מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין בגין אלימות במשחק ספורט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הנתבע המגדיר את עצמו כקצין במילואים, רואה חשבון ועורך דין, אשר פעל כמפקח ברשות המיסים וסייע בגביה של מיסים לטובת המדינה בהקף עצום, הקים וניהל מחלקת מיסים ומשרד רואה חשבון ועוסק בייעוץ, ייצוג ותכנון מס במסגרת עצמאית – אינו אדם שיכול באופן מוצדק "להפוך את עורו" כאשר רגלו דורכת במיגרש ספורט, לאבד שליטה על פעולותיו, לא להיות מודע למעשיו ולתקוף שחקן באלימות, גם אם אותו שחקן פגע באחיו תוך כדי משחק.
לנוכח האירועים השונים בהם היה מעורב לא ניתן לקבוע כי דוקא הארוע בגינו הוגשה התביעה הנוכחית הוא שפגע במוניטין של התובע – אם בכלל היתה פגיעה כזו – והיה בו כדי למנוע או לצמצם את אפשרותו להתקדם במסגרת הקריירה הספורטיבית בה בחר.
" בע"א 9656/03, עיזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר יהורם [11.04.2005], נקבע (תוך הפנייה להלכה שנקבעה בע"א 140/00, עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי [15.03.2004]), כי "הראציונאל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו "ריפוי" או "תיקון", כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה.
...
לכן, אינני מקבלת את טענת הנתבע כי היה מדובר בדחף בלתי נשלט.
לסיכום אבהיר, כי אף אם היה הליך פלילי כפועל יוצא מתקיפת הנתבע את התובע – ועובדה זו לא הוכחה – לא חויב הנתבע בתשלום קנס לתובע, והעדר הפנמה של התנהגותו השלילית של הנתבע מלמדת שלא היה באותו הליך כדי למצות את המטרות של ענישה והרתעה.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני ופיצוי עונשי בסכום כולל של 30,000 ₪ (בערכים להיום).
בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בגין הטרחה והזמן שנדרשו לתובע בגין ניהול ההליך, לרבות התייצבותו לשני דיונים; אגרת בית משפט ששולמה בסך של 1,500 ₪; ושכר טרחת עו"ד בסכום של 7,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום הציג את השקפתו לעניין תביעות נזיקין בגין פגיעות גוף שהתרחשו במהלך משחקי ספורט: "מנקודת מבט מערכתית ומשיקולי מדיניות משפטית אין זה מן הראוי והרצוי שארוע – שהתרחש במהלך משחק רישמי במסגרת מוסדרת ומפוקחת כאמור ושנכללה בו פגיעה שנמצאה והוגדרה על ידי שופט המשחק בזמן אמת עבירה – יהווה ארוע שיש בו להקים עילת תביעה הראויה להתברר במסגרת תביעת נזיקין בבית משפט אזרחי", זאת, אף אם מדובר בפגיעה שנעשתה במכוון.
מעבר לפסק דין יחיד ובודד זה, אשר אינו מסתמך על מקור כלשהוא, לא ניתן למצוא, כאמור, לא בישראל ולא בעולם תמיכה לגישה קיצונית זו, וכפי שיפורט להלן, בתי המשפט בעולם כולו, הן בהליכים פליליים והן בהליכים אזרחיים, לא היססו להתערב ואף להטיל חבות בקשר לאירועים שהתרחשו במשחקי ספורט בהם נגרמו פגיעות גוף, אף אם הארוע היתרחש במהלך המשחק "עם הכדור". העמדה כי מלכתחילה דלתו של בית המשפט תהא נעולה בכל המקרים האלו, אפילו אם מדובר בפעולה חריגה, בריונית ואלימה – אינה עמדה מקובלת.
...
התובע טוען כי הנתבעים לא הביאו ראיות הסותרות את המסקנה ששחקנים בכירים משחקים עד גיל 40-35.
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי התובע מוגבל בביצוע פעולות פיסיות מאומצות עם עומס רב על הברך כולל עיסוק בכדורגל או ספורט עם ריצה, ומכאן המסקנה כי התובע לא יכול היה ולא יוכל בעתיד לשוב ולשחק כדורגל מקצועי.
