תביעת נזיקין בגין מעידה על אבן בולטת במדרכה

בפני תביעת נזיקין.

התובעת, ילידת 1953, טוענת שביום 9/12/18 מעדה מאבן בולטת על שפת המדרכה ברחוב נפחא 2 שבשטחה המוניציפאלי של הנתבעת (להלן: "התאונה"), ונפצעה קשות.

במקרה שלפנינו, המצאותו של הבור עלול להוביל להתקלות ומעידה.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת שהתובעת לא נפלה מהבור אלא מסיבה אחרת שכן הנתבעת לא הציגה כל הסבר משכנע אחר וכיוון שעדיין נראה סביר בעיני שמאן דהוא ימעד וייפול לאחר מרחק מה מהמפגע שגרם לנפילתו.

ההגנה טוענת כי הוצאותיה מכוסות על ידי המל"ל. אני סבור שיש לשלם בגין ראש נזק זה סך של 30,000 ₪.

סבורני שאין בפסק הדין מלאיין את הסיפא של סעיף 28(א) שאיזכרה התביעה וממילא חושבו ערכי הפיצוי שפסקתי כערכן היום, כך שבקשת התובעת נדחית.

סוף דבר הנני מקבל את התביעה.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שנתקל, לטענתו, באבן בולטת במדרכה הנמצאת בתחומי הנתבעת.

הינה כי כן, עד הנתבעת עצמה, האחראי על תחזוקת המדרכות בתחומה של הנתבעת, ובהתאם על ליקוי המפגעים בתחומה, מעיד בעצמו על כי אבן הבולטת מעבר לס"מ, ס"מ וחצי הנה מפגע הדורש תיקון.

אכן, נכותו של התובע הנה נכות בלתי זניחה, אולם נתוני הישתכרותו מאז התאונה מעידים על התפתחות מקצועית ועליית שכר הדרגתית ומרשימה.

נזק לא ממוני בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, אני מעמידה את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 100,000 ₪.

...

כל האמור לעיל הינו מקבל משנה תוקף לאור העלייה ההדרגתית בהשתכרותו של התובע לאחר התאונה, כמו גם העלייה בהכנסות העסק כפי שהדבר עולה מהדוחות שהוגשו.

סוף דבר סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 100,000 ₪ אובדן כושר השתכרות - 500,000 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות נזק לא ממוני 8,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע בהתאם, סך של 644,300 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים בגין עלויות חווה"ד, הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפצוי התובעת, ילידת 1.1.46, בגין ניזקי גוף שנגרמו לה במהלך חודש מרץ 2014, עת נתקלה, לטענתה, בהפרשי גבהים שנוצרו באבנים מישתלבות, במדרכה שבתחום שיפוטה של הנתבעת, נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").

באשר לנסיבות התאונה העידה התובעת בעדותה המהימנה והקוהרנטית, "הייתי עושה הליכות מהירות... ופתאום הרגשתי בעצמי שאני נתקלת במשהו והשתטחתי... המדרכה הלכה ונהייתה צרה ואני הלכתי ברחוב העם הצרפתי, היה גזע עץ ולא רואים שהאבנים למעלה"; "היה גזע עץ על המדרכה בולט, אז כנראה שנפלתי עליו. גזע העץ היה בולט ועליו האבן, אז באבן נתקלתי"; "החלקתי קדימה, השתטחתי על הריצפה, המשקפיים נישברו והשעון עף לי מהיד... השתטחתי בהסבה ימינה" (עמוד 2 לפרוטוקול בשורה 14 - עמוד 3 לפרוטוקול בשורה 6, עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 29-30, עמוד 7 לפרוטוקול בשורות 4-5 ועמוד 7 לפרוטוקול בשורות 8-9).

חזוק לגירסת התובעת באשר לעצם קרות התאונה ניתן למצוא בתעוד מבית-החולים יוספטל מיום 9.4.14, בו נרשם מפיה, כי "לפני כחודש נתקלה באבן במהלך הליכה... נפלה עם ידיים פשוטות לפנים, זוכרת את הארוע ומאז כאבים באיזור העכוז, אשר עברו עצמונית, שלושה ימים טרם הגעתה למלר"ד כאבים חזרו..." [ההדגשה אינה במקור]; תעוד מביקור אצל רופאת המשפחה מיום 13.4.14, לפיו "נפילה לפני חודש ברחוב עם חבלה באיזור פרק הירך הימני, עקב החמרה בכאבים נבדקה במיון יוספטל..." [ההדגשה אינה במקור]; תעוד מביקור אצל אורתופד מיום 2.5.14, לפיו "כאבים באיזור גלוטאוס RT לדבריה בעקבות נפילה ומעידה לפני חודש..." [ההדגשה אינה במקור] ותעוד מהמכון לרפואת שיכוך כאב מיום 10.2.15, לפיו "נפילה וחבלה לפני שנה בהליכה..." [ההדגשה אינה במקור] (העתק התעוד צורף לראיות מטעם התובעת).

