תביעת נזיקין בגין עוולת תרמית בהמתת כלבים

בכלל זה חלות על התובענה הנגררת, בין היתר, הוראת 76 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: פקודת הנזיקין), שלפיה: "אם סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע" (ראו: 76(א) לפקודת הנזיקין), וכן: "סבל התובע נזק ממון, לא יינתנו לו פיצויים בשל הנזק אלא אם מסר פרטים עליו בכתב התביעה או בצרוף לו" (עיינו: סעיף 76(ב) לפקודת הנזיקין).

עוולת התקיפה עוולת התקיפה מוגדרת בסעיף 23(א) בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, (להלן: "פקודת הנזיקין") כדלקמן: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". נוכח הרשעת הנתבע בכתב האישום המתוקן לא תתכן מחלוקת על כך שהנתבע עוול כלפי המנוח בעוולת התקיפה.

מעוולים במשותף ומעוולים בנפרד מעבר לכך שאחריותו של הנתבע לניזקי המנוח תחומה בגדרי הכרעת הדין שניתנה בהליך הפלילי, והיא אינה כוללת כאמור אחריות לגרימת מותו של המנוח, אציין מעבר לידרוש כי גם מכוח דיני הנזיקין לא אחראי הנתבע לנזק שניגרם למנוח בגין המתתו.

סעיף 11 בפקודת הנזיקין קובע- "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד". ההלכה הפסוקה עסקה בשלושה מצבים שבהם נגרם נזק לאדם בעקבות עוולה, המבוצעת בידי שני מזיקים או יותר, בגדרי אותה מסכת עובדתית, כפי שפירט כב' השופט ד' לוין בד"נ 15/88 מלך נ' קורינהויזר ואח', פ"ד מד(2) 89 (1989) (אשר נדון בהרכב של חמישה שופטים): הראשון, מעוולים במשותף - (joint tortfeasors) ; השני, מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד (several concurrent tortfeasors); והשלישי, מעוולים בנפרד שגרמו נזקים נפרדים (tortfeasors several independent) .

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המגדיר את הנסיבות הרלוואנטיות, והתוחם את אחריותו של הנתבע, ועל פי העבירות שיוחסו לנתבע ושבהן הורשע, מדובר בשתי דקירות סכין נפרדות, שבוצעו על ידי שני מעוולים נפרדים, בדומה לדוגמא שהובאה על ידי כב' השופט הנדל, אשר התייחסה לשתי נשיכות של כלבים שונים בשתי ידיים נפרדות.

...

עולה מהמקובץ כי הנזק שנגרם למנוח באירוע הראשון "נבלע", ותוצאותיו נמחקו, עם מותו המצער.

סיכום הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסכום של 40,000 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעים את הוצאותיהם, לרבות אגרת בית משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ).

רצונו של הקבוץ להוצאת צו המתה לשם קבלת פיצוי הוא השיקול הכלכלי שלו; אולם, העובדה כי השו''ט לא מצא עילה להוצאת צו השמדה – אינה עילת תביעה כנגד המדינה לאור היות החלטה מבוססת על שקולי בריאות הציבור.

חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 שינה את המגמה האמורה וקבע בסעיף 2 כי "דין המדינה לענין אחריות בנזקים, כדין כל גוף מאוגד…" ובסעיף 3 לחוק נאמר: "אין המדינה אחראית בנזקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, או בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה." ההלכה כיום היא שהחסינות שבפקודת מחלות בעלי חיים לא תעמוד בפני תביעה נזיקית בגין רשלנות (מחוזי תל אביב-יפו) 1765/92 מוחמד ג'מיל אבו כרש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2386/99 יפה הוד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ת"א (מחוזי ב"ש) 13266-03-15 יפה יונה נ' מדינת ישראל משרד החקלאות (פורסם ביום 13.12.2020( אמנם, הנתבעת ציינה בסיכומיה את "חריג שיקול הדעת" שנקבע בע''א 915/91 מ''י נ' לוי פ''ד מח(3) 45 (להלן "הילכת לוי") אשר במסגרתו נקבע, כי כאשר עומדות לרשות המנהלית מספר החלטות אפשריות שביכולתה לקבל במסגרת מילוי תפקידה ולפי שיקול דעתה והיא בוחרת באחת מהן, נבחנת ההחלטה במבחן הסבירות תחת מטריה נורמאטיבית.

הקבוץ אינו מתעמק בשיקולי הטלת החבות הנזיקית על השו''ט בגין רשלנות אלא מיתמקד בסוגיית תום ליבו של השו''ט. אולם, גם אם הייתי בוחן את אחריותה של השו''ט במשקפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, תוך לקיחה בחשבון את הקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטותיה של הרשות, איני סבור כי אחריות כזו קמה.

...

דין הטענה להדחות.

סוף דבר משקבעתי כי התנהלותו של השו''ט היתה תמת לב ולא נשקלו שיקולים זרים בעת קבלת ההחלטות ביחס לאבחון חיידק סלמונלה במדגרת הקיבוץ, וכאשר קבעתי כי לא מתקיימת בענייננו עוולת הרשלנות, דין התביעה להדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסך כולל של 17,500 ₪.

בפני תביעה כספית ע"ס 200,000 ₪ בעילה נזיקית של ביצוע עוולת תרמית, על פיה, לטענת התובעת, גרמו הנתבעים לכך שהתובעת תסכים להעברת הכלבים שלה לכלביה בטבריה, שם הומתו.

גם אם הייתה התובעת מצליחה להרים את נטל ההוכחה לעניין קיום המצג והטעייתה המכוונת (טענה שלא הוכחה), הרי שיסוד נוסף הנידרש לצורך קיומה של זכות לפצוי בגין עוולת התרמית, הנו קיומו של נזק ממון.

...

בהתאם למפורט לעיל, לא שוכנעתי כי קדוש, או ד"ר ברוניסלב פעלו ביודעין ותוך כוונה לגרום נזק, או בשווין נפש לאפשרות גרימתו.

נהפוך הוא, שוכנעתי כי נתבעים אלו ניסו באמת ובתמים לעזור למצוא מקום ופתרון לכמות הגדולה של הכלבים שהחזיקה התובעת ושהיו בגדר מטרד לסביבה, סבל לכלבים עצמם ואף עבירה על הוראות חוקיות.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה כנגד כל הנתבעים.