המסקנה היחידה היא, כאמור, כי התובע היה שייך למספר מצומצם של שחקנים בכירים המשתכרים ברמות הגבוהות ביותר בליגת העל ולכן הנתונים לגבי שכר ממוצע בליגת העל באותה העת אינם רלוונטיים לגביו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

פציעה כתוצאה מחבלה סיבובית במהלך משחק ספורטיבי, אינה מקימה בדרך כלל אחריות בנזיקין, מאחר שמדובר בפציעה אופיינית למשחקי כדור, שהיא בבחינת היתממשות של סיכון צפוי, הטבעי לאותה פעילות ספורטיבית, ועל כן מדובר בהסתכנות מרצון שאין עימה אחריות.
במישור המדיניות המשפטית הרצויה, נראה כי דוקא בשל הקושי להוכיח קשר סיבתי עובדתי בין העידר חימום לבין פציעת ספורט, ראוי לדקדק בבחינת הקשר הסיבתי, שאם לא כן, נמצא במדרון חלקלק בו כל תביעת נזק גוף בגין פציעה במהלך משחק ספורטיבי תיתקבל, כל אימת שיוכח פגם בחימום (דבר שיגדיל כמובן את שיעור התביעות בטענה של העידר חימום).
ת"א (מחוזי י-ם) 32208-02-13 פלוני נ' מ"י (5.3.13) עוסק בחוק איסור אלימות בספורט התשס"ח – 2008 ומסעיף 17 לפסק דינה של כב' השופטת חיות בע"א 4493/05 אייל ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (7.3.07) לא ניתן ללמוד על תמיכה בטענות התובע.
...
לסיכום, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיכך, דין התביעה להידחות.
משהגעתי למסקנה זו, איני נדרשת לדון בשאלת הנזק.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

יש לבחון האם היתקיימה התרשלות במקרה הקונקרטי והאם מיתקיים קשר סיבתי בין ההיתנהגות העוולתית של מזיק: העדרות מורה בעת החזרות, לבין הנזק: תרגיל הריקוד שעל פי הנטען גרם לפציעה מושא תובענה זו. סיטואציה זו נכללת במסגרת פעילות ספורטיבית, בכלל זה רקוד/מחול מקצועי, מה שמחייב בחינת הפסיקה שעסקה בפעילויות מסוג זה. על כך בפרק הבא; ההלכה הנוהגת בכל הקשור לפציעות ספורט הלכה פסוקה כי לא לכל נזק יש כתובת ואחראי בעולם המשפט שהרי דיני הנזיקין אינם מתנהלים במשטר של אחריות מוחלטת.
בע"פ 119/93, ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 1 נקבע: " פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הנה 'סיכון סביר', אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאה נלווית למשחק, להיפצע בנפילה, בהתנגשות בשחקן אחר, במכת כדור וכולי". בת.א. 62188-02-15 רפי דהן נ' רובן ראיוס סרנה (30.12.19), קבע כב' בבית המשפט המחוזי: "אין חולק, והדברים ברורים וידועים, כי משחק כדורגל, מטבעו, הוא משחק אשר כרוך במגע פיסי וחיכוך גופני, לעיתים תוקפני ואלים, בין השחקנים. המשחק משלב ריצה מהירה ובעיטות עוצמתיות, כפועל יוצא ממהות המשחק. מדובר במשחק תחרותי, דינאמי וכוחני, הכרוך במאבקי שליטה על הכדור ובניסיונות למנוע ביצוע מהלכים משחקן יריב, אשר במסגרתו כל שחקן עשוי, כסיכון טבעי ורגיל, להפגע בגופו. שחקן כדורגל צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להפגע מהסיכונים הכרוכים בפעילות זו, כמו בכל פעילות ספורטיבית, במיוחד כזו הכוללת בחובה מגע גופני עם השחקן יריב". (ההדגשה אינה במקור).
...
סוף דבר כאמור לעיל, חרף הקשיים הבלתי מבוטלים עליהם הצבענו לעיל, התרשמתי כי התובעת עמדה בנטל הראייתי הנדרש להוכיח את עצם קרות האירוע הנטען ואת הקשר הסיבתי רפואי בינו לבין אבחון הקרע בלברום אשר הותיר 10% נכות.
