יש לזכור שהתאונה אירעה לטענת התובע ביום 28.8.15, כאשר התביעה הוגשה ב-10/19 כ-4 שנים לאחר הארוע כאשר מדובר במיגרש כדורגל שמתקיימת בו פעילות ספורט אינטנסיבית, לרבות משחקי כדורגל ולכן, העידר תעוד של המפגע בזמן אמת או קרוב לכך, גורמת לנזק ראייתי שבמקרה הנידון עומדת לחובת התובע.
ויפים לעניין זה הדברים שנקבעו בת"א (מחוזי ת"א) 62188-02-15 רפי דהן נגד רובן ראיוס סרנה :
" דומה שהמחלוקת בין הצדדים אינה כה רחבה, שהרי נורמות רבות מוסכמות על הכול. אין חולק, והדברים ברורים וידועים, כי משחק כדורגל, מטבעו, הוא משחק אשר כרוך במגע פיסי וחיכוך גופני, לעיתים תוקפני ואלים, בין השחקנים. המשחק משלב ריצה מהירה ובעיטות עוצמתיות, כפועל יוצא ממהות המשחק. מדובר במשחק תחרותי, דינאמי וכוחני, הכרוך במאבקי שליטה על הכדור ובניסיונות למנוע ביצוע מהלכים משחקן יריב, אשר במסגרתו כל שחקן עשוי, כסיכון טבעי ורגיל, להפגע בגופו. שחקן כדורגל צריך לקחת בחשבון כי הוא עשוי להפגע מהסיכונים הכרוכים בפעילות זו, כמו בכל פעילות ספורטיבית, במיוחד כזו הכוללת בחובה מגע גופני עם השחקן יריב: "מי שמשתמש במיתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית" (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 [1982]).
ובהמשך:
"משחקי ספורט הם בדרך כלל הדוגמה הבולטת ביותר להתקיימות ההגנה של "היסתכנות מרצון" לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין.
...
על כן, ועל אף שהתובע בהיותו בן 12 נפגע במהלך משחק כדורגל ואשר כתוצאה מכך נגרם לו שבר בשוק רגל ימין שהצריך טיפול רפואי , הגם שבסופו של דבר לא נותרה לו נכות צמיתה , התובע לא הוכיח את תביעתו , לא את קיומו של מפגע במגרש ולא את הקשר לאותו מפגע (שלא הוכח קיומו), הוכח מנגד, שתובע נפגע מחבלה שנגרמה לו במהלך התקלות אפשרית עם שוער הקבוצה היריבה במהלך ניסיון של התובע להבקיע את הכדור לשער היריב.
מן המקובץ לעיל אני קובע שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה של תביעתו ודין התביעה דחייה לכן, אני מורה על דחיית התביעה.
(ב)
החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין"
תק' 152 מורה לנו:
"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".
לאחר שבחנתי את נסיבות האירוע שארע לקטין במהלך משחק כדורגל על אף דחיית תביעתו, והבאתי בחשבון את ההשלכות של הפגיעה עד להחלמתו ממנה (העדרה של נכות צמיתה) ומאידך, את התנהלות הנתבעות שבניגוד להחלטת בית המשפט לא הגישו תצהירים וגם אם סברו שאין מקום להגיש תצהירים מבחינה עניינית לא פנו בבקשה מתאימה לבית המשפט , ומאידך את זכות בעל הדין הזוכה בהגנתו לקבלת הוצאותיו בניהול ההליך, ואף הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות הקשורות למצבם הכלכלי של הצדדים ומיהותם של הצדדים בשים לב לעקרונות תקנה 151 ו-152 לתקסד"א , אני סבור שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט כמפורט להלן:
התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ (סכום זה כולל את כל הוצאות המשפט ללא יוצא מן הכלל) וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
