תביעת נזיקין בגין פגיעה בעבודה

מבוא המבקש, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש כנגד המשיבים, מר יצחק ליפל ומר מאיר גרינברג (להלן: "המשיב 1" ו-"המשיב 2" בהתאמה, להלן יקראו ביחד: "המשיבים"), תביעה בנזיקין בגין פגיעה בעבודה שנגרמה לו לטענתו ביום 24.5.11 (להלן:"התאונה").

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי דון בבקשה כבערעור ולקבל את הבקשה.

ככל שנתוני האיכון הם בליבת המחלוקת וגילוי נתוני המיקום יכולים להשפיע באופן ממשי על תוצאות ההליך, ייטה בית משפט להיעתר לבקשה: "כפי שבואר בהרחבה לעיל, בקשה למתן צו איכון מגלמת בחובה מופע מובהק של גילוי מידע אשר יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בפרטיות של מושא המידע המבוקש. לפיכך, אמות המידה המפורטות לעיל בוודאי חלות, ואף ביתר שאת, על בקשה לגילוי נתוני מיקום. יתר על כן, אני סבורה כי ניתן לצקת תוכן ייחודי למבחנים הכלליים שנקבעו לגילוי מסמכים העלולים לפגוע בפרטיות, מתוך אמות המידה שהתפתחו לאורך השנים בתחום דיני העבודה ובמשפט הפלילי. כך, במסגרת האיזון שבין מידת הרלוונטיות של צו האיכון המבוקש ובין פגיעתו בזכות לפרטיות, אני סבורה כי על בית המשפט לבחון אם יש בנתוני המיקום כדי לתרום להכרעה ברורה (דהיינו, אם הם בעלי משקל ראייתי פוטנציאלי רב) בסוגיה עובדתית קונקרטית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ונמצאת בליבת הסכסוך הנדון. זאת ועוד, במסגרת הניסיון לצמצם את הפגיעה בזכות לפרטיות לכדי מינימום הכרחי, ייטה בית המשפט לקבל בקשה לגילוי נתוני מיקום אך ביחס למשך זמן מוגדר ומצומצם ככל הניתן. כמו כן, במקרים המתאימים, יבחן בית המשפט אם ניתן להוסיף ולצמצם את הפגיעה בפרטיותו של מושא נתוני המיקום באמצעות מתן אפשרות להשחרת נתונים שהוא אינו חפץ בגילויים (ככל שיהא צורך בכך, יתאפשר לבית המשפט לעיין בחלק המושחר)." (ההדגשה שלי ח.ו.ו.).

סוף דבר לאור כל הנימוקים הללו מצאתי לקבל את הבקשה.

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין פגיעה בעבודה.

...

לפיכך אני דוחה את טענת התובע לפיה ביום 5.10.15 אירע לו אירוע תאונתי ומשכך, נדחית תביעתו.

בחדר המורים שהו בעת התאונה עוד חמישה אנשים אשר יכלו לסייע לתובעת והיא אף יכולה היתה להשתמש בסולם שהיה מצוי בקרבת מקום אך בחרה שלא לעשות כן. אני סבורה שבמקרה שלפני, כפי שנקבע בפס"ד מתיתיהו ובפס"ד בן הרוש שלעיל, הרי שגם לו הייתי מקבלת את טענת התובע שנגרם לו נזק בעת ביצוע פעולת הזזת השולחנות, וגם לו הייתי מגיעה למסקנה שיש להטיל את האחריות לתאונה על הנתבעת, מעסיקתו של התובע, הרי רשלנותו התורמת מנתקת את הקשר הסיבתי בין האחריות, ככל שהיתה נקבעת לבין הנזק, שכן התובע בחר להתנדב לעשות פעולה שהוא ידע היטב שאפשר שאינו יכול לעשות עקב מצבו הרפואי הקודם.

משכך, אני דוחה את התביעה ובנסיבות ולפנים משורת הדין כיוון שהתובע לקראת גיל פרישה, וסובל מנכות משמעותית בגבו, איני מחייבת אותו בהוצאות הנתבעת.

שם היה מדובר במקרה בו מר בראונשטיין פנה לעו"ד שמואלי על מנת שזה ייצגו בתביעת נזיקין בגין תאונת עבודה בה נפגע.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין פגיעה בעבודה.

...

לאור האמור, אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪.

מתוך הנחה שהתובעת נזקקה לעזרה מסוימת לאחר התאונה ואף להוצאות רפואיות כאלה ואחרות, אני קובעת פיצוי גלובלי בשני ראשי נזק אלה- של ההוצאות ועזרת צד ג' בסך של 10,000 ₪.

לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות ומשך זמן ההיעדרות של התובעת מעבודתה, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 20,000 ₪.

בפניי תביעת נזיקין בעקבות תאונת עבודה.

...

בהמשך להחלטתי בפרוט' מיום 08.01.24, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה מטעם בית המשפט, להערכת מצבה הבריאותי של התובעת והאם לדעתו נכותה נובעת מהאירועים הנטענים (להלן: "המומחה").