תביעת נזיקין בגין ליקויי בנייה בקרקע חרסיתית

לפניי תביעה בגין ליקויי בנייה.

לאור האמור, פנו למהנדס יאיר אברהמי, לבדיקה חוזרת אשר הפנה אותם גם לבדיקת יועץ קרקע, ובהתאם, פנו למהנדס **** מכטה שמצא ליקוי חמור, שעה שביסוס המבנה תוכנן על כלונסאות בעומק 8 מטר, שאינו מתאים לקרקע חרסיתית, בעוד על פי תקן 940 נדרשים כלונסאות בעומק 10 מטר.

לטענת הנתבע 1 (שחף אוחנה), יש לדחות את התביעה של תובעים 3 ו-4 כלפיו, מכיוון שהוא לא מכר את הדירה למשפחת עבו ולא היה לו כל קשר למכירת דירה זו. עוד לטענתו, יש לדחות גם את התביעה של תובעים 1 ו-2 כלפיו, משהוא מכר להם את זכויותיו במקרקעין בלבד, ללא שום שירותי בניה ואין כל טענה של מישפחת סעדה ולפיה לא קיבלו את המקרקעין.

תחולת הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעד עצמו) לטענת התובעים, נטל הראיה הוא על הנתבעים אל נוכח הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לתובעים לא הייתה ידיעה או אפשרות לדעת מהן הנסיבות שגרמו לכשלים, לליקוים או לאי ההתאמות שנגרמו; לנתבעים הייתה שליטה ופקוח מלאים על הנכס; ארוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים או מי מהם לא נקטו בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנהגו בזהירות סבירה.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת חלקית כפי שפורט לעיל.

הנתבעים 2-4 ישלמו ביחד ולחוד לתובעים 1 ו-2 סכום של 263,415 ₪ וכן, ישלמו הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד לתובעים 3 ו-4 סכום של 220,586 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

התובעים אף הם מסכימים, הלכה למעשה, לקביעת המומחה כי הבית ניבנה באופן לקוי, כך שלא בוצעה הפרדה המונעת ממים להגיע ליסודות המבנה, וזאת כאשר הם תובעים במסגרת נזקיהם גם את עלות העבודות הנדרשות להרחקת המים מהיסודות.

מכאן יש לבחון, האם יש בקביעה זו על מנת לשלול את הקשר הסיבתי בין ההצפה לבין הנזק? לטעמי, העובדה כי הבית ניבנה באופן לקוי, כך שלא ננקטו צעדים להפריד את הקרקע מיסודות המבנה, אין בה לשלול את הקשר הסיבתי, וזאת מכמה נימוקים, אשר כל אחד מהם בפני עצמו יש בו על מנת לשלול את טענת הנתבעת, ואפרט: קשר סיבתי נורמאטיבי - דוקטרינת הגולגולת הדקה התובעים טענו כי אף אם יסודות הבית ניבנו בצורה לקויה, הרי הנתבעת ביטחה את הבית על כלל סיכוניו ולכן כאשר ההצפה גרמה להרס היסודות, על הנתבעת לשאת במלוא הנזק שניגרם.

בכל מקרה, במקרה שלפניי אין כל טענה כי התובעים היו מודעים לפגם כלשהוא בבית, או כי נהגו בחוסר תום לב. אציין כי עמדה זו, כי חברת הביטוח מבטחת את המבנה על יתרונותיו וחסרונותיו היא גם העמדה המקובלת בפסיקה, ואתן מספר דוגמאות: פסק הדין בעיניין ת"א (אש') 1082/12 יורם אונונו נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגר נבו] (20.09.2016) (להלן: "עניין אונונו") עוסק במקרה דומה להפליא למקרה שלפניי, כאשר גם שם דובר על בית שניזוק כתוצאה מרטיבות שפגעה ביסודות בית הבנוי על קרקע חרסיתית.

אינני סבורה, כי הפוליסה סובלת שתי פרשנויות סבירות, האחת כמכניסה לתוך הכסוי אפשרות שצד ג' אחר הוא אשם והשנייה המוציאה מתחולת הכסוי מקרים שבהם האשמה לנזק שניגרם מצויה אצל צד ג' (במקרנו הקבלן); הכנסת אפשרות של החרגה במקרה של אחריות צד ג' לנזק, עלולה לרוקן את הפוליסה מתוכן; ראה למשל סעיפים 1.1, 1.4, 1.5 1.7, 1.8 : בסעיפים אלו כימעט תמיד ניתן למצוא אשם חצוני - צד ג' - לנזק שעשוי להגרם לדירה: אש שנגרמה על ידי קצר חשמלי בשל ליקוי במזגן, נפילת כלי טיס בשל תקלה רשלנית, שיכרות של צד ג' שגרמה להיתנגשות רכבו בדירה, היתפרעות שהביאה לנזק וכו'.

