תביעת נזיקין בגין פגיעה בחוליות עמוד השדרה בתאונת דרכים

להלן יפורט הרקע העובדתי: המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 5/2/12.

נטען כי לא סביר ששתי וועדות דוחות מסקנות של חוות דעת של ד"ר צ'צ'יק, שניתנה במסגרת תביעת נזיקין בבית משפט השלום.

הערר הוגש בעקבות וועדה רפואית מדרג ראשון, שקבעה כי למערערת 10% נכות בגין פגיעה בכתף.

הועדה הפניתה לממצאים רפואיים, ממועדים סמוך לתאונה, שבהם יש תעוד על פגיעה בחוליה C 5-6 (עמוד שידרה צוארי).

...

אלה נימוקי הערעור: לטענת המערערת, לא נבדקה על ידי הוועדה וקביעות הוועדה מבוססות על מסקנה אפשרית אחת בודדת, מתוך מספר אפשרויות המצויות בתיק הרפואי.

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור: לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

ועדת המשנה לייעול הליכים במשפטים אזרחיים בראשות השופט יעקב מלץ מצאה גם היא כי המצב לקוי והמליצה לתקן את הוראות תקנה 172 לתקנות סדר הדין האזרחי בהוראה שתחול על כלל תביעות הנזיקין.

ההצעה המובאת כאן מאמצת את המלצות ועדת מלץ תוך הגבלת התיקון למגזר תביעות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וזאת במגמה לבדוק תחילה הפעלתן במיגזר זה. בנוסף מוצע כי אם נתקבלה קביעה בעיניין נכותו הרפואית של נפגע בשל אותה תאונת דרכים לצורך חוק אחר, לפני שמיעת הראיות, תחייב קביעה זו גם לצורך תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תוך מתן אפשרות לצד שלא הישתתף בהליך לפי החוק האחר להביא ראיה".

מינוי מומחה בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה כמבואר, כתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע פגיעה רב-מערכתית; חבלת ראש קשה עם דימום תוך מוחי; המטומה סביב עין ימין; חבלת ראש - שברים ברמוס פוביס עליון ותחתון משני הצדדים; חבלה בעמוד השידרה הגבי - בחוליות T2, T3 ו- T5, שבר בזיז אחורי של חוליית C7ושבר ביד ימין.

...

לאחר עיון בכתבי הסיכומים ובתיעוד הרפואי הרב המונח בפניי, שוכנעתי, כי ישנה ראשית ראיה כדבעי הן לאפשרות קיומה של נכות רפואית אצל התובע עקב התאונה, והן לקשר הסיבתי בין הנכות האמורה לבין התאונה, כפי שיפורט להלן.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לבקשה וממנה בזאת את המומחים הרפואיים הבאים מטעם בית המשפט: - ד"ר טנצמן מיכאל מבית חולים העמק , בתחום האורתופדיה; - פרופ' רכס אבינועם מבית חולים הדסה, בתחום הנוירולוגיה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 2,000 ₪.

ענייננו בתביעה על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), לפצוי בגין ניזקי גוף, שארעו לתובעת, ילידת 1990, בתאונת דרכים שארעה ביום 9.8.13, עת נסעה ברכב, מ.ר. 41-635-19 (להלן: "הרכב") הנהוג על-ידי בעלה, מר רביע אבו אחמד (להלן: "רביע"/ "הבעל"), הלא הוא צד ג' 1, והרשום על-שם חמתה, גב' אמאל אבו אחמד (להלן: "אמאל"/"האם"), הלא היא צד ג' 3 (להלן: "התאונה").

קרנית הגישה הודעה כנגד צדדי ג', לשיפוי ו/או לפצוי בגין כל סכום שיפסק כנגדה ו/או שיהיה עליה לשלם בגין פגיעת התובעת בתאונה, כאשר לטענתה צדדי ג' היו הבעלים ו/או המחזיקים ברכב, וצד ג'1 ו/או המשתמש בו, ובכלל זה טענה, כי צד ג' 1- הוא הנהג ברכב, למרות שידע כי לרכב אין ביטוח חובה תקף במועד ארוע התאונה, צד ג'2, סאמר אבו אחמד (להלן: "סאמר") ואמאל, התירו לרביע להשתמש ו/או לנהוג ברכב, למרות שלא היה לו ביטוח חובה תקף במועד הארוע.

מנגד, טוענת קרנית בסיכומיה, כי בית-המשפט העליון טרם אמר את דברו בכל הנוגע לרכיב זה של תביעות נזיקיות וקיימות חילוקי דעות של ממש בסוגיה זו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים.

