תביעת נזיקין בגין נפילה ממכסה ביוב מסוכן

א.עוד אוסיף כי התובע התחיל את ההליך בכתב תביעה שמבסס את האחריות נגד מי רקת על פקודת העיריות ( ולא על המסמך המשפטי שמכוחו התחייבה מי רקת לטפל במערכת הביוב ו/או הנקוז – מיסמך שמן הסתם תחם את גבולות חובותיה ,זכויותיה וסמכויותיה ).

אוסיף כי מעיון בחוות דעת השמאי עולה כי הפגיעות הן בתחתית של הרכב דבר שמתאים לפגיעה ממכסה של בור נקוז או ביוב.

ג.העברת סמכויות לצד ג' כדוגמת תאגיד מים יכולה לכל היותר להקנות לעירייה זכות שיפוי או הישתתפות ביחסים עם אותו צד ג' - אך אין בה כדי לפטור את הערייה מאחריות ישירה כלפי הניזוק – אחריות המעוגנת היטב בפקודת העיריות והפסיקה העניפה שהתפתחה סביבה ובחובות של מחזיק ו/או בעלים של מקרקעין על פי דיני הנזיקין.

לא מצאתי בתצהירי הערייה היתייחסות נקודתית לטפול ספציפי בתופעה מסוכנת זו. 13.

כמו כן היה צריך להוכיח כי הבור המדובר נופל בגדרי האחריות של תאגיד המים.

...

סוף דבר: הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בסך של 31,123 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

התביעה נגד נתבעת 2 ( תאגיד המים מי רקת) נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע") בתאונה מיום 19.2.12, בעת שנפל מפיגום במהלך ביצוע עבודות גבס (להלן: "התאונה").

הקבלנית הראשית והכשרה טוענות, כי המעסיק הנהיג דרכי עבודה מסוכנות ופסולות ולא העביר כל הדרכת בטיחות מתאימה עובר לתאונה; בשום שלב התובע לא הועסק על-ידי הקבלנית הראשית ובעת שעבד באתר העבודה, היה זה מטעם ובהתאם להוראות המעסיק בלבד, אשר ברוב המקרים נהג להגיע לאתר למשך מספר דקות והותיר את העובדים לבדם; אין ולו ראיה אחת ביחס לזהות מרכיב הפיגום ומכל מקום, התובע נפל מהפיגום בשל כך שפירק את מעקה הבטיחות על דעת עצמו, היה עליו לדעת שפירוק מעקה בטיחות עלול לגרום לנפילה ובגין כך יש להטיל עליו אשם תורם.

מנגד טוענת מנורה, כי הן פוליסת צד שלישי והן פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציאה אינן מכסות את העבודות מושא התביעה, עבודות הבניה והשיפוצים בבית המלון; מכל מקום, הפוליסה כפופה לסייגיה וסכומיה לרבות סכום ביטוח והשתתפות עצמית, ולחלופין ולכל היותר, חלוקת הכסוי תיעשה בהתאם ליחס שבין הפוליסות בשל כפל ביטוח.

...

עם זאת, מקובלת עליי טענת הקבלנית הראשית והכשרה, לפיה אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק, כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להיזקק לשכר ממוצע במשק הנמוך ממנו והמשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב חירום, זאת בשים לב לעובדה שנתון השכר כפי שהתפרסם לאחרונה גבוה ב- 14% לעומת השכר בחודש שלפני כן, כאשר הגורם לעלייה זו הוא ההנחה ששכרם של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל מצב החירום הוא נמוך מהממוצע [ראו ת.א. (מחוזי ירושלים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.20)].

לפיכך, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 1,309,008 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 192,540 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 906,468 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 1,309,008 ₪ בניכוי תגמולים- 659,379 (-) _____________________ 649,629 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 649,629 ₪ מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט לעיל, כל אחד בהתאם לשיעור חלקו היחסי באחריות לתאונה, זאת בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 129,925 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחים מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

בפני תביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף, שהועברה אלי מכב' הש' בן שמן לאחר שנבצר ממנה להמשיך בטיפולו.

התובעת, ילידת 1988, טוענת שנפגעה ביום 19.10.08 כשמעדה ונפלה ברח' יהודה הלוי בעיר ת"א, כתוצאה ממפגע של מרצפות שבורות ושקועות בחיבורן למכסה בור הביוב (להלן: "הארוע").

דעת הרוב סברה שם, כי לאור אשר הוצג, מדובר היה "במפגע ברור ומהותי של סדק רציני במדרכה, שאכן גרם להבדלי גובה שיכולים בהחלט לגרום להתקלות ונפילה של אדם הצועד על מדרכה ...". במקרה דנן, לאחר התבוננות בתמונת המפגע, אני סבור שהמפגע היוה מיכשול מסוכן להולכי הרגל, ועל הרשות המקומית האחריות לנקוט באמצעי הזהירות הנאותים למניעת תאונות כדוגמת ארוע נשוא התביעה.

