תביעת נזיקין בגין הפרת חוזה שכירות מחסן

שלישית, נטען כי כעת ישנה פוליסת ביטוח תקפה ואין כל הפרה, ולכן אין זה נכון להורות עתה על פינוי המושכר בגין הפרה ישנה מן העבר, כאשר מועד הגשת התביעה מלמד כי היא הוגשה רק בגין התביעה הנזיקית שהוגשה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם נחתם ע"י התובע מכוח ייפוי כוח נוטריוני שניתן כדין ע"י בעל המושכר דאז, המנוח פנחס קריספין ז"ל. התביעה היא תביעה לפינוי מושכר בגין הפרת הסכם השכירות הנ"ל שחתם התובע עם הנתבע מכוח ייפוי הכוח.

התובע אכן טיפל בתחילת תקופת השכירות באישורי כיבוי אש למבנה באמצעות חברת "זיק אש", אולם הוא לא טיפל באישורי כיבוי אש למחסן, ולכן לא ניתן היה להוציא פוליסת ביטוח, ולטענת הנתבע - התובע ידע זאת.

...

דיון והכרעה - מכל האמור לעיל עולה כי היתה בין הצדדים התכתבות עניפה בנוגע להשלמת דרישות כיבוי האש.

סיכומו של דבר לנוכח האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪.

אשר להשבת הסכום שנפרע, סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע כי – "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך ..." אמנם מדובר בשיק שנפרע לאחר הודעת הביטול הראשונה אך כזכור הצדדים קבעו להיפגש ביום 25.9.17 – יום פירעון השיק – ובהחלט ייתכן שאסולין סברו כי אם ישכנעו את החברה בעמדתם השיק לא יוצג לפירעון או שמצאו לנכון שלא לבטלו קודם לקיומה, ובכל מקרה מאחר שההתקשרות בוטלה כדין לא היתה החברה זכאית לקבל תשלום זה. ההשבה בעניינינו אפשרית וסבירה ולא הוצגה כל הנמקה לסטות מכך ועל כן זכאים אסולין להשבת הסכום של 17,000 ₪ בגין השיק הראשון שנפרע.

החברה הציגה חשבוניות בגין הובלה ושכירת מחסן החל מחודש נובמבר 2017 (נספחים ה'-ו' לתביעתה) אולם מחשבונית ההובלה נהיר כי התייחסה להובלה למספר אתרים (צוריאל דלתון וחזון) ולא ניתן להוכיח כי שכירת המחסן נוגעת דוקא לקירוי דנן כשר לא הוגש חוזה שכירות וממילא לא נקשרו חיובים אלה באופן ספציפי לקירוי דנן.

באותה רוח קבע בית המשפט העליון כי – "לא בכל מקרה בו ארוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה" (ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אהוד ירדני (17.8.2010) פסקה י"ז).

...

כן אני מורה לחברה להשיב לאסולין את השיקים שמסרו לה על חשבון ההתקשרות נושא תובענות אלה ובוטלו וכן את הסך של 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.9.17.

עוד אני סבור כי יש לקחת בחשבון את קביעתי לעיל בדבר גרסה מתחמקת של מר אסולין בעניין הקניין ההלכתי וכן את טענתם בכתבי הטענות כי הביטול נבע בעיקר מאי יכולת לקבל היתר בניה לקירוי שבהמשך ההליך הוברר כי התגלתה להם רק לאחר שכבר מסרו הודעת ביטול בגין סוגיית ההזזה.

לאור האמור ובשים לב למכלול הוראות התקנות והפסיקה ביחס לשיקולים לעניין פסיקת הוצאות (ראו למשל ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ''ד ס(1) 600 (30.6.2005)) סבורני כי במקרה זה יש לפסוק לזכות אסולין הוצאות שלא על הצד הגבוה.

בפסק דין מיום 17/11/20 קבעתי לדחיית התביעה הנזיקית, לאחר שעלה בידי הנתבעת להוכיח קיומו של הסכם עליו חתמו הצדדים ביום 12/12/17 ולפיו הנתבעת שילמה לתובעת פיצוי לצורכי שפוץ ותיקון נזקים בצד המערבי של המושכר בתמורה להתחייבות התובעת שלא לתבוע בגין נזקים אלה.

