תביעת נזיקין בגין אובדן עובר מוקפא בשל רשלנות רפואית

אך בד בבד הוסיפה כי גם אם כך היה, הדבר לא נעשה בשל התרשלותה, כי אם מדובר בתוצאה של סיכון סביר טבעי ורגיל לסוג פעילות מעין זו. היא ציינה, כי הקורסים המועברים על ידה נעשים לפי התוית משטרת ישראל על תכניהם, אביזריהם, הנחיות הבטיחות וכיוצ"ב. המתחמים בהם מועברים האימונים נבדקים ומאושרים על ידי המישטרה ועל ידי כלל הגורמים הרלוואנטיים, וכך גם המדריכים המועסקים על ידה.

שכרו של התובע עובר לארוע עמד על סך של 4,400 ₪ לחודש, ועל כן היה יש לקבוע את אובדן שכרו לעבר לתקופה של 12 חודשים בסך כולל של 52,800 ₪ והפסדי פנסיה בגין תקופה זו בסך של 6,600 ₪.

גם באשר לתקופה המאוחרת יותר, בה איבד התובע את כושר העבודה נוכח עיוורונו, שאינו כתוצאה מהארוע – כשטענות התובע שבקשו לקשור את העיוורון לארוע לא זכו לראיה רפואית כלשהיא - אין לנכותו מהארוע השפעה של ממש על הישתכרותו, שכן ממילא נבצר ממנו לעבוד נוכח עיוורונו.

"מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה... זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל..." (ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (פורסם בנבו, 1.02.16)).

בצדק נטען, כי משעה שמומחים רפואיים, בכלל זה מומחי בית המשפט, קבעו נכויות כתוצאה מהארוע, העולים לנכות משוקללת בשיעור 23.5%, היה על התובע להגיש תביעה להחמרה, ומשלא עשה כן, לוּ נפסק לו פיצוי היה מקום לנכות מן הפצוי גמלאות "רעיוניות" המשקפות את זכאותו של הניזוק לקבל גמלאות ואת זכותו של המזיק לידרוש מן הניזוק כי יקטין בדרך זו את ניזקו, או למצער להורות על הקפאת הסכום עד אשר התובע ימצה את זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי.

...

הגבלת התנועה של התובע בקרסול רגל ימין, כמו גם 15% נכותו הנפשית, אינם יכולים להצדיק אובדן כושר עבודה מלא, ואין מנוס מהמסקנה כי התובע לא עשה די כדי לשוב לעבודה לאחר תום נכויותיו הזמניות.

לסיכום, לוּ הייתי סבור כי הנתבעות, או מי מהן, נושאות באחריות לנזקי התובע, הייתי אומד את נזקיו בסך של 244,400 ₪, ובניכוי דמי הפגיעה שקיבל בסך של 75,128 ₪, הוא היה זכאי לסך של 169,272 ₪.

לצד זאת היה מקום להורות על ניכוי "רעיוני" של הגמלאות שהוא היה מקבל מהמל"ל לוּ היה פונה בתביעה להחמרה ותביעתו הייתה מתקבלת, או להקפיא סכום "רעיוני" זה עד למצוי הזכויות מול המל"ל. ברם, כאמור, דין התביעה להידחות בהעדר אחריות.

להשלמת התמונה אציין כי במהלך הדיונים נכנסה מגה להקפאת הליכים ולכן התביעה נגדה נמחקה, בהסכמה, ומנורה אישרה שהתקיימו התנאים כאמור בסעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981(להלן – חוק חוזה הביטוח).

בתצהירה טענה סחר כי בזמן התאונה "ביצעתי עבודות של נקוז מים רבים שהצטברו על ריצפת המחלקה עקב תקלה שהייתה במקררים". סחר פעלה לסילוק המים על ידי גריפתם באמצעות מגב לבור נקוז, אך למרות שהיו במקום מים רבים, היא לא הציבה שלטים להזהרת העוברים והשבים, הגם שאלו סופקו לה על ידי מעבידה (לפיד).

כידוע, לצורך הוכחת עוולת הרשלנות כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) של המזיק כלפי הניזוק; הפרתה של חובה זו בהתרשלות; וכן קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן - פרשת וקנין); ע"א 1068/05 עריית ירושלים נ' מימוני (14.12.06)).

