תביעת נזיקין בגין נזק לרכב מחסום חניה

לפניי תביעת שבוב כספית, על סך 24,634 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת על ידי שער חשמלי המוצב בכניסה לבניין מגורים המצוי ברחוב אהרון קרון 3 בראשון לציון (להלן השער החשמלי).

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שהתקין לטענת התובעת את השער/מחסום בפתח מיתחם החניה, וכנגד הנתבעת 2 נציגות הבית המשותף ומבטחתה הנתבעת 3.

עסקינן בתביעה נזיקית ועל התובעת היה להוכיח כי הנתבעים התרשלו באחזקת השער ובהפעלתו וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה.

...

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים בפני, החלטתי לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת, הנתבע 1 הוא שיישא בשכר העדה הגב' קרן צ'רניקוב כפי שנפסק, וזאת בשים לב כי העדה זומנה לבקשת ב"כ הנתבע 1 אשר ויתר בסופו של דבר על חקירתה.

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה (רכב מסוג קאיה סורנטו, מ.ר. 66-583-79, להלן: "רכב התובעת") בתאונת שרכים שארעה ביום 22.5.2017.

לאחר בדיקת רכב הנתבע עבר הרכב את המחסום, אולם נגרר אשר היה מחובר אליו פגע בחזית ניידת התובעת (נגרר, מ.ר. 99-133-79, להלן: "הנגרר").

זאת ועוד, "העובדה שיש לנתבעת 2 ביטוח אחריות כלפי צד ג' אין בה כשלעצמה כדי לחייב את המבטחת בפצוי התובעת. כך, למשל, רכב המבוטח בביטוח לניזקי צד ג' שגרם לנזק לצד ג' כתוצאה מדחיפתו על ידי רכב אחר, אין מבטחתו מחויבת בתשלומי ביטוח, אך בשל קיומה של הפוליסה. הפוליסה מקנה ביטוח לניזקי צד ג' רק שעה שהאחריות לנזקים אלו הנה על המבוטח, ובמקרה זה, האחריות אינה על הנגרר. הפוליסה אמנם לא הוצגה, ואולם גם אם לא היו בה החרגות כלשהן באשר לחבות כלפי צד ג', אין בכך כדי ליצור חבות חוזית יש מאין מקום בו לא קיימת חבות שכזו לפי דיני הנזיקין. מה גם, שאין מקום לקבוע כי שעה שהנגרר אינו מבוטח תחול האחריות על הגורר כמו במקרה בו נשמט חפץ מרכב (במידה ופוליסת הגורר אינה מחריגה מקרה שכזה) ומקום בו הנגרר מבוטח, יהיה בעובדה זו כשלעצמה כדי להטיל חובה על מבטחתו" (סעיף 16 לפסק הדין בתא"מ 61833-03-15).

טוענים הדוגלים בגישה הרואה בנגרר כחלק פאסיבי חסר חיות, כי הכסוי הבטוחי ניתן למעשה למקרים בהם הנגרר חונה או ניתק בזמן נסיעה וכו'.

...

מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה מוקשית זו, בנסיבות תיק זה, אני קובעת כי הנתבעות 2 ו-3 חבות ביחד ולחוד לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב אירוע התאונה.

מאחר ושתי חברות הביטוח נתבעות ונוכח קביעתי כי הן חבות ביחס ולחוד בפיצוי התובעת בגין נזקיה, אני מורה לנתבעות 2 ו-3 לפצות את התובעת בגין נזקיה בחלקים שווים.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

טענות התביעה ביום 19.3.2008, בהיות התובעת בת 45, עת חזרה לביתה ממקום עבודתה, ובעודה עומדת ברחוב, כהולכת רגל, לפתע הגיח רכב משא מסוג פולקסווגן שמספרו 2486162 , אשר נסע בריוורס ופגע במנוחה (להן: "התאונה/האירוע").

באותו דו"ח מתואר מהלך התאונה: "...יציאה ממשרדי אביב שיגור, משאית של החברה יצאה מהחניה בריוורס ופגעה בי...". מדו"ח התאונה (צורף להודעה מטעם נתבעת 1 ביטוח חקלאי מיום 16.3.17) עולה שהנהג הפוגע דיווח על האירוע לבעלת הרכב הפוגע.

