הקיים והרלוונטי בתיק
ביום 16.5.2022 הוגש כתב תביעה בעילה "חוזית, נזיקית, צו עשה" לסעד כספי של 77,000 ₪ ולסעדים של צוי עשה שונים.
בתמצית, נטען כי מדובר בתביעה שעניינה נזקים נטענים בגין רטיבות וריצוף שנגרמו לדירת התובעת ע"י הנתבעים, שכניה לבית המשותף שבו מתגוררים כל הצדדים (בבניין 4 דירות בסה"כ).
כמו כן, החלטת המפקח על המקרקעין מיום 7.12.2012 בתיק 231/11 (פורסם בנבו) הבהירה כי סעד בין בעלי דירות בבית משותף שמחייב את בעל הדירה לבצע תיקונים בדירתו עקב בעיית רטיבות, הנו סעד הנכנס לגדר סעיף 3(א) לתקנון הנ"ל.
לקחתי בחשבון גם את העובדה שבין הצדדים שלפניי כבר ההתנהלו בעבר הליכים לפני המפקח, שהוציא תחת ידיו הכרעות וצוים רלוואנטיים, ונראה כי לפחות חלק מעילת וסעדי התביעה שלנו הנם המשך לאותם הליכי עבר בפני המפקח.
...
לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים אני קובע כך:
צווי העשה כולם מושא התביעה נתונים לסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרעין, ולכן איני מוסמך לדון בהם ולכן התביעה לפסוק אותם נמחקת מכתב התביעה, כאשר התובעת תוכל, אם תחפוץ בכך, להגיש תובענה רלוונטית נפרדת לפני המפקח על רישום המקרעין.
אינני מקבל את טענת התובעת כי הוראות סעיף 3(ב) לתקנון המצוי אינן חלות בעניינו מאחר שהתביעה שלנו עוסקת בנזקים שנגרמו בעבר ועדיין נגרמים בהווה לדירת התובעת, בשונה מנוסח הסעיף בתקנון הקובע כי "אי ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון". ראשית, טיעון זה עומד בסתירה למה שהתובעת עצמה כתבה בכתב תביעתה, כמפורט לעיל; ושנית, מדובר בפרשנות מאולצת ובלתי משכנעת של הכתוב בסעיף 3(ב) לתקנון, ולו מהטעם שהתובעת עצמה טוענת שהנזקים עדייןם נגרמים בהווה, ולכן וממילא, הם עדיין עלולים בכך לגרום נזק גם בעתיד.
יוער כי הפסיקה קבעה כי כאשר ישנם סעדים שונים בתביעה נתונה, שחלקם בסמכות עניינית ייחודית של ביהמ"ש האזרחי וחלקם האחר בסמכות עניינית ייחודית של המפקח, אין מנוס מפיצול הסעדים והתביעות בין שתי הערכאות, כל אחת לפי סמכותה.
לסיכום
בהיעדר סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בכל צווי העשה שנתבעו בכתב התביעה, הם נמחקים מכתב התביעה, והתובעת רשאית ככל שתחפוץ בכך להגיש תביעה מתאימה לפני המפקח על רישום המקרקעין.