תביעת נזיקין בגין נזק לרכב במהלך תיקון

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובע, בעלים של רכב פרטי מסוג "פורשה", תובע מאת הנתבעים מס' 1-2, הנהג והבעלים של רכב משא מסוג גרר, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכבו הפרטי בעקבות תאונת דרכים מיום 2.12.18 (להלן-"הרכב", "הגרר" ו"התאונה", בהתאמה).

זאת ועוד, שמאי התביעה גם נהנה מיתרון מובנה משבדק פיזית את הרכב, וזאת עשה בסמוך ממש לאחר ארוע התאונה, כפי שגם בדק את הרכב במהלך התיקון, וזאת בשונה משמאי ההגנה שהודה כי אך ביום 13/8/20, הווי אומר בחלוף כשנתיים ממועד ארוע התאונה, ביקש לבדוק את הרכב.

גם בפסק דין של השופטת אביגיל כהן בע"א (מחוזי תל אביב) 51991-10-18 יעקב דן נ' ש. שלמה רכב בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, 18/4/19) נקבע כי אין הצדקה לדחות תביעה של תובע פרטי לתשלום פיצויים בגין נזק שניגרם לרכבו בתאונה, בה הוצגו די ראיות בנוגע לשעור הנזק, רק משום שלא הביא קבלה על תשלום בפועל, בגין תיקון רכבו.

...

בפסק דין נוסף של השופטת אביגיל כהן עא (מחוזי ת"א) 24423-03-18‏ ‏ שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים, 28/6/18) נקבע : "כי באשר להעדר חשבוניות בגין התיקון: השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להיבחן אף היא לפי נסיבות המקרה (ראה סעיף 21 לפסה"ד שניתן בעניין אוטו שי). אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה". ראו נא גם פסק דין בתא''מ (שלום אשקלון) 61493-11-16 דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ נ' מחמד אבו ריחאן (פורסם במאגרים משפטיים, 23/5/18) בגדרו בית המשפט פסק פיצויים על דרך האומדנה (40% משיעור הנזק), בגין נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס, הגם שהיקף הנזק לא הוכח כדבעי.

אלא מאי! התגלתה עמימות בעניין ההתחשבנות הכספית הנטענת בין התובע ובין המוסך המתקן, כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל, לפיכך, ובשים לב להלכה כי אין זה צודק לדחות את התביעה אך מחמת שלא צורפה קבלה בגין התשלום בפועל והעובדה כי מצאתי את חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה, אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע סך של 16,554 ש''ח (70% מהנזק לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, שכ''ט עו''ד בשיעור 17.55%, שכ''ט שמאי בסך 1,580 ש''ח, הוצאות העדים כפי שנפסקו בדיון האחרון, החזר המחצית הראשונה של האגרה, ותשלום המחצית השנייה של האגרה.

סבורני שזוהי הדרך שיש לצעוד בה בנסיבות המיוחדות של תיק זה שעה שמחד נתגלתה עמימות מסוימת ביחס להתחשבנות הכספית, כאמור, ומאידך, הוברר כי חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה שאינה יכולה עוד לעמוד, והתובע הפנה אף לחשבונית מס חרף ההסתייגות שפורטו לעיל.

לפני תביעה בסך 14,000 ₪ בגין נזקיה הנטענים של התובעת שנגרמו עקב תאונת דרכים מיום 1.3.21 (להלן: "התאונה"), בין רכבה מ.ר 48-103-13 (להלן: רכב התובעת), לבין רכב מ.ר 78-896-84 (להלן: רכב הנתבעים).

התובעת טענה כי לאחר היתייעצות ומאחר והמוסך ביקש להבטיח תשלום בעד תיקון הרכב, דיברה עם הנתבע אשר הביע הסכמתו כי התובעת תיקח את הרכב למוסך אחר, תיבדוק את הנזק ותשלח לו הצעת מחיר ומשהתובעת עשתה כן והציגה הצעת מחיר בסכום של 5,500 ₪ , הנתבע טען כי העלות יקרה ועדיף להפעיל את הביטוח ובקש כי התובעת תשלח את פוליסת הביטוח שלה קדם ומשסירבה, החל לצעוק ועקב סרובו נאלצה התובעת לבקש חוות דעת עצמאית של שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה.

באשר לטענות הנתבעים בסיכומים כי לא צורפה אסמכתא כי התובעת שילמה את נזקיה למוסך, התובעת לא העידה כי רכבה תוקן וגם בחקירתה הנגדית עת נישאלה אם תיקנה את הרכב במוסך שהציע לה את הסכום של 5722 ₪ , השיבה בשלילה כי הנתבע לא הסכים לשלם את הסכום.

