תביעת נזיקין בגין חדירת מים מדירה שכנה

ככל שניתן לזקק מכתב התביעה עילת תביעה ספציפית כנגד הנתבעים, הרי שמדובר בעילת תביעה נזיקית שעניינה טענה להתרשלות הנתבעים בבצוע עבודות הבניה בדירתם, באופן שהוביל בסופו של יום לקריסת תיקרת הדירה בה התגורר התובע ולנזקים לרכושו אשר נמצא בדירה.

המסגרת המשפטית לדיון – כללי הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין") מחייבת הוכחתם של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות – קרי, הפרה של חובת הזהירות שהייתה מוטלת על המזיק; קיומו של נזק; וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק (ר' למשל  ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז(1) 113 (1982), להלן – "עניין ועקנין"); ע"א 3518/16 פוגל נ' עריית טבריה (25.10.2018); ע"א 6970/15 פלוני נ' בי"ח בני ציון (29.11.2017); ע"א 3757/13 בורנשטיין נ' עריית חיפה (21.7.2016); וכיו"ב).

גם אם הגיונית ונכונה טענתו כי בשל פירוק איזור גג הרעפים מעל דירת הנתבעים נוצר חלל באיזור הפתוח משמאל וכי מדובר במקום ממנו יכלו לחדור מים – עדיין אין כל חוות דעת מומחה לפניי הקובעת כי אמנם כך היה הדבר בפועל, הקובעת כי אילמלא פירוק הרעפים מעל דירת הנתבעים לא היתה קורסת התיקרה, והקובעת כי פירוק הרעפים נעשה בצורה בלתי זהירה או בלתי סבירה או כל טענה אחרת שבמומחיות ואשר לא הוכחה לפניי.

הגב' קוזלוב ציינה בחקירתה הנגדית כי בעבר גרה בדירה אחרת בבניין (היא הדירה שהנתבעים שיפצו – הערה שלי, מ.ר.א.) ולאחר מכן עברה משם, ולטענתה "הדירה היתה ממש לא טובה...מוזנחת...שם בסלון היתה תיקרה ככה (מדגימה תיקרה קעורה ולא ישרה), הייתה בעיה עם הדוד, פעם אחת חזרתי הביתה והיה מלא מים, שכנים עזרו לי....." (עמ' 37 שורות 18-10 לפרוטוקול).

...

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכיח כי קריסת התקרה אמנם הסבה נזק כלשהו לרכושו, וגם אם כן – וודאי שלא עלה בידיו להוכיח את תיחום הנזקים וכימותם, באופן שדי גם בו, כשלעצמו, כדי לחייב דחיית התביעה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכחת התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, לא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת נזקיו, ולא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת קשר סיבתי כלשהו בין התרשלות הנתבעים לבין קריסת התקרה ונזקיו הנטענים.

משכך, מכל אחד מהטעמים האמורים, ובפרט בהצטברם של כל הטעמים הללו יחדיו – דין התביעה להידחות, ואני מורה על דחייתה.

השכן ראה בהגשת התביעה נגדו ניסיון "להפיל את התיק" עליו באמצעות טענות חסרות שחר וטען כי מעולם לא מנע מהקבלן לבצע כל תיקון (סעיף 23 לכתב ההגנה) וכי במהלך השנים, ניכנס הקבלן לדירתו מספר רב של פעמים לבצוע עבודות תיקון שונות.

דיון והכרעה אחריות הקבלן כנגד הקבלן נטען שהוא חב הן בעילה חוזית בשל הפרת התחייבותו בהסכם לבנות את הדירה בצורה מקצועית, וראויה למגורים; הן בעילה של הפרת חובות חקוקות, משלא ניבנה הבניין באופן הכולל איטום נידרש; הן בעילה נזיקית, בשל התרשלות בבנייה, בבחירת קבלני משנה, בשימוש בחומרים ובעובדים לא מתאימים; והן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בהצגת מצג לפיו אין בדירה ליקוי או פגם.

התכתובת הארוכה של השכן עם הקבלן מעלה כי הציב תנאים, דרישות, ביקש הבהרות והבטחות, וזאת על מנת לאפשר את ביצוע עבודות התיקון במרפסת ביתו, עבודות שנדרשו כדי למנוע את המשך חדירת המים משם, לדירת התובעים.

...

תחילה ניסו התובעים ובעל הדירה שלמעלה לפעול יחד מול הקבלן, אולם בסופו של דבר לא הצליחו לקדם את הטיפול ברטיבות במשותף, והתביעה הוגשה כנגד הקבלן וכנגד בעל הדירה שמעליהם, הוא הנתבע 2 (להלן: השכן).

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד שלישי של הנתבעת 1 נגד הנתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד שלישי של הנתבעת 1 כנגד צד ג'2 מתקבלת חלקית.

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 – המבטחת של דירת השכן , והנתבע 3 – השכן, מתוקף פקודת הנזיקין ו/או מתוקף תקנון הבית המשותף.

גם לאחר בדיקה נוספת מטעם הנתבעת ב-7/17, נקבע כי מקור הרטיבות בשל חדירת מים מהמרפסת אל פנים הבית.

רק לאחר תלונת השכן, שמתחת לדירת התובע, ב-2018, על חדירת רטיבות לדירתו , התובע נעזר בחברת "גילוי נאות" אשר בדקה את מקור הרטיבות לשיטתו, ומצאה את מקור התקלה בקופסת הבקורת של הנקוז, של צנרת הביוב המחובר לכיור שטיפת הידיים בשרותי האורחים ואליו מתנקזים גם עודפי מים של מזגן מרכזי, רק לאחר הטיפול בקופסת הבקורת וחידוש הבידוד הפגום המחבר בין צנרת הביוב לקופסא, פסקה דליפת המים,.

