תביעת נזיקין בגין הריסת בניין מסוכן באור יהודה

בית משפט השלום בקריית גת 24 מרץ 2017 ת"א 33582-11-11 רחמים(המנוח) ואח' נ' כהן(המנוח) ואח' ת"א 1082/07 בינימין(המנוח) ואח' נ' אליהו כהן(המנוח) ואח' בפני כב' השופט יהודה ליבליין 1. בנימין רחמים (המנוח) 2. רחל רחמים (המנוחה) 3. ישראל רחמים 4. אירית טיירו 5. ברוך רחמים 6. מאור גואל מכלוף התובעים ע"י ב"כ עו"ד א' בן-עמי 1. אליהו כהן (המנוח) 2. א.א. כהן מהנדסים ואדרכלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' חן 3. אריה חברה לביטוח בע"מ - נמחקה הנתבעים פסק דין

במצב עניינים זה, בהיעדרן של העדויות הרלבנטיות ובהעדר מסמכים, אשר יהא בכוחם לשפוך אור מלא על ההתרחשויות, הרי שלכל היותר ניתן לומר כי כפות המאזניים מאוזנות ביחס לשני התרחישים האפשריים, ועל-כן במצב שכזה דין התביעה להדחות.

שאלת היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין נדונה ולובנה עד תום במספר פסקי דין, ואסתפק איפוא בשורה התחתונה לגבי 'חלוקת התפקידים' בין שני הסעיפים: ההסדר הכללי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות חל על כל רכיביה של עילת התובענה (ברשלנות: רכיב ההתרשלות ורכיב הקשר הסיבתי) למעט רכיב הנזק, לגביו חל ההסדר המיוחד והמפורש שבסעיף 89(2) לפקודה, הקובע את מחסום עשר השנים.

אך מעבר לכך, בנגוד לאמור בתצהירו של מר ישראל רחמים (סעיף 15) ובנגוד לעדותו, הרי שאביו מר ישראל רחמים ז"ל השיב בתצהיר התשובות שהוגש על-ידו בתשובה לשאלון שנשאל אליו (מוצג נ/2) כך: "6. האם נסית למכור את המבנה סמוך למועד סיום הבנייה נכון למצבו ביום הגשת התביעה?" (ההדגשה שלי – י.ל) "לשאלה מס' 6: היו הצעות לרכוש את המבנה אבל כאשר התברר להם שמדובר בליקויים תכנונים והנדסיים חמורים של המהנדס אליהו כהן ובעיקר ביצוע התקרת פלקל ויסודות הליקויים ועל כן, מייד חזרו בהם מהצעתם לרכוש את המבנה והציעו להרוס אותו ולקנות את השטח בנכוי דמי ההריסה. השם שיצא לבניין עקב הליקויים הבריח רוכשים פוטנציאלים." זאת ועוד, התובע בתצהירו בתמיכה לתגובתו לדחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף והבקשה למתן צו שיחייבו להשיב לשאלון, הצהיר כך בסעיף 9 (ראה נספח ב' לסיכומי הנתבעים): "וכך גם בעניינינו, לאור כל הנ"ל ולאור העובדה כי רוכש פוטנציאלי בשנת 2001 לערך עורר את חשדי בדבר ליקויים חמורים במבנה, פניתי לנתבעים בדרישה לבדיקת הנ"ל ואף ביקשתי לערוך חוות דעת מטעמם לבחינת מצבו של המבנה כאשר חששתי כי יכול ומדובר בתיקרת פל-קל אשר עלולה לקרוס." הינה כי כן, קיימות סתירות מהותיות בעדויות התובעים ביחס למועד בו התגלתה להם העובדה שבמקום תיקרת "פל-קל". אך על אף האמור, יש לזכור, כי הנתבעים, הם שנושאים בנטל להוכיח את טענת ההתיישנות, ולא עלה בידם לסתור טענה זו, ולהצביע על מועד מוקדם יותר משנת 2001 (כאמור לעיל בתצהיר התובע), בו נודע לתובע שנבנתה במקום תיקרת "פל-קל". יוזכר, כי בשנת 2004 פנה התובע לנתבעים בבקשה, כי ייבדקו את התיקרה הנדונה, ועובדה זו תומכת במסקנה, כי לתובע נודעו העובדות הרלבנטיות בסמוך לכך.

הודאה בקיום זכות טוען התובע, כי בשנת 2004 נבדקה התיקרה על-ידי בנו של הנתבע 1, וכי במכתב שהוציאה הנתבעת, החתום על-ידי בנו של הנתבע, הודתה הנתבעת, כי התיקרה שנבנתה איננה תקנית ומסוכנת, ובכך הודאה בעילת התביעה.

אך למקרה שבו יימצא כי נפלה טעות בעיניין זה, הרי שאדון בקצרה גם בטענות הצדדים גם בהקשר זה. התובע בהודעתו לבית המשפט מיום 15/1/2014 טען לנזקים ב - 5 ראשים בסכום של 5,665,000 ₪: פיצויים בגין הריסת התיקרה ופינוי.