...

הנתבעים הגישו כתב ההגנה וטענו, כי לא ניתן לייחס לנתבע אחריות לתאונה וכי דין התביעה להידחות, בהעדר עילה שכן רכב התובעת בלם באופן פתאומי ושלא לצורך, וכי הנתבע 1 בלם את רכבו אלא בשל מזג האוויר הגשום, הרכב החליק.

 הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום של 10,140 ₪ בגין נזק ישיר וכן, הסכום של 1,100 ₪ בגין שכר טרחת שמאי ובסה"כ 11,240 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת אגרות בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ועד התשלום המלא.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת, שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ₪.

הקדמה עסקינן בתביעת שבוב נזיקית לפצוי בגין ניזקי רכב כתוצאה מקרות תאונה מיום 8.1.18 (להלן: "התאונה") שאירעה בין רכב התובעים שמספרו 7802039 (להלן: "רכב התובעים") לבין רכב הנתבעים שמספרו 6823075 (להלן: "רכב הנתבעים").

דהיינו: הנתבעים 1 ו- 2 ידעו כבר בזמן אמת כי אין כסוי בטוחי לנתבע 1, כאשר כבר במקום התאונה ביקשו למסור פרטי רכב אחר, ולאחר מכן הציעו לתקן את הרכב על חשבונם כפי שהעידה התובעת.

מכל האמור, אני מקבל את הטענה כי ניזקי התאונה לא היו מבוטחים בזמן אמת, הדברים היו ידועים לנתבע 1 בזמן התאונה, העידר הכסוי הבטוחי הודע לצדדים לאחר בדיקת הנתבעת 3 ועוד לפני הגשת התביעה, כפי שעולה ממכתב הדחיה נספח 4 לכתב התביעה, ומכאן שאין לחייב את הנתבעת 3 בתשלום ניזקי רכב התובעים.

...

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים סך של 19,452 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 3.5.21 ועד היום.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את סכומי האגרה בסך של 377 ₪, שכר העדה בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,413 ₪.

אינני מזכה את הנתבעת 3 בהוצאות כלשהן לטובתה, בשים לב למחדליה הדיוניים כמפורט לעיל ואני סבור כי עליה להסתפק בכך שהתביעה נגדה נדחתה, חרף מחדלי ההגנה מטעמה.

אולם, אין חולק כי הנתבעת 3 לא נהגה ברכב המאזדה בעת התאונה ומשכך, אינה אחראית לקרות התאונה, ועל כן, לא הוכחה עילת תביעה נזיקית נגדה בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובע עקב התאונה ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגדה.

למרות זאת עת נישאל הנתבע 3 מדוע אם נגרם נזק לרכבו והוא לא אשם, מדוע לא לקח את פרטי האשם לתאונה, השיב כי התיקון של רכבו עולה 400 ₪ ולכן לא שווה לו לשלם ההישתתפות העצמית של 1400 ₪ , גרסה שאינה מתיישבת עם העובדה כי רכבו לא היה מבוטח בעת התאונה.

...

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

אמנם, במועד הכנסת הרכב לתיקון סבר המבקש כי יכול ונזקי הארוע יכוסו על ידי נהג רכב צד ג' ו/או מבטחת רכבו.

תמצית טענות הצדדים התובע טוען, כי ההליך דנן עניינו בתביעה נזיקית, בגין הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התרשלותה של הנתבעת בהעברת חומר התביעה לסוכן הביטוח שלו, כאשר כפועל יוצא של האמור התביעה היתיישנה.

...

מפאת חשיבות הדברים, יובאו להלן נימוקי ההחלטה מיום 28.10.21 במלואם: "לאחר שעיינתי בחומר המצוי בפני, התרשמתי מחקירת המבקש ושקלתי את טענות הצדדים, מוצאת אני לנכון לדחות את ההתנגדות.

בהסכם שצירף המבקש להתנגדות, נושא כותרת "הסכם דברים" צוין, מפורשות, כי במידה ובסופו של דבר יסתבר כי לפוגע אין ביטוח מקיף או צד ג' לכיסוי עלות הנזק התאונתי, כי אז מתחייב המבקש לחזור לפוליסה שלו לכיסוי תיקון התאונה או לשלם עצמאית את תיקון הנזק ושכ"ט השמאי.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה על דחיית תביעת התובע על הסף.