ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, הטעייה והפרת חוזה.

"המבחן למסירת המידע אינו טכני כי אם מהותי" (ע"א 522/04 מרכז לייזר ניתוחי קרנית בע"מ נ' מחמד דיראוי, [פורסם בנבו], 28.6.05 וראה עוד ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח',פ"ד נא(2) 171; ע"א 3108/91 נועם רייבי נ' ד"ר קורט וייגל, פ"ד מז(2) 497; ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535).

...

לו נמסר לתובע כי אלמלא הניתוח- חדות ראייתו לא תשתפר מאליה אלא רק תלך ותדרדר במשך הזמן ואילו ניתוח הקטרקט הוא למעשה הסיכוי היחיד לשיפור חדות ראייתו, אך לצד זאת יכולים להיות סיבוכים כגון בצקות, הפרדות רשתית וכו', ולו היה בידי התובע את מלוא המידע האקוטי בנוגע לסיכויים ולסיכונים- שוכנעתי לקבוע כי היה בוחר לעבור את הניתוח (גם אם לא במועד המקורי בו בוצע אלא לאחר מכן).

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהיקף המידע שלא נמסר לחולה היה משמעותי (אם כי כפי שקבעתי ככל הנראה היה בוחר לעבור את הניתוח), ודובר בעינו היחידה של התובע ובניתוח אלקטיבי ובהנתן תוצאות הניתוח והתלאות שנאלץ התובע לעבור בעקבותיו- נחה דעתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיב של פגיעה באוטונומיה בלבד, כמפורט לעיל.

אשר לקביעות הרפואיות בעיניינו של התובע, טענה הנתבעת, כי מלכתחילה קבע רופא הקרן ביום 12.03.18 כי אין סיבה רפואית מספקת לפרישתו או להפסקת עבודתו של התובע, וכי הוא מסוגל לעבודה במשרה מלאה בעבודה המתאימה להשכלתו, הכשרתו, כישוריו ומגבלותיו (נספח 2 לכתב ההגנה); ביום 16.07.18, לאחר שנבדק בין היתר ע"י רופאי עיניים מומחים, קבע רופא הקרן כי אין מקום לשנות את החלטתו מיום 12.03.18, וכי כל תלונותיו של התובע הן תוצאה של ניתוח הלייזר להסרת משקפיים שבגינם התובע תבע את בית החולים בעילה של רשלנות רפואית; בתאריך 12.11.18, לאור ערר שהתובע הגיש, היתכנסה ועדה רפואית לעררים של קרן הפנסיה, שכללה, בין היתר, מומחה ברפואה תעסוקתית.

הואיל והועדה הרפואית לעררים קבעה כי נכותו של התובע נובעת במלואה מניתוח העיניים שעבר בשנת 1997, ובשים לב לכך שמדובר בקביעה רפואית, וכן לאור העובדה שקבל פיצוי כספי בעקבות התביעה הנזיקית שהגיש בשעתו כנגד בית החולים, הרי שבהתאם לתקנון, הוא אינו זכאי לקבלת קצבת נכות.

לפיכך, אין מדובר בעניינינו במצב בו אדם הופך נכה על פי תקנון הקרן (היינו מצוי באי כושר במהלך תקופה העולה על 90 יום), ובאותו מועד זכאי לתבוע פיצויים על פי פקודת הנזיקין ועל כן פונה לקרן בבקשת הלוואה על חשבון הפצוי המגיע לו עד להכרעה בתביעת הנזיקין, כאמור בסעיף 32 לתקנון.

...

האם התובע, מר עמירן שרמן (להלן – התובע) זכאי לתשלום קצבת נכות מקרן מבטחים (להלן – הנתבעת או קרן הפנסיה), וזאת בניגוד לקביעת הוועדה הרפואית לעררים של קרן הפנסיה? זוהי השאלה בה עלי להכריע בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה, והכל כמפורט להלן.

בנוגע לטענה, לפיה הוועדה לא פירטה בהחלטתה ממה מורכבת נכותו של התובע בשיעור 50%, למרות שאובחנו אצלו פגימות נוספות, דין טענה זו להידחות.

כך או כך, ממילא אין לקביעת אחוזי הנכות במקרה שלפנינו נפקות מעשית בקשר לקבלת גמלת נכות, ומכאן אני דוחה את הטענה כי מדובר בפגם המצדיק את החזרת עניינו של התובע לוועדה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.