תביעת נזיקין בגין נפילה במדרכה: דחיית התביעה

זו תביעתו הנזיקית של התובע 1 (להלן: התובע) נגד עריית נצרת ומבטחה לפצוי בגין ניזקי גוף, וכן תביעת השיפוי של המוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה הנטענת כתאונת עבודה ושילם לתובע תגמולים.

אף בהנחה שהתובע החליק ונפל במדרכה, ואף אם אניח (ואינני מניח) כי הוא נפל במדרכה עקב החלקה על חומר כלשהוא שהיה מצוי על גבי המדרכה, דין התביעה להדחות.

...

אף בהנחה שהתובע החליק ונפל במדרכה, ואף אם אניח (ואינני מניח) כי הוא נפל במדרכה עקב החלקה על חומר כלשהו שהיה מצוי על גבי המדרכה, דין התביעה להידחות.

אולם, כאמור, אף אם אניח שהתובע הוכיח כי החליק על חומר חלק על המדרכה, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

בנוסף הגיש התובע את ת'2 ו-ת'3 שהנן תעודות חדר מיון מתאריכים 9.6.09 ו-11.6.09, בהתאמה, המלמדות על קיומו של שבר בקרסוליו אך מלבד עצם גיבוסו וטפול לשיכוך כאבים אינן מלמדות מאומה היכול לתמוך בתביעתו, לרבות העידר ציון כי התובע טען בזמן אמת כי מדובר בשבר אשר נבע מנפילה בשל מהמורה במדרכה.

הנתבעת מצידה טענה כי התביעה אינה מתאימה לבירור בבית המשפט לתביעות קטנות בהיותה כזו המצריכה עדויות מומחים וחומר ראייתי רב ואף הביעה נכונות לאפשר לתובע שהות להערכות למהלך שכזה, אולם התובע עמד על זכותו לנהל הליך זה בערכאה זו, לאחר שלדבריו פנה בעבר אל עורכי דין אשר הזניחו את עניינו והם שגרמו לשהוי הניכר בהגשת תביעתו ואף הטעו אותו ביחס לדרך הטיפול הנכונה בעיניינו ולפיכך אבד אמונו בעורכי דין, ועל כן נוהלה התביעה במסגרת זו. עוד טענה התובעת כי דין התביעה להידחות גם לגופה, הן בשל השהוי הניכר, על סף ההתיישנות, אשר פגע באופן מהותי ביכולתה להיתגונן ולהביא ראיות ועדים, הן בשל העובדה שלא נמצא בחומר הראיות מטעם התובע ביסוס לטענותיו, לרבות מאחר שמן התמונות שהגיש לא ניתן לראות כי מדובר במפגע בלתי סביר והפנתה אל הפסיקה הקובעת כי רשות מקומית אינה מחוייבת להחזיק מדרכות במצב של משטח סטרילי ולא כל סטיה בה המדרכה אינה מפולסת באופן מדוייק גוררת עילת תביעה נגדה.

בתביעה נזיקית מעין זו על התובע להוכיח את קיומה של חובת זהירות ואת הפרתה, את הנזק ואת הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבינו, ואז יהיה זכאי לפצוי.

...

הנתבעת מצידה טענה כי התביעה אינה מתאימה לבירור בבית המשפט לתביעות קטנות בהיותה כזו המצריכה עדויות מומחים וחומר ראייתי רב ואף הביעה נכונות לאפשר לתובע שהות להערכות למהלך שכזה, אולם התובע עמד על זכותו לנהל הליך זה בערכאה זו, לאחר שלדבריו פנה בעבר אל עורכי דין אשר הזניחו את עניינו והם שגרמו לשיהוי הניכר בהגשת תביעתו ואף הטעו אותו ביחס לדרך הטיפול הנכונה בעניינו ולפיכך אבד אמונו בעורכי דין, ועל כן נוהלה התביעה במסגרת זו. עוד טענה התובעת כי דין התביעה להדחות גם לגופה, הן בשל השיהוי הניכר, על סף ההתיישנות, אשר פגע באופן מהותי ביכולתה להתגונן ולהביא ראיות ועדים, הן בשל העובדה שלא נמצא בחומר הראיות מטעם התובע ביסוס לטענותיו, לרבות מאחר שמן התמונות שהגיש לא ניתן לראות כי מדובר במפגע בלתי סביר והפנתה אל הפסיקה הקובעת כי רשות מקומית אינה מחוייבת להחזיק מדרכות במצב של משטח סטרילי ולא כל סטיה בה המדרכה אינה מפולסת באופן מדוייק גוררת עילת תביעה נגדה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את הצדדים אני סבור כי דין התביעה להדחות, ואנמק.

