תביעת נזיקין בגין אובדן תכשיטים בספא

בית המשפט המחוזי בירושלים בפני סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי 03 אוגוסט 2015 ת"א 3372-01 תכשיטי כפריס בע"מ ואח' נ' המועצה הפלסטינית (הרשות הפלסטינאית) ואח' תובעים 1.תכשיטי כפריס בע"מ 2.מרכז היהלומים הלאומי (ממש) בע"מ 3.בע"מ חברת ח.י.ל. החברה הישראלית לשיווק לתייר 4.חברת תכשיטי כפריס אילת (95) בע"מ - באמצעות ב"כ עו"ד יגאל גרוסמן נתבעים 1.המועצה הפלסטינית (הרשות הפלסטינאית) - באמצעות ב"כ עו"ד יוסף ארנון ועו"ד יונתן ארנון 2.מדינת ישראל ע"י פרקליטות המדינה - באמצעות ב"כ עו"ד מיכל גרינבוים פסק דין

בפועל עלולה הבעת דיעה זו של בית המשפט, לחשוף את הממשלה לתביעות נזיקין בגין החלטות שונות שהיא מעריכה כנחוצות, מטעמים שונים של בטחון.

לעניין ההבדל בין נזק קונקריטי לבין מניעת רווח, יש דיון רחב במשפט העברי, במסגרתו נזק של אובדן הרווח קרוי "גרמא", ואחת הדוגמאות לכך הוא "מבטל כיסו של חברו". ראה על כך הדיון בפסק דיני בת.א. (י-ם) 2220/00 מפעלי תאורה א. הכט בע"מ נ' רשות הדואר (2003) ,וכן בשני מאמרי: "חיוב על נזק בגרמא ועל מניעת רווח", תחומין, כרך כו (תשס"ו), עמ' 341-349; "סיבתיות בדיני נזיקין ('גרמא' ו'מבטל כיסו של חברו') במשפט העברי: יישום העקרונות והפעלתם במשפט הישראלי צבורי", בתוך: ברוך יעקב שורץ, אברהם מלמד ואהרן שמש (עורכים), איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות, כרך א: המקרא ועולמו, ספרות חז"ל ומשפט עברי, ומחשבת ישראל (הוצאת האגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ח), עמ' 233-251.

...

מעבר לכל האמור לעיל, בעמ' 5 לעלון מוצגת טבלה הרלבנטית אף יותר לענייננו.

בשלב זה של התפתחות ההלכה אני סבורה שיש להשאיר בצריך עיון את השאלה אם החריג חל בנסיבות של רשלנות שאינה כרוכה בנזק גוף מוכח, כיוון שנושא זה אינו עולה מעניין מלול".

סיום סוף דבר, מעבר לסוגיה העקרונית אותה עוררו התובעות, היה עליהן להרים את נטל הראיה בקשר לביצוען של העוולות הנטענות על ידי הנתבעת, ולהרים את נטל הראיה ביחס לקשר הסיבתי שבין עוולות אלו לבין נזקיהן.

למחרת בבוקר הסתבר לתובעת כי התכשיטים נותרו בכיס החלוק שלבשה בספא, ולכן היתקשרה למלון בשעה 6:15 בבוקר ודיברה עם הקב"ט. התביעה הוגשה לאחר שהתכשיטים לא נימצאו, כאשר התובעת טוענת כי עובדי הנתבעת התרשלו בחיפוש אחר התכשיטים, והנתבעת אחראית לרשלנות זו של עובדי המלון, אשר לא פעלו בצורה סבירה ויעילה על מנת למצוא אותם.

עוד נטען , כי התובעת לא הפקידה את תכשיטיה בכספת המלון, על פי הקבוע בחוק 12 לחוק השומרים, וכמו כן - אם קיימת טענת התובעת בדבר גניבת התכשיטים על ידי אחד העובדים, דבר המוכחש נחרצות על ידי הנתבעת, אין לבוא בטרוניה על כך לנתבעת, וזאת בכפוף להוראות סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין, לפיו לא יהא מעשה שעשה העובד למען עצמו כמעשה שנעשה במסגרת עבודתו.

(ד) בעל מלון פטור מאחריותו לפי סעיף זה, אם לא ניתנה לו הודעה על אבדן הנכס או על ניזקו תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח או שהיה עליו לדעת על כך. (ה) לבעל מלון תהא זכות עיכבון על נכסי האורח הנמצאים במלון או שנמסרו להחזקתו לפי סעיף קטן (ג) כדי המגיע לו הן עקב השמירה והן עקב האירוח".