התביעה שלפני אינה תביעה נזיקית אלא תביעה לתגמולי ביטוח, כאשר הפוליסה אינה מכסה "עגמת נפש" עקב מקרה הביטוח.

...

לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בתצהיר התובע לעניין ההוצאות וכן בקבלות שצורפו לו, אני סבור כי הוצאות אלו אכן נדרשו לשם ניהול ההליך.

אני דוחה את טענת הנתבעת ביחס לשכר טרחת המומחה מטעם התובעים, אינג' סיגורה, היות ואני סבור כי גם שכר הטרחה הנוסף ששולם לו על ידי התובעים, הינו הגיוני ונדרש לאור ההליכים שנוהלו וטיב המחלוקת בין הצדדים.

אבהיר, כי אני סבור שבנסיבות תיק זה ולאור ההליכים שנוהלו בתיק, מדובר בהסכם שכר טרחה ראוי העומד בתנאים שנקבעו בעניין מחצבות כינרת לעיל לתשלום מלא וריאלי של שכר טרחת עורכי דין התובעים.

ע"י ב"כ עו"ד חן בר און בוריס פלוטקין – נסתיים בפסק דין בפשרה ע"י ב"כ עו"ד אייל בוטון ניהול ופקוח בניה משואות יצחק - משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ציון צמח מ"ד בנין הארץ בע"מ דוד שממה ע"י ב"כ עו"ד דפנה ז'אק ופתחי שחאדה פסק דין רקע כללי התובעים הגישו תביעה זו לפצוי כספי בסך 1,000,000 ₪ נגד חמישה הנתבעים, בקשר לליקויי בניה בבית קרקע במושב בת הדר.

נוכח כל האמור לעיל, ובעיקר לנוכח הסבריו המלומדים של המומחה בחקירתו הנגדית, נראה כי יש לחלק את האחריות לכשל בבניית קיר התמך, כך שיוטלו 40% על הקונסטרוקטור פלוטקין, 20% על האדריכל ליפא, 30% על החברה המפקחת משואות ורק 10% על הקבלן מ"ד. ביחד ולחוד ככלל, נקבע כי כאשר מדובר במעוולים במשותף, בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הם יחובו על כל הנזק ביחד ולחוד.

בסופו של יום, קבע המומחה כי עלות התיקונים הנדרשים עקב ליקויי הבניה עומדת על סך כולל של 316,785 ₪ בתוספת מע"מ. חוות הדעת השניה לאחר שהתביעה הראשונה נמחקה, כיוון שהתובעים טענו כי הנזק עדיין לא התגבש, הוגשה התביעה השניה, במסגרתה נתבקש המומחה תערוך חוות דעת משלימה.

כך למשל, הסביר המומחה מדוע המחירים של מומחה התובעים היו מופרזים וכיצד קבע את העלות כמקובל בהתאם למחירון דקל (ע' 26 – 27 לפרו') ; המומחה הסביר שבקרקע חרסיתית שתי אפשרויות: אפשרות יקרה התלויה על כלונסאות, או אפשרות זולה המונחת על קרקע.

...

סיכומו של דבר כלל הנזק בגין הליקוי בקיר התמך עומד על סך של 505,000 ₪.

בנוסף לכך, אני מורה כי הנתבעות 3 ו- 4, יחד ולחוד, ישיבו לתובעים 40% מעלות חוות הדעת של המהנדס גולדקלנג, מעלות חוות הדעת של פרופ' קוטלר (ללא עלות זימונם לחקירה נגדית שהיתה מיותרת), מעלות חוות הדעת של דר' פניג, ומעלות רבע בלבד מן האגרה ששולמה.

התביעה נגד הנתבע 5 דוד שממה נדחית.

רוברט רזניק דני שוסטר שניהם ע"י עו"ד שמואל בריל אינג' ד"ר באסם ש. חזן ע"י עו"ד דוד הרצוג פסק-דין מתוקן תיקון סעיפים 84 – 87 בלבד לפניי תובענה כספית-נזיקית שעניינה בנזקים שנגרמו למבנה המתבטאים בהופעת סדקים ושברים במבנה חדש שניבנה עבור התובעים המצביעים, לכאורה, על פגמים בתכנון ובביצוע.