אינני מקבל את טענת התובע כי העובדה שהמדרכה שופצה מהווה ראיה לכך שהיה במקום ליקוי מאחר שגם מדרכה תקינה מתבלה עם הזמן ויש לתחזקה ולעיתים מבקשת הרשות אך לבצע "מתיחת פנים" למרחב הציבורי שבאחריותה ובהחלט ייתכן כי השיפוץ האמור בוצע בנסיבות שכאלה.

לאור מכלול האמור לעיל, וכפי שציינתי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות במלואה מאחר שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת עילת התביעה הנטענת.

כאן המקום לומר, כי עניין ההיתקלות בקיר שהיא זו שגרמה למעשה לחבלת הראש הקשה, ממנה סובל התובע, אינה מופיעה באף אחד מן המסמכים הרפואיים שהוצגו לי. התובע מצדו תמך את התביעה בכל הנוגע לתביעת הנזיקין בתמונות שבהן נראית אותה תעלת נקוז, אלא, שלא ניתן לראות קרבה בין קיר הבטון ובין תעלת הנקוז וקיר הבטון מצוי בקצה השני של המדרכה.

בעיניין התביעה הנזיקית, משנדחתה טענת התובע כי סטה לתוך תעלת נקוז שנמצאת בצידי הכביש ולא באמצע הכביש כתוצאה מהימצאות רכב שהבהיל אותו, ניתק גם הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין הנפילה מהאופניים ועצם קיומה של תעלת נקוז שאין בהימצאותה, או לפחות לא הוכח הדבר, דבר וחצי דבר, עם עצם הנפילה והפגיעה.

התובע נפגע עקב נפילה מאופניים ופגיעתו אכן קשה ומצערת, אך תביעתו לפצוי נזיקי בהקשר זה לא הוכחה.

...

לאחר שבחנתי את עדות התובע ואת עדות העד מטעמו, עטאללה, שאין חולק שלא ראה את אירוע התאונה, אך העיד להימצאות התובע עם אופניו במקום שצוין והוגשו תמונות של מקום הימצאות התובע, ולאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים ואת תמלול החוקר אשר הוגש בהסכמה ללא צורך בחקירת החוקר, אני נותן בזאת את פסיקתי.

מכל המקובץ לעיל, ביחד או לחוד, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות דהיינו: לקרנית הנתבעת 1, בחיוב נפרד ולמועצה מקומית ירכא לחברת "איילון", הנתבעות 2 ו-3 הוצאות בסך 2,500 ₪ פלוס מע"מ. ברור לי שההוצאות היו גבוהות הרבה יותר, אך נוכח הנסיבות, זו החלטתי.

הוצאות אלה ישלם התובע לכל אחת מן הנתבעות בחיובים נפרדים, תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים בהפרשי הצמדה וריבית כחוק.

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי על בית־המשפט לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה הראשונה היא בגדר 'תאונת דרכים' על־פי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הנתבעת טוענת כי הארוע הראשון היתרחש ללא מגע ברכב, וזאת ניתן ללמוד מן הראיות הבאות: תעודה רפואית מאת ד"ר להמן, המציינת "נפלה הבוקר בזמן עבודה" – ללא רמז למעורבות של רכב; בקשה להכרה בתאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי, המציינת כי התאונה ארעה בשעה 08:00, וכי היתקבל טפול מד"ר שרצר באותו היום בשעה 11:00, אך מקור ראייתי זה מעורר לשיטת הנתבעת מספר תמיהות: הראשונה היא מדוע לא הוזכר הטיפול אצל ד"ר להמן; השנייה היא מדוע נימסר בטופס זה בפרק של סיווג התאונה בנזיקין, כי סיבת התאונה היא נפילה או במדריגות או במדרכה פגומה; השלישית היא כיצד ייתכן שהתובעת טוענת לכך שיצאה מביתה ביום התאונה בשעה 08:30, והתאונה עצמה ארעה בשעה 08:00; הרביעית היא כי התובעת הצהירה בחלק המיועד לכך שלא הגישה, ואיננה מתכוונת להגיש, תביעה לפיצויים מאת צד ג' בקשר לתאונה.