...

טענה זו דינה להידחות, שכן אין מדובר בתביעה שהוגשה על-ידם, אלא הם באו בנעלי התובע כיורשיו.

חוות דעתו של המומחה מקובלת עלי, הן בעניין העובדה שהתקרה שנבנתה איננה תקנית והן בעניין הקביעה, שיש להרוס אותה ולבנותה מחדש, ולא מצאתי כל נימוק להתערב בה וזאת על אף שנפלו בה טעויות עובדתיות בעניינים שונים, כמפורט בסיכומי הנתבעים, שלהשקפתי נמצאות בשולי הדברים ואין בהן כדי לפגום באמור בחוות הדעת.

סוף דבר סוף דבר, אני דוחה את התביעה, שכן לא הוכחה אחריות של מי מהנתבעים לכך שנבנתה תקרת "פל-קל" לא תקנית במבנה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 53360-06-18 אוריאל - יסכה בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל -ת"א ואח' לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המבקשים 1. אוריאל - יסכה בע"מ 2. הל יסכה בע"מ 3. גבריאל מססה ע"י ב"כ עו"ד יובל גלאון עו"ד אלירן סטריכמן ועו"ד אפרת גרנית המשיבים 1. רשות מקרקעי ישראל 3. מדינת ישראל – המחלקה להנחיית תובעים מוסמכים יועמ"ש ע"י עו"ד רינה מיוחס ועו"ד איל אדר מפרקליטות מחוז תל אביב - אזרחי 2. עירית אור יהודה ע"י ב"כ עו"ד עדי סופרסקי החלטה

3.2 פסק הדין לפינוי המקרקעין והריסת המבנים יעוכב בהסכמה, ובכפוף לתנאים שיפורטו להלן, וזאת עד ליום 30.6.2018.

נטען, כי הנתבעת 1 לא היתה צד להסכם 2014 וכי דרישת רמ"י לפינוי בשנת 2018 היא חסרת תום לב. בנגוד לנטען על ידי רמ"י, תוכנית להקמת יחידות דיור על המקרקעין המכונה תמ"ל 1046 נימצאת בשלבים ראשוניים ביותר ואיננה מצדיקה פינוי המשחטה וכי הדרישה לפינוי עולה לכדי עוולות נזיקיות כלפי התובעים ולחוסר הגינות שלטונית.

...

ד) על מנת לאפשר למבקשים להשיג על החלטתי כדין ולמנוע הגשת בקשות "בהולות" לבית המשפט העליון, אני קובעת כי יש לפנות המושכר עד ליום 31/7/18.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) כיוון שהתבקשה תגובת המשיבים בכל הנוגע לסעד הזמני ולאחר שעיינתי בתגובות שהוגשו לעניין החיוב בהוצאות, אני קובעת כי על המבקשים לשאת בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪ ובהוצאות העירייה בסך 5,000 ₪.

לטענת ב"כ התובע, נטל ההוכחה במקרה זה, מוטל על הנתבעים להוכיח שלא היתה במעשיהם התרשלות כלפי מרשו, משום שחלים כללי העברת נטל הראיות: 8.1 מכוח הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובע העברת הנטל למזיק כשמדובר ב"דבר מסוכן"-וגרם מדרגות מכוסה בשברי בלוקים וטיח הוא דבר מסוכן ביותר; 8.2 מכוח הכלל המעביר את נטל הראיה לצד שבידיו המידע הרלבנטי, כאשר מדובר בתובע שרק הגיע לבגרות ועבד כשוליה אצל קבלן חשמל, בעוד שבידי הנתבעים המידע הרלבנטי לנסיבות התאונה; 8.3 מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן העובדה שהתובע נפל, בזמן עבודתו, על שברי פסולת בנין, מדברת בעד עצמה.

לטעמו של הנתבע מס' 1, לא ברורה הסיבה שבגינה ירד התובע למקלט והאם נתבקש לעשות זאת או עשה זאת על דעת עצמו; המקום בו מעד לא היה חשוך-אלא היה בו אור יום ובנוסף ניתן היה להדליק במקום נורה, שכן זרם החשמל ברגע התאונה היה תקין; התובע כפי הנראה האיר דרכו בפנס אך נטלו מיזמתו ועל דעת עצמו וכי הוא אמנם לא הוזהר ע"י מעבידו מפני קיומה של הפסולת על המדריגות, אך לא הוכח שהנתבע מס' 1 ידע על קיומה של הפסולת ובנסיבות אלה לא הייתה עליו חובה להזהירו.

הלכה פסוקה היא כי מעביד חב חובת זהירות-מושגית וקונקרטית-כלפי עובדיו ומהותה של חובה זו היא, בין היתר, לדאוג לתנאי עבודה בטוחים ולפיקוח יעיל על אכיפת הוראות הבטיחות (ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נ' אמסלם סימון, פד"י ל"ה(2) 209, 224; ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז(3) 225).