...

מאחר והתובעים הגישו את התביעה כעבור 3 שנים ממועד המקרה, דין התביעה להידחות מפאת התיישנות.

משכך אני סבור , שנוכח האמור לא הוכח מקרה ביטוח, שבגינו חלה אחריות לפיצוי ע"י הנתבעת.

סוף דבר נוכח כל האמור התביעה נדחית .

בנסיבות העניין כאן, וחרף דחיית התביעה , אני סבור שאין מקום לצו להוצאות , וכל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת הנתבעת, התובע החליט לבנות על דעת עצמו קיר מפריד בשטח הגינה המשותפת וזאת ללא היתר וללא קבלת אישור השכנים.

לגישתו, חדירת המים לדירת התובע לא קשורה לדירה של הנתבעת ואין מקורה בגינה של הנתבעת, אלא נובעת מבצוע איטום לקוי בעבודות תוספת הבנייה בדירתו של התובע.

בכל הנוגע לטענות הנזיקיות- הכספיות של התובעת, החלטתי לדחות אותן בשל כך שהתובעת לא עמדה בנטל הראיה ובנטל השיכנוע המוטלים עליה, ולהלן אפרט: התרשמתי שהתובעת הגישה את תביעתה כתגובה לתביעת התובע אותה, הואיל ולא מצאתי הסבר מניח את הדעת לכך שתביעה זו הוגשה לאחר פרק זמן כה ממושך, למרות שלטענת התובעת היא סובלת ממעשיו של הנתבע מזה תקופה ארוכה.

...

יתר על כן, אני מקבל את טענות הנתבע, לפיהן הפתח מתוך דירתו אינו מחסן כי אם מתחם חדר ילדים שנבנה כדין וכן את טענתו לפיה מתחם זה נבנה מספר שנים בטרם עבר הנתבע להתגורר בדירתו.

לאור האמור, דין התביעה בהליך 2 להידחות.

סוף דבר: לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את מלוא המידע שבפני ביהמ"ש, אני פוסק כי דין שתי התביעות להידחות.

פסק הדין מושא ערעור זה הנו כבר השלישי שניתן בעיניינו של סיכסוך השכנים שבין המערערת לבין המשיבים, כשבמוקד המחלוקות הנדונות בערכאות השונות משנת 2009, טענות המערערת לנזקים ישירים, עקיפים, וגם לא ממוניים שנובעים מרטיבות בדירתה, ומטענות המשיבים לאי תשלום דמי וועד בית על ידי המערערת.

וכדי שאדייק בפסיקתי זו, אביא תחילה במלואה ובלשונה את טענת המערערת מתוך סעיף 8 להודעת העירעור: "טעה כב' ביהמ"ש קמא בשעה שבקבע בסעיף 16 לפסק הדין, כי כתב התביעה לוקה בחסר, דהיינו 'חסר בו הפרק המשפטי בו מפורטים עילות התביעה כלפי התובעים'. עמ' 14 שורה 17. שכן, עפ"י העובדות המפורטות בכתב התביעה, שאינן שנויות במחלוקת, קמה למערערת עילת תביעה בנזיקין, כלפי נציגות הבית המשותף וכלפי שאר בעלי הדירות בבית המשותף, עפ"י עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה, בהיותם אחראיים לתחזוקתו השוטפת והתקינה של גג הבית המשותף, שהיווה את מקור הפורענות – חדירת מים לדירת המערערת הנמצאת מתחת לגג הבית. וכתוצאה מכך, נגרמו לדירת המערערת ניזקי רטיבות שבגינם זכאית היא לתבוע פיצויים מהנתבעים, הן בגין נזקים בעין והן בגין נזקים כלליים. וראה סעיפים 3,4,5,7,8,13,14,18 לכתב התביעה". ובהמשך לאמור, פניתי בדיוק לאותם סעיפים שפירט עתה ב"כ המערערת, במטרה לבחון, האם ועד כמה מפורטות בהן בכלל אותן עוולות שמיוחסות למשיבים.

...

ביום 3.5.2022 נתנה כבוד המפקחת (א. שרייבר) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כדלקמן: "לצורך סיום המחלוקות בנוגע לסעד של תיקון הליקויים בגג הגורמים לליקויים בדירת התובעת, אנו מסכימים שיבוצע תיקון בגג על פי ההצעה של זכאי מיום 20.1.2022 הכוללת אחריות לשנתיים, בהתאם לאמור באותה הצעה. התיקון יבוצע על ידי הנתבעת ועל חשובנה (דהיינו על כל בעל דירה לשאת בחלקו היחסי ככל שיידרש) על פי לוח הזמנים שיתן זכאי ובכל מקרה לפני עונת הגשמים הבאה. בנוסף, לצורך סיום המחלוקת באשר לחובה של הנתבעת שכנגד לנציגות עד לחודש אוקטובר 2021 כולל, תשלם הנתבעת שכנגד סך של 7200 ₪ בתוך 30 יום לתובעת שכנגד, התובעת שכנגד תמסור קבלה לאחר קבלת התשלום. באשר ליתר הסעדים אשר בתביעה ובתביעה שכנגד, הרי שאלו יימחקו וכל צד שומר על טענותיו וזכויותיו בעניינם. כל צד יישא בהוצאותיו. אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמות האמורות". חלף בקושי פרק זמן של כחצי שנה, וביום 22.11.2022, הוגשה לבית המשפט קמא, תביעה נוספת.

על יסוד כל האמור – הערעור, נדחה.