הנתק בין האירועים נובע, לטענת הנתבעת, מן המקורות הראייתיים הבאים: טענת התובעת לנפילה עקב "חולשה בקרסול רגל שמאל", ומנגד אין אף מיסמך רפואי מהתקופה שבין שני האירועים שבו מתועדת תלונה כלשהיא על חולשה כאמור.

...

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעוררו הצדדים בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני ובעניין נזקי התובעת.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.

נוכח שיקולים אלה מצא בית־המשפט לנכון לחשב את הוצאות שיוטלו על התובעת על־פי דרך החישוב הבאה: הסכום הנתבע בסיכומי התשובה, לאחר ניכוי מל"ל (793,277 ש"ח) חושב כאילו נתבע סכום זה בתביעה כספית, ושכר הטרחה בגינו נקבע על־פי מחצית הנוסחה הקבועה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, וללא מע"מ. סך הכל תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 19,098 ש"ח סכום זה ישולם עד יום 01/02/21 ולאחר מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד ליום תשלומו בפועל.

בפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה").

על בית המשפט הדן בעיניין, כשהוא נותן פיצוי על חשבון הכלל, לעשות זאת במשורה ובזהירות ולהשתכנע שדברי התובעת הם אמת ושהיא באה בידיים נקיות ובאין המצב כך, מתבקש לדחות את התביעה.

סוף דבר   משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה ארעה כתוצאה ממעידה ונפילה בעטיו של מפגע מדרכה, שלא סולק על ידי הנתבעת ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שגירסתה של התובעת אמינה בעיני ומדובר בהתרשלות הנתבעת, הריני מעמיד את ניזקי התובעת בהתאם לסכומים  שלהלן: הפסד ופגיעה בכושר הישתכרות: 10,000 ₪ עזרת הזולת: 9,000 ₪ כאב וסבל:                                             25,000 ₪ סה"כ:  44,000 ₪  נכויים מסכום הפיצויים דלעיל, יש לנכות את סך התקבולים ששולמו לתובעת מהמל"ל בסך 10,019 ₪ בגין גמלת נכות מעבודה כשהם משוערכים להיום וכן שיעור האשם התורם שצויין לעיל .

...

ההגנה מציעה סך 10,000 ₪ אני סבור שבגין ראש נזק זה, שיעור הנכות וטיבה, יש לפסוק פיצוי בסך: 25,000 ₪.

נחה דעתי כי הנזק ארע בשל התרשלות הנתבעת, ואין מקום לייחס לתובעת אשם תורם מעבר ל – 15% שהוא שיעור סביר, בנסיבות העניין.

סוף דבר   משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה אירעה כתוצאה ממעידה ונפילה בעטיו של מפגע מדרכה, שלא סולק על ידי הנתבעת ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שגרסתה של התובעת אמינה בעיני ומדובר בהתרשלות הנתבעת, הריני מעמיד את נזקי התובעת בהתאם לסכומים  שלהלן: הפסד ופגיעה בכושר השתכרות: 10,000 ₪ עזרת הזולת: 9,000 ₪ כאב וסבל:                                             25,000 ₪ סה"כ:  44,000 ₪  ניכויים מסכום הפיצויים דלעיל, יש לנכות את סך התקבולים ששולמו לתובעת מהמל"ל בסך 10,019 ₪ בגין גמלת נכות מעבודה כשהם משוערכים להיום וכן שיעור האשם התורם שצויין לעיל .