נהפוך הוא, היא תרמה לסחבת ולגרירת הרגליים אשר הביאו לעינוי דין ולבזבוז זמן דיוני יקר וכפי שנפסק: "ההכרה בזכות הגישה יצרה מעין חזקה פרשנית שלפיה המחוקק לא התכוון לשלול זכות זו אלא לצורך השגת תכלית בעלת משקל מיוחד. לפיכך, הוראות המונעות או חוסמות אדם מפנייה לערכאות, יש לפרשן בצמצום. לזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד של האדם ישנה משמעות והשלכה גם על התפיסה הנוגעת להחלת הוראות ההתיישנות בדין האזרחי. מערכת הערכים הכוללת העומדת ביסוד דין ההתיישנות שבכללה גם הזכות החוקתית המוכרת של האדם לפנות לערכאות, מקרינה על פרשנות הוראותיו של חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ועל דרך בירורם של התנאים הנדרשים לצורך הקמת טענת היתיישנות כלפי תביעה שהוגשה. קיומו של אינטרס התובע לברר את תביעתו לגופה, ולבסס את זכויותיו המהותיות הנטענות, על רקע הזכות החוקתית הקנויה לפנות לערכאות, מולידה, על-פי טיבה, נטייה להצר את תחום התפרשותה של ההתיישנות, כמנגנון דיוני לחסימת בירור תביעה לגופה בשל חלוף הזמן. סילוקה על הסף של תביעה מחמת היתיישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם שתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויות המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני. תכלית הזכות החוקתית של גישה לערכאות, הנתונה לאזרח, מחייבת הצרה ולא הרחבה של המחסום הדיוני בגין היתיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה, והכול תוך כיבוד המסגרת המתחייבת של ההתיישנות, אשר נועדה להגן על האזרח מפני חשיפה בלתי מוגבלת בזמן לתביעה, בשל העידר יכולת אפקטיבית להיתגונן מפניה. " (ע"א 9413/03 אילן אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים, סב(4) 525 (2008)) לאחר שמיעת ההוכחות, וכשיהיה ברור מה היה מקור הסחבת והאם לנתבעת חלק מהותי בה אם לאו, תוכל הנתבעת לחזור ולטעון היתיישנות.

...

טענת התובע על כי בוצעו פניות רבות ונעשה ניסיון אמיתי לאתר את פוליסת הרכב ללא הצלחה - היא אמינה, יחד עם זאת סבורני שעליו היה לפעול ביתר שקידה וזריזות בתביעה דנן.

סבורני כי התעסקות נוספת בהליכים מקדמיים תגרע יותר מאשר תועיל, מאחר וממילא בדיון הוכחות יוכלו הצדדים לממש את זכותם הדיונית, למסור את עדותם בפני בית המשפט ולחקור את יריביהם.

האחריות הניהולית לסיום התיק במהירות וביעילות מוטלת על כתפי השופט בערכאה הדיונית, ומשכך הנני מחליט שלא להידרש שוב לעניין ההליכים המקדמיים כשמדובר בתיק משנת 2014 לגבי תאונה משנת 2008 .

הנני קובע את התיק להוכחות : ראיות התביעה ליום 19/7/020 שעה 10:00.

פתח דבר לפני תביעת נזיקין בסך 6,542 ₪, בגין נזק שניגרם לרכוש התובעת בחניון אסותא בתל אביב, על ידי רכב הנתבעות מספר רשוי 62-150-79 בעקבות תאונת דרכים מיום 16.01.18.

מנהל החניון דיווח על פגיעה בציוד בתאריך 25.12.17: "הרכב בכניסה לחניון החליק לכיוון מחסום היציאה ופגע בעמוד של מצלמה". טענות הנתבעת בתמצית הנתבעות טוענות, כי בעת נסיעת רכב הנתבעות בשיירת מכוניות בתוך חניון אסותא רמת החייל, לפתע החליק רכב הנתבעות בשלולית מים וכתמי שמן שהיו אותה עת בחניון אל תוך מצלמה אשר ממוקמת בסמוך ובכך נגרמה התאונה והנזקים.