כל הצדדים בתיק, למעט המפקחים, מחזיקים בדיעה כי בעיית הסידוק בבית התובעים מקורה, בין היתר, בשל רשלנותו של קבלן הבנייה בבצוע עבודות הבנייה ובעיקר בשל התקנת כלונסאות ושרוולים קצרים מכפי הנידרש (סעיף 29 לכתב התביעה, סעיף 16 לכתב הגנה מטעם דוראל, סעיף 6 לסיכומי קדמאני, סעיף 11יא לכתב הגנה מטעם צד ג' – יועץ הקרקע).

עוד בהקשר זה, לגישת יועץ הקרקע, השרוול הטלסקופי, שלחברה שבבעלותו יש פטנט עליו, נותן מענה לבעיית סידוק במבנים הבנויים על קרקע חרסיתית וגם חוסך באורך הכלונס (עמ' 98, שורות 22-21 לפרוטוקול).

בעיית הסידוק בבית התובעים נגרמה כתוצאה מתכנון לקוי (של קדמאני, של דוראל בשל תיכנון לקוי של האדריכל, שנשכר בידי דוראל, בכל הקשור לשיפוע בשטח סביב הבית ושל יועץ הקרקע); מבצוע לקוי (של קבלן הבנייה); מהעדר תאום מתאים בין כל הגורמים (של דוראל); ומהעדר פקוח נאות (של דוראל, של קדמאני, של המפקחים ושל יועץ הקרקע).

בקביעת גובה הפצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, ובכלל זה את סוגו של הנכס (האם למגורים או לצורך אחר), טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס, עלות התיקון וכיו"ב. ראו : ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר (01.12.2008).

...

אני מקבל את טענתם של התובעים כי הם חיים בחוסר ביטחון ובחוסר שלווה ממה שעתיד עוד להתרגש עליהם וחשים צער עמוק מהמצב אליו נקלעו בעל כורחם.

סבורני כי הסכום אותו העמידו התובעים בגין ראש נזק זה הוא מוגזם.

לפיכך, אני מאשר ראש נזק זה בסך 60,000 ₪.

לפניי תביעה נזיקית ע"ס 58,837 ₪ שעניינה תשלום בגין קריסת קיר המפריד בין מיגרש התובעים לבין מיגרש הנתבע.

הנתבע הכחיש את טענות התובעים בכתב ההגנה וטען כי הקיר הגובל בין המגרשים ניבנה על ידי התובעים ללא היתר כדין, ללא תכניות וחישוב סטאטי וללא אישור מהנדס רשוי כנדרש, ואף ניבנה בצורה רשלנית לקויה ולא מקצועית, באיכות גרועה והחמור מכל ללא ביסוס מתאים בנגוד לתקנים באופן המהוה מפגע בטיחותי וסכנה לחיי אדם.

מכאן אני קובע כי עילת תביעה זו אינה יכולה עוד לעמוד לתובעים משאינם בעלי הנכס ואינם בעלי הזכויות במקרקעין ואין הם אלו אשר יפעלו לתיקון הקיר או בנייתו, אלא צד ג' אשר רכש את הנכס.

כך גם מצאתי לעניין סוג הקרקע עת טען המומחה כי סוג הביסוס שבנו התובעים מתאים לקרקע חרסיתית כבמקרה זה מאחר ומדובר בגדר, זאת כאשר הוא מאשר בהמשך חקירתו כי לקרקע חרסיתית יש נטייה לתפוח ולדחוף בטון וקירות, אלא שאז הסתייג המומחה וטען כי לא ניתן לקבוע בודאות את סוג הקרקע וכי יכול להיות כי מדובר בקרקע המעורבבת עם אבנים, אך זאת קובע יועץ קרקע והוא לא ביקש בדיקה זו (ראה בפרוטוקול בעמ' 6, ש5, 14-23).

...

לאור כל האמור לעיל, אני משוכנע כי עילת התביעה לא הוכחה, זאת לרבות העובדה כי התובעים אשר מכרו את ביתם אינם זכאים עוד לתשלום בגין תיקון הקיר והשבת המצב לקדמותו.

כך גם לא הוכח בפניי כי התובעים מכרו את ביתם בחסר בשל הקיר שקרס, וממילא לא שוכנעתי כי החפירות שביצע הנתבע הם אלו שהביאו לקריסת הקיר.

סוף דבר התביעה נדחית.