ענייננו בתביעה נזיקית לפצוי התובעת , בשל פגיעה בתשתית הכבלים העיליים שהיא פרשה בעיר עפולה , לאספקת שירותי תיקשורת ובזק לקהל מנוייה , לרבות עמודים שהוצבו לשם העברת כבלי התיקשורת , כאמור.
מר בלעיש , בתצהירו מציין כי הוא הגיע למקום הארוע לאחר קבלת דיווח על הנזק , הוא וצוותו נערכו לתיקון הנזק , על מנת להבטיח המשך אספקת השרות לכלל מנוייה של התובעת , וכך הוא מציין בסעיפים 6 ו 9 לתצהירו:
" 6. טרם הארוע האמור לא קבלתי כל מידע או התראה על כבלים נמוכים או רופפפים ולא ידוע לי על כל טענה שהכבלים של בזק היו נמוכים.
הכבלים שנפגעו הותקנו כשהם מתוחים ופרושים כדין ועמדו בתקנים והדרישות הקבועות בתקנות הבזק והחשמת ( התקרבויות והצטלבויות בין קוי מתח לבין קוי חשמל)תשמ''ז-1986 בשילוב עם הקבוע בתקנות החשמל( התקנת רשתות חשמל עליות במתח עד 1000 וולט) , תשנ''ה0 1995 .
הכבלים שנפגעו הותקנו בגובה של לפחות 4.85 מ' – כפי הנידרש"
בהמשך תצהירו מציין מר בלעיש , כי רשת התיקשורת שנפגעה בארוע הנזק עסקינן , הייתה פרושה במקום משך שנים , מבלי שנפגעה ע''י תנועת כלי רכב החולפים במקום מתחתיה , כי במסגרת תפקידו , הוא מגיע לאיזור לעיתים תכופות ויכול להעיד כי במהלך ביקוריו , לא הייתה כל בעיה עם תשתית הבזק במקום, ואף , יתרה מכך , לא הגיעה לחברת בזק כל פניה או תלונה על היות הרשת בגובה לא תקין , או אודות כבלים רפויים.
...
עוד טוענת התובעת , כי בנסיבות אירוע הנזק דנן , יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו", כפי הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , תשכ''ח - 1968 ( להלן: פקודת הנזיקין), מאחר והנזק נגרם ע''י המשאית שהייתה נהוגה ע''י מר שהואן , שלו השליטה המלאה על המשאית , לתובעת אין ידיעה מלאה מה היו הנסיבות המדוייקות של אירוע הנזק , כי אירוע הנזק ונסיבותיו מתיישבים יותר עם המסקנה כי מר שהואן התרשל ולא נקט באמצעי זהירות סבירים , מאשר עם המסקנה כי הוא נקט באמצעי זהירות סבירים , ומכאן , שעל מר שהואן להראות כי הוא לא התרשל , בנסיבות אירוע הנזק , כאמור.
אתחיל , קודם כל , בטענה כי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל של " הדבר מדבר בעדו".
סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע את הדברים הבאים:
" בתובענה שהוגשה על נזק והוכח כי לתובע לא הייתה ידועה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק , וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו , ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבעעל הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
על מנת להחיל את הכלל של , הדבר מדבר בעדו, על הטוען להראות קיומם של שלושה תנאים: האחד שלתובע לא היתה ידיעה או שלא היתה לו היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק , השני הוא שהנזק נגרם ע''י נכס לשלנתבע שליטה מלאה עליו , והשלישי ,שנראה לבית המשפט כי אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי הוא נקט אמצעי זהירות.
גם המבחן השלישי , קרי המסקנה כי נראה שבנסיבות העניין , הדבר מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט אמצעי זהירות , איננו מתקיים .
מכול המקובץ לעיל , המסקנה , לטעמי , הינה שלא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת העובדות שבבסיס תביעתה , בנטל ההוכחה הדרוש בהליך אזרחי , ועל כן , דין תביעתה דחיה , וכך אני מורה.
