תביעת נזיקין בגין מעשי אינוס קשים שביצע אב בקטינה

רקע ופסק דינו של בית המשפט העליון המבקשת הגישה תביעת נזיקין בבית המשפט המחוזי בלוד כנגד אביה, המשיב, בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממסכת ארוכת שנים של פגיעות מיניות והיתעללות נפשית וגופנית שביצע בה בעודה קטינה שהותירו בה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 40% (ת"א 10748-03-18).

בהקשר זה הוטעם, בין היתר, כי לקרבה המשפחתית יש משקל ממשי בתובענות שעניינן פגיעות מיניות שכן קרבה זו משמשת קרקע לבצוע הפגיעה המינית בסביבה המאפשרת חשאיות ויחסי הכוח והמרות בתא המשפחתי מקלים על ביצוע המעשים.

בית המשפט הוסיף וציין כי מסקנה זו מתיישבת עם תכליות החוק; עם המסגרת הדיונית והראייתית הגמישה הנוהגת בבתי המשפט לעינייני מישפחה, אשר עשויה לסייע בהתמודדות עם האתגרים הראייתים הנלווים לתיקים של עבירות מין במשפחה שדרכן להתבצע במחשכים; ועם הפרקטיקה שהשתרשה בבתי המשפט לעינייני מישפחה, אשר דנים דרך קבע בתובענות נזיקיות בגין עבירות מין במשפחה.

טענות הצדדים המבקשת טוענת כי הקביעה לפיה לבית המשפט לעינייני מישפחה סמכות עניינית לידון בתובענות נזיקין בגין פגיעות מיניות במשפחה מהוה הלכה חדשה וקשה המצדיקה קיומו של דיון נוסף בהרכב מורחב.

המבקשת מוסיפה ומצביעה על העובדה שנזק רפואי מאונס שמבצע מעביד בעובד איננו מוגדר כ"סיכסוך עבודה" הבא בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה (ראו רע"א 7146/13 פלוני נ' פלונית (‏22.9.2014) (להלן: עניין רע"א 7146/13) ועניין ע"א 3347/16), והיא מבקשת ללמוד מכך גזירה שווה לענייננו.

...

עם זאת, ולנוכח האמור לעיל, נחה דעתי כי אין בקשיים המתעוררים בהקשר זה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף בפסק הדין.

ההלכה שנקבעה בפסק הדין מאזנת בין שיקולים אלה ומהווה התפתחות טבעית של הפסיקה בהקשר זה, ולא שוכנעתי כי הקשיים שעליהם הצביעה המבקשת מצדיקים קיומו של דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפני תובענה נזיקית, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אינוס קשים שביצע בה אביה עוד בהיותה קטינה, ובגינם הורשע ונדון ל-18 שנות מאסר בפועל.

כנגד הנתבע נוהל הליך פלילי בבית משפט המחוזי ב**** (תפ"ח *****), בגין מעשי אינוס ומעשי סדום שביצע הנתבע בתובעת מעשים שהחלו עת היתה קטינה, וכן בגין חבלה, תקיפה ואיומים של בת זוגו, אמה של התובעת.

...

הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה" על הקושי שבהערכת פיצויים בגין ראש נזק של כאב וסבל , ר' הדברים היפים שנכתבו ע"י חברי כב' השופט נמרוד פלקס בתמ"ש 56762-03-18 ט.ש נ' א.ש (21.11.18): "הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים שיעור נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו... המגמה הברורה איפוא, היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני" כב' השופט פלקס, סקר את מגמת הפסיקה להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם כתוצאה ממעשי אלימות במשפחה: "סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

הפסד שכר לעתיד: בנסיבות העניין בהתחשב במכלול הנתונים של התובעת, לרבות גילה עת החלו מעשי האינוס, מהות הפגיעה עקב מעשים אלה, הפגיעה הקשה ביכולתה להשתלב במעגל העבודה לימודיה עד כיתה ח' בלבד, סבורני כי נכון וצודק לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד, על בסיס חישוב אריתמטי מלא עד גיל הפרישה ע"פ חוק, הלוקח בחשבון, בין היתר, את גילה של התובעת, טיב הפגיעה ושיעור הנכות התפקודית (מקדם ההיוון חושב לפי 38 שנות עבודה מגיל 29 עד לגיל הפרישה) 11784*20%*271.8902= 640,790.82 בנסיבות אלה אני מעמידה את רכיב הפסד השכר לעתיד בסך (מעוגל) של 640,000 ₪.