קרנית הפניתה בסיכומיה למסמכים רפואיים, אשר מלמדים לדבריה על מציאות אחרת מזו המתוארת על-ידי התובעת, ובין המסמכים שאליהם הפניתה היה סיכום הביקור ממרפאת עמוד שדרה בבית חולים רמב"ם מיום 28.8.13, בו צוין בסעיף התלונות כי: "שבועיים וחצי לאחר שברי דחיסה בחוליות...מטופלת בחגורת Jewett מוסרת על שיפור ניכר בכאבים בגב אך עדין כאבים בעיקר בזמן תנועות. מתהלכת ללא בעיה עם החגורה". לא היה מקום כאן לצטט רק חלק מתעודה רפואית זו, שכן בסעיף דיון נכתב כי: "...בקורת עוד חודשיים...זקוקה לעזרה בבית עד הביקורת" (ראה נספח ד' לתצהיר התובעת).

...

בהתחשב בכל הנתונים דלעיל, אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בסך של 30,000 ₪, בעבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

יתרה מכך, לא שוכנעתי כי פגיעתה של התובעת או הנכות שנותרה לה מגבילה בפועל או אמורה להגביל את ניידותה באופן המזכה אותה בפיצוי כלשהו בראש נזק זה. ניכויי מל"ל: התובעת טענה בסיכומיה כי מסכום הפיצויים יש לנכות את קצבת הנכות שקיבלה, וקרנית טענה כי התובעת קיבלה מהמל"ל תגמולים בסך 17,116 ₪ בערכים של היום.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 106,249 ₪, מעבר לתגמולי מל"ל. לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. הסכום דלעיל ישולם לתובעת באמצעות בא כוחה, תוך 30 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בבדיקתו מצא המומחה האורתופדי, בין היתר, כי התובע מתפשט לבדיקה ללא בעיה מיוחדת; בבדיקת עמוד שדרה צוארי וגפיים עליונות תנועות הצואר מלאות עם רגישות בסוף טווחים, בדיקה נוירולוגית תקינה; בבדיקת עמוד שדרה מותני וגפיים תחתונות ציר גב תקין, רגישות בניקוש לאורך חוליות הגו; תנועות עמ"ש מותני: כפיפה- מגיע עם קצות אצבעות הידיים עד 50 ס"מ מהריצפה, נקטע בשל כאב.

בתביעה לקיצבת נכות כללית שהגיש למוסד לביטוח לאומי, התובע מזכיר את כל מחלות הרקע שלו, אולם לא מזכיר כלל את התאונה או הכאבים בעמוד השידרה, מהם הוא סובל לטענתו.

...

לנוכח כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל בפרק הנכות התפקודית, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 7,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר הפסד שכר לעתיד (כולל פנסיה) 46,508 ₪ 78,415 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 7,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 2,000 ₪ כאב וסבל סך הכל 7,904 ₪ 141,827 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 141,827 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל.

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התאונה ארעה בישראל וברכב ישראלי ואין חולק על אחריותה של מבטחת הרכב לפצוי התובע בהתאם לחוק הפלת"ד. הנכות הרפואית התובע פונה לבית חולים שערי צדק שם נימצאו, בין השאר, שברים מרובים בצלעות, בשכמה, באגן, ובזיזי חוליות העמ"ש, וכן שברים בבסיס הגולגולת ודמם בגולגולת.

בבדיקתו מצא טווח תנועה מלא של עמוד השידרה, אך ניצפתה הגבלת תנועות במפרק ירך ימין ופגיעה עצבית באיזור המפשעה.

ההלכה בדבר הנכות תפקודית והגריעה מכושר ההישתכרות ידועה ואין צורך להרחיב בה. תכלית דיני הנזיקין היא השבת מצבו של הנפגע לקדמותו אילמלא התאונה, ולכן נקבע כי הנכות הרפואית היא נקודת מוצא לבחינת הפגיעה אך לא נקודת סיום.

הסירטון שולל אמנם את טענות התובע לגבי פגיעה חמורה בתיפקוד היום יומי (לטענתו הא מתקשה להתנייד, להתקלח ולהתלבש לבד, עמ' 32, 19), ומלמד על יכולתו לנוע ולהסתדר לבד, אך הוא אינו שולל פגיעה בכושר העיסוק הפיזי עקב הפגיעה באגן, וניכר כי התובע צולע (עמ' 31, 14).

...

המסקנה מכל אלה היא שהוכח שכר של 4,418 ₪ בלבד, ולאחר שיערוך 4,819 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 1,194,326 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.