כך גם קבע פסק הדין בתביעת הפינוי (עמ' 7 ש' 30 – עמ' 8 ש' 6) – "אלא שלאחר החזרת המחסן, התובעת לא אפשרה עוד לנתבעת לבצע התיקון. .... שוכנעתי כי התובעת היא זו שסרבה לאפשר לנתבעת לתקן את הנזקים, וראה בעדות אבשלום,כי מרגע סיום השכירות, אין שום הצדקה לאפשר לנתבעת לתקן: "אני לא אתן לו לדרוך במבנה ברגע שסיים את השכירות, דבר שני, הוא עשה לי מספיק נזק." (עמ' 13 שורה 15).

פסה"ד בתביעת הפינוי דוחה טענת התובעת להפרה בגין אי עריכת ביטוח בהתבסס על "הסכם הפסקת שכירות בצד המזרחי" המשנה סעיפים 8(ג) ו-10(ב) לחוזה השכירות, ולפיו החל מיום 1/1/15 התחייבה התובעת לשלם את הביטוח ואילו הנתבעת התחייבה לשפות אותה בגין חלקה היחסי.

...

מעבר לצורך אעיר כי מעדות אוחנה בדיון (עמ' 84 ש' 9-28) עולה כי בפועל הקיזוז האמור לא התבצע ולא הוכח כי השוכרת חויבה על ידי נביעות בסכום זה. לסיכום התביעה שכנגד מצאתי לנכון לקבל טענת התביעה שכנגד בנוגע לחיוב ביתר בתשלומי חשמל ולקבוע כי לשוכרת יוחזרו הסכומים שעלה בידיה להוכיח כי שולמו בייתר.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 187,890 ₪.

בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, אדרש להכריע בשאלות הבאות - ראשית, מיהם הצדדים להסכם? שנית, מהם התנאים להם התחייבו הצדדים בהסכם השכירות? שלישית, ובהתאם למסקנה שתתקבל, אדון בטענות התביעה להפרת הסכם וזכות התובע לפצוי לו הוא עותר בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מהפרת ההסכם.

הסעד המבוקש בתביעה התביעה עותרת לפצוי בגין הפרת הסכם ולשיפוי בגין הכספים אותם הוציא התובע להקמת העסק, על פי החשבוניות שצירף לתצהירו, המעידות לטענתו על עבודות שפוץ, התקנת גופי תאורה ורכישת ציוד וריהוט לטובת העסק ולצורך הפעלתו.

בדיון העיד התובע כי עם הפינוי הוא הסיר והוציא הציוד והריהוט מהמושכר וכעת הכל שמור אצלו במחסן (ר' עמ' 8 ש' 17-21, עמ' 9 ש' 17-20, עמ' 10 ש' 8-17).

באותו מכתב הוא מודיע על כוונתו להזמין שמאי שיאמוד נזקים במושכר לצורך הגשת תביעה לסילוק יד ופצוי בנזיקין כנגד לביב.

...

מכל אלה עולה כי דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן: מר נאור נחמן אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כדלקמן: "2. בזמנים הרלוואנטיים לתביעה עבדתי כמוכרן ואיש מחסן בחנות ביתילי שככל הידוע לי, היא בבעלות אולסייל (להלן: "העסק").

(24) בנוסף התחייבה אולסל בנספח י' להסכם לשאת בכל חבות המוטלת עליה על פי דין בגין אובדן, פגיעה, נזק או הפסד אשר עלולים להגרם לגוף ו/או לרכוש של אדם או גוף כלשהם בכל הקשור לחזקה ו/או לשימוש ביחידה המושכרת על ידה ו/או בבניין, ולשפות את החברה במלוא הסכומים בהם תחויב, אם וככל שתחויב, בעקבות תביעה בגין אבדן, פגיעת נזק או הפסד להם אחראי השוכר (סעיף 1 לנספח י' להסכם).

תביעה זו אינה תביעת נזיקין, על כן במסגרת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת לא ניתן לטעון נגד התובעת לאשם תורם לקרות מקרה ביטוח.

מר סדן היתייחס בחוות דעתו גם לנזקים תוצאתיים אליהם היתייחס התובעת במסגרת תביעה על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, והתייחס לסבירות הוצאות אלו.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 213,895 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.2.2019) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט כמפורט לעיל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ההודעה לצדדי ג' 3 ו-4 נדחית וההודעה לצד ד' נדחית.

הנתבעת תשלם לצדדי ג' 3 ו-4, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט כמפורט לעיל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.