בנסיבות אלה יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בסך של 100,000 ₪ לסיכום לנוכח כל האמור, נזקי התובע מסתכמים בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר 316,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 640,000 ₪ פנסיה 271,000 ₪ נזק לא ממוני 650,000 ₪ עזרת הזולת 100,000 ₪ הוצאות רפואיות 80,000 ₪ סך פיצוי 2,107,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (872,863) ₪ בניכוי פיצוי בהליך הפלילי 100,000 ₪ סך פיצוי לאחר ניכויים 1,084,137 ₪ ובמעוגל – 1,084,000 ₪ סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 1,084,000 ₪.

תארה שורה של מעשי אונס והיתעללות מינית קשה מצד בן הדוד של האב שהיה גם בן זוגה של האם, והאם".

529 ( 169 וגם ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עופרה גלעד, פ"ד נג( 3 ( מא( אין צורך להכביר מילים על-מנת לומר כי המעשים שנעשו על ידי הנתבעים אינם מעשי האדם הסביר או כי הנתבעים חבו חובת זהירות לתובעת שהייתה קטינה וכי ביצוע המעשים מהוה הפרת חובת הזהירות אותה חבו לתובעת, ולתובעת נגרמו נזקים בשל מעשים אלו.

עם זאת, מאחר ורכיב זה לא נתבע בתביעה, ונוכח הבקורת בפסיקה על פסיקתו במסגרת דיני הנזיקין – ר' רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני ( 06.07.2009 ) ובשים לב כי פסקתי פיצויים מוגברים – הרי שאיני פוסקת פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה. נפסק: • .

...

ש: ת: ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לאותה נקודה, והנקודה הכי קשה והכי כואבת ואני לא מבינה על עצמי עד היום איך נתתי לדברים לקרות.

לאור כי המעשים נעשו בעת שהתובעת הייתה קטינה, לאור שיעור הנכות הרפואית הגבוה 27 פקודית בעבודה שיעור הנכות הת וטיב תלונויתה של התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי 28 ינו י שיעור הגריעה מכושר השתכרות התובעת שווה לשיעור הנכות הרפואית הצמיתה, ה ו 50% .

,ופלחש םינשה ףרח20 הּתוקקזיה לע דמלמה יאופר ךמסמ ףא הפריצ אל תעבותה יבגל םג ךכ ,רבעב יאופר לופיטל21 ג דצ תרזע ,םינש תורשע ופלח הזה םויה םצע דעו םיעוריאה זאמ .תוּדיינו רבעב 'תעבותהו אל הגיצהויאופר תואצוה האיצוה יכ תויאר'ג דצל םולשתב הרזע וא תועיסנ ,ת ,ידספה ןב לש רכש- .תרחא היאר וא הּגוזלע-.ולא םיביכר תוחדל שי ןכ דיתעל תויאופר תואצוהל העיבתל סחייתהב יכ ףיסואחאמ תעדה תווח תא יתצמיאו ר26 העבקש רועישב תעבותה לש התימצ תיאופר תוכנ תגרד50%יאש ירה ,- תואצוה תקיספ27 .הז ביכר תוחדל שי ךכ לשב םג ןכ לע .תעבותה תא תחפקמ הניא דיתעל תויאופר ,דיתעל 'ג דצ תרזעל רשאףא לע ְדב תויאר ינפב החינה אל תעבותהשהּתוקקזה רב תרזעל30 רבעב 'ג דצ תוכנ) תוכנה ביטו הובגה התימצה תיאופרה תוכנה רועיש ןתניהב ,םויה דעו31 נפשית), שוכנעתי כי בנסיבות כאן יש לפסוק פיצוי עבור עזרת צד ג' לעתיד.

