לפי הנטען בכתב התביעה נגרם לה נזק גוף כשנה ורבע קודם לכן, בשלהי שנת 2014, ביום 18.11.14, בשל החלקה בחדר האשפה שבבית מגוריה - בהיותה בת כ-78 וחצי שנים (לעיל ולהלן: "חדר האשפה", "הבניין" ו-"התאונה", בהתאמה).
בגין שבר זה קבע לה המומחה שמונה מטעם בית המשפט נכויות זמניות לאותה שנה, כדלקמן: ארבעה חודשים - אי-כושר מלא, ארבעה חודשים נוספים - 40%, וארבעה חודשים נוספים – 30%.
לפי גירסתו של הועד, לכל היותר - שלושה ימים לאחר ארוע התאונה הבין ועד הבית שיכול שיתבע בתביעה נזיקית על ידי המנוחה, דיירת בבניין (ובהתאם מצלם עבורה תמונת סטילס אחת מתוך סרט צלום, שבעליל - רק במלואו - יכול לשפוך אור לגבי אופן הנפילה ואולי אף גורמיה); אך, כעולה מהפרטים, הועד גם מודע לכך שמדובר בארוע שמערב מנקה מטעם חברת הניקיון בחדר האשפה, והוא גם יודע שהתובעים, מטעם המנוחה, דורשים להסתכל בסרט הצלום ולקבל עותק ממנו, כאשר המנוחה והתובעת הן דיירות בבניין ומשלמות דמי ועד, כמו כל הדיירים; דמי ועד שבהם גם גלום תשלום הפרמיה של הביטוח, שמכוחו מתעתדת המנוחה לתבוע גם את המבטחת בתביעה.
...
הנתבעות לא מציעות פיצוי בראש נזק זה.
בתובענה זו, בהתאם לראיות שהוצגו, ולמשך התקופה שהיתה מלווה בניתוח ובנכויות זמניות גבוהות בשנה הראשונה, אני קובע פיצוי גלובאלי לתובעים בסך 10,000 ₪.
בגין התנהלות הנתבעות 1 ו-2 בניהול הגנתן בתיק זה, באופן שחרג מהמידתיות הראויה בנסיבות של נזק שנגרם לראייה המכרעת בתיק זה המצויה בידיהם בנאמנות, כשמתברר רק לאחר שנים של התנהלות, שבהם מביע בית המשפט את תמיהתו לנוכח היעדר תצהיר שמלמד לגבי הפרטים של מה אירע לגבי הראייה המכרעת בתיק – שבעצם לא מובאת בראיות המוגשות מטעמן כל הצדקה ראויה - למחדל זה, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 (בנוסף למקובל) הוצאות משפט לתובעים בסך של 3,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, אני פוסק בזאת כי:
התובעים זכאים לפיצוי בסך של 93,500 ₪.
