כך למשל, המשפט האמריקאי מכיר בחריג 'הפעולה המלחמתית' באופן רחב ביותר (ראו: The Federal Tort Claims Act; 28 U.S. Code § 2680(j); וראו לעניין זה: Koohi v. United State, 976 F.2d 1328 (1992)), ואף מכיר בחסינות העומדת לממשל, בגין פעולות-חוץ שבוצעו על-ידו (28 U.S. Code § 2680(k); וראו לעניין זה: Sosa v. Alvarez-Machain, 542 U.S. 692 (2004), שם נקבע, נוכח חריג זה, כי אדם פרטי אינו רשאי לתבוע בנזיקין את ממשלת ארה"ב, בגין חטיפה של אזרח מקסיקני, ממקסיקו לארה"ב, על ידי הרשות ללוחמה בסמים; זאת, להבדיל מתביעות נזיקין המוגשות נגד זרים – לפי ה-Alien Tort Statute; 28 U.S.C 1350 – שניתנות לבירור בערכאות בארה"ב, במקרים מסוימים; עוד בעיניין זה, ראו: Kenneth Bullock, United States Tort Liability for War Crimes Abroad: An Assessment and Recommendation, 58(1) Law and Contemporary Problems 139, 147-156 (1995)).
אציין, כי הטיעון האמור רלבאנטי לגבי כל תביעת נזיקין המוגשת בגין 'פעולה מלחמתית', גם כזו העוסקת בפגיעה בתחומי איו"ש, אלא שהוא זוכה למשנה תוקף, כאשר מדובר במדינת אויב, או בשטח הנשלט בידי ארגון טירור, ללא שליטה אפקטיבית של ישראל.
...
מכל מקום, סוגיה זו איננה מתעוררת במקרה דנן, ומשכך אין צורך להכריע בפרשנות סעיף 5ב(א)(1) לחוק במסגרת הליך זה.
סוף דבר: אף לשיטתי דין הערעור שלפנינו להידחות, שכן כאשר מדובר בתביעה נזיקית של תושב עזה נגד מדינת ישראל, המתייחסת לאירוע המקיים זיקה הדוקה לעימות מול רצועת עזה, כפי שהדבר במקרה בו עסקינן, מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט סולברג, כי הסדר הפטור מאחריות כלפי תושבי עזה, המעוגן בסעיף 5ב(א)(1) לחוק, עומד במבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל:
אני מסכים עם חברי, השופט נ' סולברג, כי דין הערעור להידחות.
בהתאם, סבורני כי דין הערעור להידחות.
