התביעה הוגשה במקורה נגד רכבת ישראל (להלן: הרכבת) ומבטחתה; בהמשך, ונוכח טענתן של אלו כי האחריות לתחזוקת תחנת הרכבת של נתב"ג, לרבות הדרגנועים, מוטלת על רשות שדות התעופה (להלן: רש"ת), וזאת מכח הסכם בין השתיים, תוקנה התביעה על ידי צירופה של האחרונה להליך כנתבעת נוספת.
מודל זה יפה במיוחד למקרים שהם ב"ליבת דיני הנזיקין", לגביהם התפתחה בפסיקת בתי המשפט חזקה של חובת זהירות, כמו מעביד כלפי עובד, נותן שירות כלפי לקוח, רופא כלפי חולה, בעלים או מחזיק במקרקעין כנגד המבקר בהם.
באותו מקרה נפגע התובע בעת שירד בדרגנוע המוביל מבית הנתיבות אל רציף הרכבת, כאשר מזודה שנשמטה מידו של נוסע אחר שירד בדרגנוע פגעה בו, הדפה אותו בעוצמה והוא נחת על שיני הדרגנוע ונחבל.
...
אוסיף, כי מאז חודש אוגוסט 2016 לא הציג התובע תיעוד רפואי נוסף המעיד על פנייה לגורם רפואי כלשהו בקשר לתאונה וגם בכך יש לתמוך במסקנה כי אין לנכויותיו כל השלכה תפקודית.
ראשי הנזק
בשקילת כל האמור לעיל, אני קובעת לתובע פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן:
כאב וסבל
התובע ביקש פיצוי בסך 200,000 ₪; הנתבעות מנגד הציעו בתחשיבן פיצוי של 20,000 ₪ ובסיכומים בסיום שמיעת ההוכחות - 15,000 ₪.
סך כל הנזק:
נזקו של התובע מסתכם, איפוא, בסך של 37,000 ₪ כדלקמן:
כאב וסבל: 25,000 ₪
הפסדי שכר בעבר: 6,000 ₪
גריעה מכושר השתכרות: ---
עזרת הזולת: 4,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות: 2,000 ₪
סך הכל: 37,000 ₪
סוף דבר
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 37,000 ₪.