...

לטענת הנתבעת, התובעת מנסה למצוא אשמים למחדלה – אך הדבר לא עלה בידה, ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה לאחר ששוכנעתי מתמליל השיחה עם המטפלת כי התובעת אכן ענדה את התכשיטים בעת כניסתה לטיפול בספא, וכי בהוראת המטפלת הסירה אותם והם נשכחו על ידה בכיס החלוק – השאלה העומדת בפנינו הינה , האם בנסיבות העניין אחראית הנתבעת לנזקיה של התובעת.

לאחר שמיעת העדויות , לא שוכנעתי כי הייתה רשלנות מצד הנתבעת, כאשר מעדות הקב"ט ביום 2.2.14 עולה כי נערך חיפוש יסודי במכבסה (פרוטוקול עמ' 4 שורות 16 – 28).

סוף דבר לאור כל האמור – דין התביעה להידחות.

בפניי תביעה כספית/נזיקית על סך של 74,910 ₪, ותביעה כספית שכנגד על 47,141 ₪.

עבור אובדן זמן וטרטור- 5,000 ₪.

עוד אציין כי בנוגע לתכשיטים אשר טוענת התובעת שנגנבו ממנה, הרי בהתחלה טענה שמדובר בתכשיטים בעלות של 6,000 ₪ ולאחר מכן, הוקטן הסכום ל – 3,000 ₪ ובכל מקרה לא הוצגו ראיות מספיקות לגבי הנזק האמור.

...

תיק זה היה קבוע להוכחות, שכן יש מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, ובסופו של דבר החליטו הצדדים על הסכם דיוני- הגשת סיכומים ומסמכים וקבלת פסק דין.

אשר על כן, דין התביעה להדחות, למעט נושא הפגיעה בפרטיות והכניסה שלא ברשות לדירה.

תגובתה של התובעת מקובלת עלי.

דין התביעה ודין התביעה שכנגד להידחות, ולאור התוצאה יעשה הדבר ללא צו להוצאות.

בתאריך 21.10.99 הוגש כתב תביעה מתוקן, כשהשוני בין שני כתבי התביעה הוא שבכתב התביעה המתוקן הוספה הטענה של חזקת "הדבר מדבר בעד עצמו", הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

ב) הפסדים כספיים בגין אובדן דמי שכירות מהמבנים ואובדן הכנסות אחרות.

כשנשאל אילו עסקים היו שם נכון לביקורו, זכר רק מספר חנויות קטנות, דוגמת מספרות, קונדיטוריה, חנות תכשיטים.

...

הנתבעת תשלם לצד ג' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל (סכום זה נקבע בהתחשב בהגנה המשותפת לצד ג' 1).

לסיכום: בתביעה המקורית (בין התובעים לנתבעת): על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים האמורים בעמ' 49 (פסקה 57).

בתביעת צדדי ג' (בין הנתבעת לצדדי ג'): התביעה כנגד צד ג' 2-נדחית.

דיון והכרעה התובע הנו איש עסקים, העוסק בשיווק ומכירת מוצרי אופנה ותכשיטים בארה"ב. בזמנים הרלבנטיים לתביעה השטרית, תיווכו מר וגב' אהרון (אשר הנם אחיו וגיסתו של התובע), בין התובע שישב בארה"ב, לבין הנתבעת 1 אשר פעלה בישראל.

בהתאם לכך, טוען התובע כי נתבעת 3, חבה כלפיו בהשבה ובפיצוי על פי עילות הנובעות מהיותה קבלן ושומר שכר, בכל הנוגע לאבדן הנכס בעודו בידה, לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967 וחוק החוזים (חלק הכללי), התשל"ג. כמו כן, חבה נתבעת 3 כלפיו בגין עוולת הרשלנות, שבגינה נמנע מהתובע להוכיח גרסתו בתביעה השטרית.

בכתב התביעה של התובע מועלות עילות תביעה כלפי הנתבעים 1 ו-2 שהינן, בין היתר, תרמית וגזל על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

אין בידי לקבל טענה זו, וזאת משלא מדובר בהסכם חתום ומשלפי גרסת התובע עצמו, הסכם הקונסיגנציה נכרת בע"פ (ס' 6 ו-8 לתביעה).

סוף דבר התוצאה היא כדלקמן: חל מעשה בית דין (השתק פלוגתא) בכל הנוגע למהות ההסכם.

התביעה לביטול פסק הדין מחמת תרמית נדחית.