לו ביקשה מגה לקבוע שיפוי הכולל את אחריותה הישירה, ולא רק השילוחית, היה עליה לציין זאת במפורש ובאופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים וזאת כפי שקבע בית המשפט העליון בעיניין זוגלובק: "לוא היתה כוונת הצדדים לתניית שיפוי רחבה עד כדי הסרת כל אחריות מזוגלובק גם בעקבות רשלנות אפשרית שלה, היה עניין זה נאמר בהסכם ברחל בתך הקטנה". ואם תאמר כי המילה "לבדה" ברישא של סעיף 6.1 , מובילה למסקנה כי אחריותה של לפיד כוללת גם את אחריותה של מגה עצמה, אזי דומה כי כאן המקום ליישם את כלל הפרשנות המצמצמת, כנגד המנסח, ולקבוע כי ככל שמגה ביקשה לחייב את לפיד בשיפוי בגין נזקים שהיא עצמה (מגה) גרמה, היה עליה לציין זאת במפורש ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים.

הסכם השיפוי עם מיקוד ההסכם עם מיקוד קובע בעיניין זה כך (ההדגשות שלי – י.ט.): אחריות ושיפוי 6.1 מיקוד תהא אחראית לכל פגיעה, אבדן, נזק או הפסד שניגרם לגופו ו/או לרכושו של אדם או גוף כלשהוא (מבלי לגרוע מכלליות האמור לרבות לעובדיה, לריבוע הכחול ו/או הבאים מטעמה ו/או לעובדיה של ריבוע כחול ו/או ללקוחותיה של ריבוע כחול ו/או לצד שלישי כלשהוא) עקב מעשיה ו/או מחדליה של מיקוד ו/או העובדים המסופקים על ידה ו/או הבאים מטעמה, היה ותוגש תביעה ו/או דרישה נגד ריבוע כחול ו/או מי מטעמה בקשר עם פגיעה או נזק כאמור ובילבד שהפגיעה ו/או הנזק כאמור לא נגרמו עקב מעשה ו/או מחדל רשלני של ריבוע כחול.

מנורה אינה חולקת על זכותו (העקרונית) של המל"ל לקבל מהמזיק את סכום התגמולים ששילם עקב התאונה וברי כי מגה היא צד שלישי לצורך סעיף 328 הנ"ל. עם זאת, אדגיש כי "תביעת ההשבה של המוסד לביטוח לאומי כנגד המזיק ומבטחיו מוגבלת לאותו חלק מן התגמולים ששילם המוסד, אשר מקורו [בתאונה – י.ט]... ככלל, אין מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגימלה לבין התאונה, מקום בו משולמות כל הגימלאות במסגרת ענף נפגעי העבודה של המוסד על-פי קביעת הועדה הרפואית, שכן זו נידרשת לעמוד גם על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה (סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי). כאשר התאונה היא עצמה אותה פגיעה בעבודה – ברורה הזיקה הסיבתית והמוסד יהא 'זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם. זאת, שכן יש לראות גמלאות אלה כקשורות בקשר סיבתי לתאונה' " (רע"א 5123/10 ילנה זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.12)).

...

כאן המקום להדגיש כי אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

התובע עתר לבסיס שכר לעתיד בגובה שכר המינימום ואני מקבל עתירה זו, תוך סייג מסוים כמפורט להלן ובדומה לדברים שנאמרו ביחס להפסד ההשתכרות בעבר.

לאור העובדה שכל הטענות החוזיות והביטוחיות בהודעה נדחו והחיוב היה בשל השתתפות נזיקית, שכלל לא נטען בסיכומים וממילא נידון בתביעה העיקרית, אין צו להוצאות במסגרת הודעה זו. הודעת צד ג' נגד מיקוד (ואיילון כמבטחת מיקוד) נדחית.

הנתבעת תשלם לצד ג' 1 (וצד ג' 3 כמבטחת צד ג' 1) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪ (כולל מע"מ).

רצונה של המשפחה הנ"ל להרחיב עסקיה ניתקל בהתנגדות מצד המושב, שסירב לקדם את הליכי התיכנון והרשוי הגם שבחלק מהם תמך בתחילה עובר לקידום תכנית המתאר החדשה.

משכך הגישה מישפחת קוך הנ"ל תביעה כנגד האגודה והועדה ובה בין היתר עתרה לסעד של פיצוי כספי בגין אובדן הכנסות משנת 2015 ואילך שניגרם לטענתה כתוצאה מרשלנות בהקפאת הליכי התיכנון והרשוי.

עוד טענה הועדה כי עומדות לה טענות סף איתנות אשר יש בהן כדי לאיין את התובענה שהוגשה כנגדה בכסות של תביעה נזיקית, כאשר למעשה טוענים התובעים כנגד הליכים תיכנוניים שעה שהם אלו שהתרשלו בהתנהלותם לאורך כל הדרך.