עם זאת, אינני מקבלת את הטענה לקיומה של התרשלות מצד הנתבעת או הפרת חובת זהירות כלשהי.
במצב דברים זה, המסקנה המתבקשת היא כי דין התביעה להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

יש לזכור שהתאונה אירעה לטענת התובע ביום 28.8.15, כאשר התביעה הוגשה ב-10/19 כ-4 שנים לאחר הארוע כאשר מדובר במיגרש כדורגל שמתקיימת בו פעילות ספורט אינטנסיבית, לרבות משחקי כדורגל ולכן, העידר תעוד של המפגע בזמן אמת או קרוב לכך, גורמת לנזק ראייתי שבמקרה הנידון עומדת לחובת התובע.
ויפים לעניין זה הדברים שנקבעו בת"א (מחוזי ת"א) 62188-02-15 רפי דהן נגד רובן ראיוס סרנה : " דומה שהמחלוקת בין הצדדים אינה כה רחבה, שהרי נורמות רבות מוסכמות על הכול. אין חולק, והדברים ברורים וידועים, כי משחק כדורגל, מטבעו, הוא משחק אשר כרוך במגע פיסי וחיכוך גופני, לעיתים תוקפני ואלים, בין השחקנים. המשחק משלב ריצה מהירה ובעיטות עוצמתיות, כפועל יוצא ממהות המשחק. מדובר במשחק תחרותי, דינאמי וכוחני, הכרוך במאבקי שליטה על הכדור ובניסיונות למנוע ביצוע מהלכים משחקן יריב, אשר במסגרתו כל שחקן עשוי, כסיכון טבעי ורגיל, להפגע בגופו. שחקן כדורגל צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להפגע מהסיכונים הכרוכים בפעילות זו, כמו בכל פעילות ספורטיבית, במיוחד כזו הכוללת בחובה מגע גופני עם השחקן יריב: "מי שמשתמש במיתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית" (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 [1982]).
ובהמשך: "משחקי ספורט הם בדרך כלל הדוגמה הבולטת ביותר להתקיימות ההגנה של "היסתכנות מרצון" לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין.
...
על כן, ועל אף שהתובע בהיותו בן 12 נפגע במהלך משחק כדורגל ואשר כתוצאה מכך נגרם לו שבר בשוק רגל ימין שהצריך טיפול רפואי , הגם שבסופו של דבר לא נותרה לו נכות צמיתה , התובע לא הוכיח את תביעתו , לא את קיומו של מפגע במגרש ולא את הקשר לאותו מפגע (שלא הוכח קיומו), הוכח מנגד, שתובע נפגע מחבלה שנגרמה לו במהלך התקלות אפשרית עם שוער הקבוצה היריבה במהלך ניסיון של התובע להבקיע את הכדור לשער היריב.
מן המקובץ לעיל אני קובע שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה של תביעתו ודין התביעה דחייה לכן, אני מורה על דחיית התביעה.
(ב) החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" תק' 152 מורה לנו: "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". לאחר שבחנתי את נסיבות האירוע שארע לקטין במהלך משחק כדורגל על אף דחיית תביעתו, והבאתי בחשבון את ההשלכות של הפגיעה עד להחלמתו ממנה (העדרה של נכות צמיתה) ומאידך, את התנהלות הנתבעות שבניגוד להחלטת בית המשפט לא הגישו תצהירים וגם אם סברו שאין מקום להגיש תצהירים מבחינה עניינית לא פנו בבקשה מתאימה לבית המשפט , ומאידך את זכות בעל הדין הזוכה בהגנתו לקבלת הוצאותיו בניהול ההליך, ואף הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות הקשורות למצבם הכלכלי של הצדדים ומיהותם של הצדדים בשים לב לעקרונות תקנה 151 ו-152 לתקסד"א , אני סבור שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט כמפורט להלן: התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ (סכום זה כולל את כל הוצאות המשפט ללא יוצא מן הכלל) וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו