התובעת, ילידת 1.12.1940, טוענת כי נפגעה ביום 11.10.12, כאשר החליקה בסביבת השירותים בתחנה המרכזית בתל אביב, עקב נוזלים שהיו על הריצפה, ונחבלה קשות בכל חלקי גופה ובעיקר באיזור הגב ובעצם הזנב.
הראשון- חיסרון כיס, בהיותה מתגוררת בדירת עמידר מזה 35 שנה בעלות מופחתת, ונעדרת הכנסה מלבד קצבת הבטחת הכנסה בסך כ-3,000 ₪.
כן טוענת התובעת למצב ייחודי כגרושה בת 77 שנים, אם ל-3 ילדים בגירים, שאינם מתגוררים בסמוך אליה, וחלק מהם מתגוררים בארה"ב.
לטענתה, חיסרון הכיס ומצבה הייחודי אינם מאפשרים לה לשאת בעלות חוות דעת המסתכמת בלא פחות מ-4,500 ₪ בתוספת מע"מ.
השני- נסיבות הארוע כשלעצמו, מהוות לשיטתה, טעם מיוחד להצדקת הבקשה, שכן עיון בכתב התביעה ובנספחיו מלמד כי היא נפגעה עקב חומרי נקוי ונוזלים שהיו על הריצפה, ומאחר ודי בסיכוי סביר כי התביעה תיתקבל, ובענייניה אין לה כל ספק כי אחריות הנתבעות ברורה ומובהקת, מיתקיים המבחן השני.
לטענתם, היות ובתביעה על פי פקודת הנזיקין עסקינן, ויתרה התובעת על הגשת חוות דעת מטעמה, משלא צרפה חוות דעת לכתב התביעה ואף לא הגישה בקשה בעיניין זה, עד לאחר שהוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעת בית המשפט.
...
יחד עם זאת, אני סבורה שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שני המבחנים הנוספים.
מהאמור לעיל עולה כי אין בתיעוד הרפואי שהוצג כדי לבסס ראשית ראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה הרפואי בהתאם לתקנה 130, מאחר ויתכן כאמור, כי כאבי הגב עליהם מתלוננת התובעת קשורים לשינויים ניווניים או לפיברומיאלגיה, והתובעת לא עמדה בנטל הנדרש לצורך מבחן זה.
סיכום
המסקנה היא, כי אין בפני טעמים מיוחדים או נסיבות מיוחדות שיצדיקו לפטור את המבקשת מחוות דעת, בהתאם לקווים המנחים שקבעה הפסיקה.
לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למינוי מומחה אורטופד ע"ח הנתבעים והצד השלישי.