...

נוכח המפורט לעיל, מצאתי ליתן אמון בעדות התובעת; שוכנעתי, כי התאונה אירעה בנסיבות הנטענות על-ידה וכי האחריות לתאונה מונחת על כתפי הנתבעת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 23,000 ₪, בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 5,382 ₪; אגרה ויתרת האגרה השנייה וכן תישא בשכר-טרחת המומחה מטעם התובעת וחלקה של התובעת בשכר-טרחת המומחה מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

אשר לאחריות לנזק, סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו "הכלל מדבר בעדו", הקובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". חובתה של הנתבעת לטפל ולתחזק את הכביש והמדרכה שבתחום אחריותה.

לצורך החלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" או "הדבר מדבר בעד עצמו", ישנו צורך בהתקיימות שלושה תנאים - "סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת חזקת "הדבר מעיד על עצמו". כל תנאי בעל נקודת תצפית משלו.

התובעת ידעה אומנם שנתקלה באבן שפה בולטת וזו הסיבה לקרות הנזק, ואולם, התובעת אינה יודעת ולא יכולה לדעת, מהי הסיבה להווצרות הבקע וכי הבקע יכול לגרום לאותה תאונה.

משהוטלה על הערייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לתקינות המדרכות ואבני השפה ברחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להנזק אם לא תקיים את חובתה זו. המידע, השליטה והפיקוח מצויים בידי העיריה הנתבעת מתוקף סמכויותיה על פי דין, והיא מונעת הנזק היעילה ביותר.

...

המבחן הוא סבירות האמצעים שנקטה הרשות ומשהנטל הוא על הנתבעת, הרי שזו לא עמדה בנטל משלא הציגה ראיות תומכות לפעולות שנקטה, ואף במצב בו כפות המאזניים מעויינות הן, הרי שמקום בו הנטל הוא על הנתבעת, דין התביעה להתקבל.

נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

לכך יש להוסיף סך של 800 ₪ עבור שכ"ט שמאי והוצאות משפט בסך של 350 ש"ח. על כן, ולנוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4058 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בכתב התביעה גורסת התובעת כי ביום 4/2/2018 עת צעדה במדרכה ברחוב "הנרייטה סולד", בסמוך לשער הכניסה האחורי לבית החולים איכילוב, נתקלה רגלה "באבן מדרכה בולטת, גבוהה, לא תקינה, משובשת באופן מסוכן" דבר שהוביל לנפילתה.

לכן, אין טעם לחזור ולהדרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהוים את מרבית תביעות הנזיקין המתינהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין)" (הגדישה אינה במקור- א.ב.)

גם השוואה בין השנים 2018-2019 מעידה על ירידה בשכר בסך של 1,187 ₪ לחודש.

...

לטענת התובעת, התאונה ארעה בשל רשלנותן של הנתבעות בגין תחזוקה לא נאותה והיעדר פיקוח על תקינות המדרכה, ומאחר ומדובר במפגע המהווה סיכון בגינו נפגעה התובעת ונפלה, אזי יש לקבל את התביעה במלואה.

האם התובעת הוכיחה קיומו של מפגע אשר מקים חבות לפתחן של הנתבעות? ואולם במסקנה לעיל אין סגי.

לסיכום ראש נזק זה, סה"כ הפסדי שכר לעבר כולל תוספת פנסיה בשיעור 12.5% נאמד בסך של 30,000 ₪ במעוגל.

לאור כל המקובץ דלעיל, מצאתי לנכון להאמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי בסך 40,000 ₪ המהווה כ- 70% מחישוב אקטוארי מלא המגיע לכ- 61,000 ₪ (עד גיל 67 כולל 12.5% פנסיה לפי נכות 20% ובסיס שכר של 13,200 ₪ לפי דרישת התובעת.

לאחר ניכוי אשם תורם (20%)- 164,000 ₪ סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל הריני מעריכה את נזקיה של התובעת בסכום כולל של 164,000 ₪.