במקרה הנידון לא טענו בעלי הנכס כי ייפו כוחו של מאן דהוא להיתקשר עם קבלנים לבצוע עבודות הבניה; לא נטען כי מונה לבניה בכללותה מנהל עבודה והסתבר – לפחות בשל העובדה שהיו במקום הנתבע 1 קבלן חשמל וקבלן נוסף שביצע את עבודות ההריסה – כי המזמינים הטילו את ביצוע העבודות על יותר מאשר קבלן ראשי אחד ולא נטען כי אחד הקבלנים נטל על עצמו, בהודעה בכתב, את האחריות הכוללת לבצוע הוראות התקנות הללו.

לא קבלתי את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה מיצה התובע את פוטנציאל שכרו והתאונה לא פגעה בו כהוא זה. יחד עם זאת, גם לא מקובלת עלי טענת ב"כ התובע, לפיה יכול היה התובע, אילמלי התאונה, להגיע לכפל השכר הממוצע בשוק: 13.1 כאשר מבקשים לנבא שכרו הפוטנציאלי העתידי של תובע צעיר הנמצא בראשית דרכו בעבודה, אין מקום לאספקולאציות – אלא אם כן יש נסיבות חד משמעיות המוכיחות אחרת – ויש להתבסס על השכר הממוצע במשק.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי, כי ניתן לייחס לפגיעה נשוא התובענה צורך ב-24 שעות עזרה בחודש (כ-6 שעות בשבוע), שכן התובע איננו מוגבל בעבודות שאינן קשות ולראיה – מצא עבודה בעבודות כפיים שונות גם במומו.

י.סוף דבר 1.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, לשלם לתובע, את הסך 941,550 ₪, בנכוי תקבולי המל"ל בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 הפסדי שכר עבר193,600 ₪.

בכל הנוגע למישור החבות, יש להכריע בשאלות הבאות: מה הגורם או הגורמים לקריסת הבניין? האם קריסת הבניין והריסתו מהוה "מקרה ביטוח" המכוסה בפוליסה שהנפיקה כלל ביטוח? האם הוכחה אחריותו הנזיקית של מר שהרבני לארוע הקריסה? האם הוכחה אחריותן הנזיקית של עריית אור יהודה ושל הועדה המקומית לתיכנון ובנייה לארוע הקריסה? האם לתובעים עצמם אשם תורם לארוע הקריסה? אם כן – מה שיעורו? בכל הנוגע לשאלת הנזק יש להכריע האם עלה בידי התובעים להוכיח כי נגרם להם נזק כתוצאה מקריסת הבניין והריסת הדירה, והאם עלה בידיהם לתחמו ולכמתו? להלן אתפנה לידון בשאלות אלו, כסדרן.

לטענת התובעים, טרם יבשה הדיו מעל חוות הדעת האמורה, בסערה החורפית של שנת 2017 הבניין החל לקרוס, ביום 22.1.18 הוציא מהנדס עריית אור יהודה צו מבנה מסוכן ופינה את כל דיירי הבניין, ביום 1.2.18 הרסה הערייה את הבניין באמצעות קבלן מטעמה, ובהמשך חויבו ארבעת דיירי הבניין (ובהם הגב' קצב) בתשלום הוצאות ההריסה והפינוי לעירייה, בסך של 100,000 ₪ כל אחד.

סוגיית הנזק בכתב התביעה טענו התובעים כי כתוצאה מקריסת הבניין נגרם להם נזק בסך 800,000 ₪ בגין עלות בניה חדשה ואישורים; נזק בסך 100,000 ₪ בגין עלויות הוצאות פינוי והריסה בהם חויבו על ידי עריית אור יהודה; נזק בסך 150,000 ₪ בגין עלות הוצאות תיכנון ושינוי תב"ע; נזק בסך 216,000 ₪ בגין הפסד הכנסה משכירות מיום הקריסה ועד להגשת התביעה (לפי שכר דירה חודשי בסך 4,000 ₪ למשך 48 חודשים); ונזק בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בנוסף, גב' קצב אינה טוענת לנזק שניגרם לה עקב הריסת הבניין כי אם לנזקים עתידיים ומופרכים בגין בניה מחודשת בעוד שהיא מכרה לכאורה את הזכויות שלה במקרקעין.

...

התביעה נגד הנתבעת 1, כלל ביטוח, נדחית.

אשר על כן תביעתו של התובע 2 נדחית ביחס לשני הנתבעים, אם כי בשים לב לכך שדובר בתובעים שתבעו בצוותא חדא ותביעתם נוהלה בידי אותו בא-כוח וצירופו של התובע 2 לא הסב הוצאות משמעותיות נוספות למי מהצדדים - אינני מחייבת את התובע 2 בהוצאות נוספות כלשהן כלפי הנתבע 2 בשל דחיית תביעתו.

עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כלל ביטוח, ממילא נדחות עמה גם ההודעות ששלחה לצדדים השלישיים.