תביעת נזיקין בגין איזוק מוגזם ונזק גוף

תביעה נזיקית לתשלום פיצוי בסכום של 200,000 ₪.

הכרעה במחלוקות עובדתיות אתחיל ואציין כי בנגוד לטענת המדינה כי התובע שילם אגרה של תביעה בנזקי גוף, עיון בתיק יראה כי התובע שילם אגרה על תביעה כספית בסכום של 200,000 ₪.

בעדותו בבית המשפט אף טען התובע כי תוך כדי האיזוק "פוצצו" אותו במכות, שעה שנראה כי אומנם הופעל כוח לשם איזוקו, אולם התאור של התובע מוגזם (ע' 10 ש' 21).

...

בכל הנוגע לכליאת שווא, סעיף 27(1) לפקודה קובע הגנה למקרה שהמעשה נעשה תוך ביצוע צו עיכוב או צו מעצר שניתנו על ידי רשות מוסמכת "אף אם היה פגם בנתינתם". על כן , גם אם בדי עבד אני סבורה כי עיכובו של התובע היה שלא כדין וכי מעצרו לא נדרש, ויימן פעל על פי צו עיכוב שהוציא באותה עת ולאחר מכן על פי צו מעצר שהוציא.

בעניין זה מקובלת עלי טענת המדינה כי עומדת לה החסינות הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה) תשי"ב 1952 ועל כן אחריות המדינה חלה ברשלנות בלבד ועומדת לה אף ההגנה על פי סעיף 6 לפקודה, לפיה מקום שהשוטרים סברו בתום לב כי הם פועלים על פי הרשאה חוקית, ניתן לחייבה ברשלנות בלבד.

על כן אני דוחה את תביעת התובע ככל שהיא נוגעת לעוולות של כליאת שווא, תקיפה ונגישה.

התובע טוען כי עו"ד רובין התרשל כלפיו שלוש פעמים: בפעם הראשונה, עת הגיש עו"ד רובין את הבקשה בהתנגדות לארכה לביטול הפשרה, חלף הגשת תביעה עצמאית לביטול מתן תוקף לפשרה; בפעם השניה, עת הגיש את התביעה העצמאית לביטול מתן תוקף לפשרה, מבלי לכלול בה גם את הטענות הנזיקיות שנכללו בתביעת ניזקי הגוף נגד תומר שהוגשה לאחר מכן.

בטענות התובע גם אין כדי להיתמודד עם חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט לפיה התובע הפגין "היתנהגות מוגזמת ומגמתית" בבדיקתו אצלה (ראו חוות הדעת).

כאב וסבל הנתבע 5 אהוד שושני אמנם לא הישתתף בתקיפתו של התובע או באיומים עליו, אולם הוא כלא את התובע כליאת שוא, עת התובע היה חבול ואזוק באזיקים.

...

יתר התביעה נגד הנתבע 1, נדחית.

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות בסך של 5000 ₪.

כן ישלם הנתבע 5 לתובע, בגין אגרה, סך של 950 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 28.10.2013 עד לפרעון בפועל, ושכר טרחת עורך דין בסך של 9000 ₪.

בפני תביעת נזיקין בגין איזוק בכוח מוגזם מצד המישטרה וגרימת נזק גוף בגין כך. התובע, יליד 1955, טוען שביום 28/10/19 כשישב ברכבו בתום לב, ניגשו אליו שוטרים והטיחו בו שהיה מעורב בתאונת דרכים, תקפו אותו ועצרו אותו ללא סיבה.

...

לנוכח הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, ובהתאם לתקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: הנני מורה על מינויו של ד"ר ליאור פז מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירועים הנטענים, (להלן: "המומחה").

השופטת שלומית יעקובוביץ עסקינן בעירעור ובערעור משיב ('ערעור שכנגד' כפי מתכונתו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018) על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת מי-טל אל-עד קרביס) מיום 31.8.2021, בגדריו התקבלה באופן חלקי תביעת נזיקין שהגיש מר א.ח. (להלן – המערער) כנגד מדינת ישראל (משטרת ישראל והמשרד לבטחון פנים) (להלן- המשיבה) בטענה לתקיפה - שימוש שלא כדין בכוח ובטייזר (אקדח הלם) - כליאת שוא ורשלנות, ולנזק גוף שניגרם לו בעטיים.