המערער הורשע בשנת 2009 בתיק פשע חמור בגין מעשי אונס ואלימות מרובים כלפי גרושתו, היא המשיבה 2, וכן בגין עבירות של תקיפת בתם המשותפת, היא המשיבה 3 (ושהייתה קטינה אותה עת. להלן: הגרושה ו-הבת, בהתאמה).

בהמשך, במסגרת תביעת נזיקין שהגישה הגרושה נגד המערער, כתביעה אזרחית נגררת לפלילים, נפסקו לטובתה ולטובת הבת פיצויים, אשר לאחר הפחתתם בעירעור, הועמדו על סך של 2,160,000 ש"ח (להלן: חוב פסק הדין).

במסגרת הליך הפש"ר הגישה הגרושה בקשה לביטול הענקת דירה שהעניק לטענתה המערער לאביו – בקשה שנזנחה (להלן: בקשת ביטול ההענקה).

אלא שהטענות האמורות אינן אלא טענות קש, שכל תכליתן להסיט את מבטנו מהעיקר: המערער ביצע במשיבות שורה של פשעי מין ואלימות חמורים וקשים; את הפצוי המגיע להן לא שילם, וספק אם יישלם בעתיד.

...

המשיבות מוסיפות כי בניגוד לטענת המערער, במסגרת הליך הפש"ר הובהר כי אף הוא ביקש לפתוח בהליך זה, ועל כן אך מסיבה זו יש לדחות את הערעור.

דין הערעור להידחות.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.

בת"א (מחוזי באר שבע) 5707-03-16 פלונים נ' שלומי כהן [פורסם בנבו] (03.02.2021) שם נידונה תביעה נזיקית של חמישה אחים ואחיות שהנתבע פגע בהם מינית, תוך ניצול היחסים המיוחדים עימו, כאשר המעשים בוצעו תוך ניצול ציני ואכזרי של יחסים מיוחדים אלה.

באותו המקרה נפסק בגין רכיב כאב וסבל סך של 500,000 ₪ לשניים מהתובעים, 400,000 ₪ לשני תובעים נוספים וסך של 350,000 ₪ לתובע החמשי, כאשר נפסק בעיניין זה כי – "הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט מתוך כתב האישום, הכרעת הדין, ותסקירי קורבנות העבירה, באשר לטיב הפגיעות, משכן, והסבל שגרמו לתובעים - מידע שהנו כמובן חלקי וכללי. לעניין זה, יש כמובן לקחת בחשבון את משך התקופה שבמהלכה פגע הנתבע בתובעות ובתובעים, את תדירות המעשים ואת טיבם, כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, וביחס לתובעות מס' 1 ו – 2, גם את הנכות הצמיתה שנגרמה לכל אחת מהן, ואת סבלן ונזקיהן כפי שעולים מתסקירי קרבנות העבירה." עוד לענין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית [פורסם בנבו] (20.09.2015): "במעשים מהסוג שביצע המערער במשיבה 1 טמונים – מעצם טבעם – פגיעה קשה בכבודו של האדם, כאב, סבל ועלבון. עמד על כך בהקשר דומה השופט (כתוארו אז) מ' חשין ז"ל ב-ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 329 (2000), בציינו כך: "עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על רבונות האשה על גופה, על כבודה של האשה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי... פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. קשה היא שבעתיים הפגיעה כאשר המעשים מבוצעים בקטינה על ידי בן מישפחה קרוב. ראו הדברים הבאים שכתב על כגון דא השופט א' א' לוי ב-ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.7.2007), המתאימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באישה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך מישפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו". סקירת הפסיקה העוסקת בפצוי בגין כאב וסבל במקרים של פגיעה מינית, מעלה כי גובה הפצוי בגין ראש הנזק של כאב עומד ברוב המקרים על מאות אלפי שקלים.

בת"א (שלום באר שבע) 36481-02-17 פלוני נ' דורון כהן [פורסם בנבו] (15.03.2021) חויה הנתבע בסך של 500,000 ₪ ברכיב כאב וסבל בגין מעשים מיניים שביצע בו התובע כאשר היה קטין.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.