במסגרת האיזון הנ"ל הכירה הפסיקה בכך שהוראה על הפקדת ערובה לא תנתן כדבר שבשיגרה וחובת ההפקדה תיקבע מתוך היתחשבות בזכות הגישה לבית המשפט ועל מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע (ראה רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (מיום 14.11.13)).

...

אציין, כי ביום 16.2.20 ניתנה על ידי החלטה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה אף היא ע"י הוועדה ועניינה של התובענה הובא בגדרי ההחלטה הנ"ל. אף ברע"א 2026/20 על החלטתי הנ"ל הובא על ידי בית המשפט עליון עניינה של התובענה.

על החלטתי הנ"ל הגישה הוועדה בקשת רע"א 2026/20 שנדחתה.

לסיכום: דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך כולל של 3000 ש"ח המזכירות תמציא לצדדים.

הוא הוסיף כי הבקשה של האפוטרופוס לדין להפסיק את ההליך כי זהו רצון הילדים מיתעלמת מטובת הילדים בהקשר הרחב שלו, שכולל בתוכו יצירת קשר בריא וטוב של הילדים עם שני הוריהם ופוגעת לטווח הארוך ביכולת שלהם ללמוד לסמוך על מבוגרים משמעותיים אחרים בעתיד.

בית המשפט מצא כי חרף העידר כל ראיה או הוכחה לפגיעה מינית של האב בילדיו, המשיכה האם לדבוק בגירסתה ושתלה במוחם של הקטינים טענות קשות ונעדרות יסוד כנגד אביהם, שאינם אלא זרעי הסתה כנגדו, תוך שהיא מזינה את תודעתם של הקטינים בנרטיב זה, מאז גירושי הצדדים ואולי אף עובר לכן.

התביעה הנזיקית שהגיש האב התקבלה בחלקה, בראש הנזק של עוגמת נפש, ונפסק לאב פיצוי בסך 80,000 ש"ח. הפצוי ניתן במסגרת עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

לגבי טפול הפסיכולוגי, אובדן ימי עבודה ופגיעה בשם הטוב – נפסק כי לא צורפה כל אסמכתא בעניינים אלה ולא הובאו ראיות או עדויות לתמוך בטענות האב.

בתביעה למזונות הקטינים קבע בית המשפט כי האב פטור ממזונות הבן ע' מיום 21.8.2020 (מועד הקפאת החיוב הזמני) וממזונות הקטינה מ' מיום פסק הדין.

...

ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח איתו.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי להעמיד את הפיצוי הנזיקי על סך של 400,000 ₪.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

בית המשפט העליון קבע כי לאחר שהתקבלה תביעתה של התובעת לתגמולים מכח חוק הנכים, אין היא יכולה עוד לתבוע את המדינה בנזיקין בשל רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לה על ידי גורמי הצבא ועל כן יש צידוק לבקשת המדינה לסילוק התביעה נגדה על הסף.

סך הפיצויים שנתבעו על ידי התובעת הינם כדלהלן: פיצויים בגין כאב וסבל ונכות-2,000,000 ₪; פיצויים בגין קיצור תוחלת חיים-200,000 ₪; פיצוי משוערך בגין הפסדי השתכרות בעבר-600,000 ₪; פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר-25,000 ₪; פיצוי בגין נסיעות בעבר-15,000 ₪; פיצויים בגין אובדן הישתכרות לעתיד-2,000,000 ₪; פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד-200,000 ₪; מימון ופיצוי בגין פונדקאיות-200,000 ₪; הוצאות צד ג' לעתיד-100,000 ₪.

הסטת השחלות של התובעת על ידי הנתבע במהלך הניתוח שביצע, על מנת שלא ייפגעו לאחר מכן בקרינה, מלמדת על כך שהנתבע דוקא נתן דעתו על עניין המשך פוריות התובעת בדרך זו. העובדה שהדבר נעשה לצורך אפשרות של שאיבת ביציות והקפאת עוברים, ולא להקפאת הביציות, תומכת בעדויות מומחי הנתבע שהדבר לא היה סטאנדרט קליני מקובל באותו זמן, וכי הנתבע לא התרשל בעיניין זה. היחס בין התביעה לחוק הנכים והקצבה שמקבלת ממשרד הבטחון – ס' 36(א)(1) לחוק הנכים 98.

...

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום של 250,000 ₪ (סעיף ‎86‎85 לעיל).

הנתבע ישלם לתובעת החזר אגרת משפט וכן החזר הוצאות המומחים שהוציאה והוצאות שנפסקו לעדים מטעמה, בצירוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובעת, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25% מהפצוי שנפסק, בצרוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.