על פי הנטען בכתב התביעה הותקף המערער על ידי השוטר יאן נחשון (להלן- השוטר), אשר הפעיל כנגדו כוח בלתי סביר, ללא הצדקה, באמצעות שימוש בטייזר, יותר מפעם אחת, גם בשלב בו היה אזוק וכתוצאה מכך נפגע בגופו ובנפשו.

המומחה עמד בחוות דעתו על היתרשמותו מהמערער בעת בדיקתו - הגזמה וחוסר אמינות, תוך שציין כי הוא נוטה להסכים עם קביעתו של ד"ר שם-דוד לפיה המערער סובל מהפרעת אישיות שאינה קשורה באירועים מושא התביעה.

...

חבות - האם הפעלת הטייזר לראשונה היתה פעולה סבירה ומידתית? בהינתן המסד העובדתי שקבע, בחן בית משפט קמא את התנהלות השוטר – עיכוב, מעצר ושימוש בטייזר – בראי הוראות הדין הרלוונטי (סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים, תשנ"ו – 1996, סעיף 19 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969) והגיע לכלל מסקנה כי "היתה הצדקה לעיכובו של התובע [המערער] ולאחר מכן למעצרו", וכך גם ביחס "להפעלת כוח באמצעות מכשיר הטייזר פעמיים [הפעלה חוזרת של אותו זוג חיצים, קרי; מחסנית אחת], מאחר שגם לאחר הירי הראשון התובע המשיך לצעוק, ויתכן כי נחזה כמי שהמכשיר טרם נטרל את יכולת התנועה וההתנגדות שלו". חבות - האם הופעל כוח מיותר על התובע [המערער]? לאור הקביעה לפיה נמצאה הצדקה להפעלת הטייזר ולירי זוג חיצים אחד (בו הועבר זרם חשמלי פעמיים), נדרש בית משפט קמא לשאלה האם נעשה שימוש במחסנית אחת נוספת (זוג חיצים נוסף) או אף ביותר, כטענת המערער.

משנגד עיניי הכלל לפיו "ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות הערכאה המבררת לגבי שומת הנזק, וההתערבות נעשית במשורה, תוך בחינת הסכום הכולל שנפסק ובחינה ממעוף הציפור אם קיימת חריגה בולטת מהמקובל באחד מראשי הנזק" (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.6.2012)), סבורני כי בהינתן הקביעה כי "אין לתובע [המערער] נכות רפואית בשל האירוע, ובהתאמה גם אין לאירוע השפעה על תפקודו", יש מקום להתערב רק בגובה הפיצוי שנפסק למערער בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), משזה אינו נותן, לדידי, ביטוי הולם לנסיבות כולן.

יעל אילני, שופטת התוצאה הערעור מתקבל חלקית, כך שחלף הפיצוי שנקבע על ידי בימ"ש קמא יבוא 85,000 ₪.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

תביעה נזיקית שעניינה נזקים שנגרמו לתובע בשל ארוע נטען של תקיפתו על ידי סוהרים, ביום 9.8.2015, במהלך תקופת מעצר.

אז, כאמור בסע' 8 לתצהירו, חישמלו אותו הסוהרים באמצעות שוקר חשמלי, אזקו אותו בידיו וברגליו למרות שלא הייתה כל היתנגדות מצידו, והחלו להכותו בכל חלקי גופו (כלומר, היכו אותו לאחר שהוא היה אזוק).

בהקשר זה אני סבור שגירסת התובע היתה מוגזמת ולא תארה באופן מדויק את עוצמת האלימות שהופעלה כנגדו בשלב השני.

יש לשוב ולהפנות לכך שעל פי פקודת אמצעי הריסון, איזוק לצורך העברת אסיר בתוך בית המעצר איננה נחשבת שימוש באמצעי ריסון.

...

טעם כזה לא נמצא לי. הצדדים לא ביקשו לזמן המומחים לחקירה ולא נסתרה חוות דעתם, המקובלת עלי לגופה.

בנתונים אלה, אין מנוס מחלוקה שווה של הנכות בין השלבים, שלב ראשון כגורם לא עוולתי, ושלב שני כגורם עוולתי בר פיצוי.

לסיכום: אני מקבל התביעה ומחייב הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: 58,000 ₪ .