התובע טוען בסיכומיו, כי הנתבעות היתמקדו בטענה כי הנפילה אירעה בשל סחרחורת ולא התמודדו כלל ועיקר עם תמונות שצרף התובע שצולמו בסמוך לאחר התאונה ואשר מתעדות פסים מונעי החלקה בלויים וקרועים על מדרגות בית הספר.
התובע לא הוכיח, כי הגורם לנפילה היה מפגע במדריגות עליו חבות הנתבעות כלפיו בנזיקין ומכאן שדין התביעה נגדן להדחות.
לחילופין, וככל שביהמ"ש לא יקבל עמדה זו של הנתבעות, מבוקש לדחות את התביעה על רקע העידר אחריות, שכן הנפילה אירעה עקב פזיזות וחוסר זהירות של התובע, ועל כן גם אם יימצא שבמדרגות היה מפגע (דבר המוכחש), הרי לתובע אשם תורם בשיעור מלא או משמעותי, בין היתר, מן הטעם שהכיר את המדריגות היטב וכן נוכח מצבו הבריאותי הכללי עובר לתאונה והעובדה כי סבל מסכרת לא מאוזנת ומסחרחורות חוזרות במהלך השנים ואשר חייבוהו לנהוג במשנה זהירות בעת עבודתו.
בנסיבות שבפניי, לא מצאתי כל נימוק או הצדקה מדוע לקבל את גרסת התובע המדברת על סיפור נפילה עקב ליקוי במדריגות.
עוד נישאל ד"ר ברלין ע"י ב"כ התובע, אם עיין בדו"ח מד"א בטרם ניגש לטפל בתובע, והלה השיב כי אינו שולל זאת אך הבהיר כי "... שאני מדבר עם החולה ב- 99 אחוז אני לא צריך את דוח מדא (שם, ש' 29) ... כי מספיק לי מה שהחולה אומר. החולה יכול לשנות גרסה כל 5 דקות לי חשוב מה שהחולה אומר (עמ' 29, ש' 9)". הינה כי כן, גם ד"ר ברלין (בדומה לד"ר עבד אלהאדי) אישר למעשה כי הרישום בגיליון חדר המיון נערך על סמך דבריו של התובע ושלל טענת התובע, כי רישום זה התבסס על דו"ח מד"א.
לבסוף העידה ד"ר ילנה פרנסן (להלן: "ד"ר פרנסן"), מומחית ברפואה פנימית, כעדת הגנה מטעם הנתבעות, אשר טיפלה בתובע בחדר המיון לאחר התאונה והחליטה על אשפוזו.
...
גם חוות הדעת של ד"ר קופלר שהגישו הנתבעות כראיה מטעמן, וכנגדה בחר התובע שלא להגיש חוות דעת מטעמו, ואשר מגוללת את ההיסטוריה הרפואית של התובע הכוללת אירועים חוזרים של סחרחורות וסוכרת בלתי מאוזנת בעברו של התובע, תומכת אף היא במסקנה כי נפילת התובע קרתה ברמת הסתברות גבוהה בשל סחרחורת ממנה סבל התובע, כפי שצוין בתעודת חדר המיון מיום האירוע.
סוף דבר
נוכח המסקנה שהתקבלה ממכלול הראיות שהובאו על-ידי הצדדים, לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח כי נפילתו התרחשה כתוצאה ממפגע במדרגות המקים חבות על כתפי הנתבעות, מתייתר הדיון בשאלות האחריות והנזק.
לפיכך ונוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