...

ביום 16.1.2019 במעמד הצדדים ולאחר ששמעתי את התובעת ועיינתי בצילומי צבע של המפגע, התחזקה בליבי התחושה שיש להסכים להליך 79 א' ולסיים את התיק הזה במהירות, גם לאור השנתון של התיק וגם לאור מועד קרות התאונה.

הנתבעת טוענת עוד שבסופו של דבר וכעולה מהמסמכים הרפואיים המועטים שצירפה התובעת לתביעה, נזקי התובעת מסתכמים בחבלה אשר החלימה לחלוטין לאחר האירוע הנטען.

דעת הרוב סברה שם, כי לאור אשר הוצג, מדובר היה "במפגע ברור ומהותי של סדק רציני במדרכה, שאכן גרם להבדלי גובה שיכולים בהחלט לגרום להיתקלות ונפילה של אדם הצועד על מדרכה ...". במקרה דנן, לאחר התבוננות בתמונת המפגע, אני סבור שהמפגע היווה מכשול מסוכן להולכי הרגל, ועל הרשות המקומית האחריות לנקוט באמצעי הזהירות הנאותים למניעת תאונות כדוגמת אירוע נשוא התביעה.

לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים לענייננו החלטתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 9,000 ש"ח בניכוי אשם תורם בשיעור 20% ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

לטענתם, תוך כדי נסיעתו של גפנר, עלה בור ביוב של הערייה על גדותיו ורכבו של גפנר נפל לבור, איבד שליטה וכתוצאה מכך היתנגש באוטובוס שחלף במקום ונפגע.

בהתאם לסע' 58 לחוזה הרי שהוא מתחדש מדי שנה ולפיכך חברת שמש אחראית לכל נזק שניגרם מהביוב, לרבות מהמכסה, ככל שניגרם כזה.

בנוסף טענה הערייה כי מערכת הביוב ככביש הנה בגדר דבר מסוכן ועל חברת שמש הראייה כי לא היה במעשיה כדי התרשלות.

תאד"מ 26330-09-20 תביעתה של מגדל מגדל טענה בכתב תביעתה כי רכבו של גפנר, עת נסיעה ביום 1.12.2019 ברח' דרך בנימין הצדיק, ניתקל לפתע בבור ביוב אשר עלה על גדותיו וכתוצאה מכך נהדף רכבו מנתיב נסיעתו ונגרמו לו נזקים קשים.

השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?".

...

לעניין אחריותו הנטענת של מר גפנר להתרחשות התאונה, אני סבור כי בעדותו, שלא נסתרה, הוכח כי לא יכול היה למנוע את התאונה וכי המדובר בגורם זר מתערב השולל את הקשר הסיבתי בין התנהלותו של מר גפנר ובין התרחשות התאונה.

שוכנעתי מעדותו של מר גפנר כי לא הייתה לו שליטה, באותה עת, על חלקו האחורי של רכבו, וכי נהיגתו לא הייתה בלתי סבירה או מסוכנת, ולפיכך, המדובר בגורם זר מתערב.

בפסק הדין בעניין ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח (3 (נקבע כי: "התערבותו של גורם זר בין מעשה ההתרשלות לבין התרחשות הנזק אין בה, כשלעצמה, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין השניים. השאלה היא תמיד, אם התערבות זו צפויה היא אם לאו (ע"פ 402/75 במקום שהתערבותו של הגורם הזר צפויה היא, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. במקום שההתערבות אינה צפויה, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי". לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעות הן כנגד מר גפנר והן כנגד העירייה.

לפני תביעה על הסך של 16,799 ₪ בגין ניזקי רכוש לרכב ונזקים נוספים שנגרמו לתובע, על פי הנטען, בשל חבטה בחלק התחתון של רכבו, שהתרחשה ביום 16.11.2022, ברחוב נחל אלכסנדר בשכונת כרמי גת בקרית גת, בשל קרצופו של הכביש עד כדי בליטת מכסה הביוב בצורה מסוכנת, והכל ללא שלוט מתאים באותה עת. בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי אין כל עילת תביעה כנגדה שכן הצד השלישי ביצע במקום את עבודות הפיתוח והקרצוף, והוא נשכר על ידי חברת יפתח א.ד. חברה לפיתוח.

בהודעתה לצד השלישי טענה הנתבעת 1 כי במקום בו ארעה, לכאורה, התאונה, עבד הצד השלישי ולפיכך האחריות, ככל שתקבע, נופלת על כתפיו.

השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?".

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 10,416 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

עוד תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 500 ₪ בגין הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.