נהגת הנתבעות העידה כי "בבוקר היום היה גשום, החניון באסותא כנסיה לחניון היה נחל מלא מים וכשהייתי בכניסה יש שם פס והגלגלים אחורים החליקו והרגשתי שהרכב שלי החליק ניסיתי למנוע תאונה סובבתי ונסעתי ופגעתי במצלמה. פניתי למנהל המחלקה, הודעתי גם לסוכנת ביטוח שלי שאמרה לי לצלם כל מה שהיה. הרכב חונה במינוס 2 ויש שם מלא מים. אני מצביעה על גבי התמונות איפה הכניסה. כשנכנסתי למינוס 1 כבר לא היה מים זה התנקז. במינוס 2 היה מים. זו לא היתה שלולית כל הריצפה היתה מכוסה במים. לפני פס האטה יש שם פס נקוז היה שם עלים עם רוח וכנראה שזה לא התנקז. צילמתי למטה התקשרתי למנהל מחלקה, זה לקח חצי שעה" (עמוד 3 שורות 15-21) בחקירתה הנגדית של נהגת הנתבעות העידה הנהגת כי התאונה התרחשה בשעה 06:20 כאשר היא מתחילה לעבוד בשעה 06:30, בנוסף העידה כי זו שעה שכולם מגיעים לעבודה.

...

בנוסף נשאלה נהגת הנתבעות באיזו מהירות נסעה, והשיבה 10 קמ"ש. (עמוד 4 שורות 30-33) אחריות לתאונה: מן הכלל אל הפרט, לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות אשר הוצגו בפניי בית המשפט אני קובע כי דין התביעה להתקבל, זאת מהטעמים הבאים: הנתבעות טוענות לגורם זר מתערב, כי הפגיעה בעמוד היא כתוצאה מהחלקה של כתם שמן או הצטברות של מים בכניסה לחניון.

בנוסף הוצגו תמונות בפני בית המשפט, במספר תמונות מקומה מינוס 2 ניתן לראות כי קיימת שלולית מים במקום, אני סבור כי אין זה קשור לתאונה מכיוון וניתן לראות בתמונות מכניסת החניון כי כמות המים תואמת לעדותו של מנהל החניון כי מדובר במים אשר נכנסו לחניון עם כניסתם של הרכבים.

מנהל התובעת העיד כי אינו מתעסק בחשבוניות תיקון ולכן אני מקבל את טענת התובעת כי הוא לא זכר את מועד התיקון.

סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעות ישלמו לתובעת באמצעות נתבעת 2 סך של 6,542 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה.

אני מצהיר כי עברתי מתחת למחסום החניה בין הרכבים מבלי להבחין בשער המורם, ואז באופן פיתאומי ניסגר השער ופגע בראשי מאחורה.

גירסתו של התובע ביחס לנסיבות התאונה נתמכת במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, אשר מהם עולה כי לאחר הארוע פנה התובע למיון בבית חולים נהריה שם מסר כי "נפגע ממחסום החנייה שירד בפתאומיות על צואר לאחר מכן בהיסח דעת בעט במדרכה ונחבל בכף רגל שמאל. פנה למיון עקב כאבים" (ראו נספח א' לכתב התביעה).

סוגיית האחריות כידוע, הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות מצריכה הוכחה של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות, קרי, הפרה של חובת הזהירות שהיתה מוטלת על המזיק; קיומו של נזק; וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין התרשלות המזיק לנזק שניגרם לניזוק (ע"א 3518/16 פוגל נ' עריית טבריה, פסקה 20 (25.10.2018); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 119, 122 (1982) (להלן: "עניין ועקנין")).

...

מסקנה זו של המומחה עומדת בעינה ומצאתי לאמצה במלואה.

לאור כל האמור, ומשנשלל הקשר הסיבתי בין האירוע מושא התביעה לבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע, דין התביעה להידחות אף מטעם זה. משכך מתייתר הצורך לדון בסוגיית הנזק.

סוף דבר סיכומו של דבר, התביעה נדחית.