תביעת נזיקין אזרחית בגין גרימת מוות ברשלנות

בתמצית; תיק זה הוא הליך אזרחי, תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 ולחילופין תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין מותו המצער של פלוני, ז"ל (להלן: "המנוח") בתאונת דרכים מתאריך 9.4.14 (להלן: "התאונה").

עילה זו (רשלנות) נטענת נגד נתבע 1 – נהג הטרקטור אשר הורשע בגין התאונה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ובנהיגה ללא רישיון תקף לסוג הרכב בו נהג.

...

נותר הצו השני המתייחס לז'אן. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר; הצו מתאריך 13.1.20 בקשר עם שמר – בוצע על ידי פקיד השומה; הצו מתאריך 13.1.20 לפקיד השומה, בקשר עם ז'אן – מבוטל .

לאור העמימות במעמדו של ז'אן בעסק, בקשתו למחוק אותו מההליך כבר בשלב זה, נדחית.

העבירה לפי סעיף 64 לפקודה הנה עבירה של גרימת מוות ברשלנות והעבירה לפי סעיף 64 לפקודה הנה עבירה של הפקרה אחרי פגיעה.

בכל מקרה בו נפסק על ידי בית המשפט כי היחיד ביצע עבירת ההפקרה כאמור, ברי כי היתקיים הליך תעבורתי בעיניינו ו/או הליך אזרחי בגין תביעה נזיקית לפצוי נפגע תאונת הדרכים.

...

ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי: "עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה פרוטוקול מיום ה-28/04/2022, עמוד 3 שורות 19-25).

אשר על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון, אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

לאור ביטול צו פתיחת ההליכים, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

לשם הזהירות, אני מורה כי הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא כפופה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) וכן לתשלום מקדמי על סך של 4,000 ₪, אשר יהווה תנאי להגשתה של הבקשה ואשר יופקד במעמד הגשתה בקופת הממונה.

נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט א' חן, הביא לידיעתי כי נגד הנאשם בת"פ (שלום י-ם) 53351-06-20 (להלן: ההליך) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות בגין עבודות שביצע בבניין בירושלים, אשר על פי הנטען הובילו לפיצוץ גז שגרם למותו של אדם (להלן: המנוח).

במהלך דיון שנשמע בפני השופט א' סלע עידכן הלה את הצדדים להליך כי נודע לו באמצעות השופטת, שעימה יש לו הכרות וידידות אישית, כי בכוונתה להגיש תביעה נזיקית נגד הנאשם וגורמים נוספים, וכי ככל שהנאשם יורשע תהיה לכך השלכה על שאלת האחריות הנזיקית.

אולם, מקובלת עליי עמדת הנאשם כי להכרעה בהליך עשויה להיות השפעה על התביעה האזרחית שבכוונת השופטת להגיש.

...

בנסיבות העניין, וחרף עמדת המאשימה, אני סבורה כי יש להעביר את הדיון בהליך לבית משפט במחוז אחר.

אולם, מקובלת עליי עמדת הנאשם כי להכרעה בהליך עשויה להיות השפעה על התביעה האזרחית שבכוונת השופטת להגיש.

מאז האסון הוא מתמודד אף עם תביעות נזיקיות רבות.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף משמעותי וזאת נוכח גרימת מותם של שני בני אדם בהתנהלות רשלנית מתמשכת.

הנאשם בשנות השבעים לחייו, פיצה את מישפחת המנוח במסגרת הליך אזרחי, נדון לעונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ובהתייחס לכך שבמקרה זה הנאשם גרם למותם של שני בני אדם ברשלנותו, ובשים לב לכך שהורשע בשני אישומים (אשר נקבע בגינם מתחם אחד), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 חודשי מאסר ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

לעניין הפיצוי – הנאשם הסכים כי יוטל עליו פיצוי ברף המקסימאלי למשפחות המנוחים ולנוכח נזקיהם העצומים של בני המשפחות, יש לקבוע כך. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו הנמוך של מתחם העונש, לצד מאסר על תנאי ופיצוי ברף המקסימלי למשפחות המנוחים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים המפורטים להלן: 13 חודשי מאסר בפועל.

בעיניין זה ראו דעתו של פרופ' ש"ז פלר בספרו: "יסודות בדיני עונשין", כרך א', עמ' 400: "יתירה מזו, הלכה פסוקה, שאין עליה עוד עוררין, היא כי לשם הרשעה בגרימת מות בהתרשלות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, "די אם העושה הפר חובת זהירותו כלפי הקרבן במידה שהייתה מחייבת אותו בתשלום דמי נזק אילו הוגשה נגדו בשל אותו מעשה רשלני גופו, תביעת נזיקין אזרחית". אם זהו קנה-המידה להווצרות העבירה האמורה, פירוש הדבר הוא שחובת "עשה" שהפרתה עשויה להוות עילה לתביעת נזיקין, כוחה יפה לצורך היתהוות העבירה של גרימת מות בהתרשלות אם המחדל הביא לתוצאה קטלנית.

לעניין חובה מושגית זו של מחזיק במקרקעין כלפי מי שמבקר בהם ראו למשל ע"א עריית ירושלים ואח' נ' מימוני ואח' (פורסם בנבו, 14.12.2006), פסקה 12 וההפניות שם: "החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם (ראו פרשת ועקנין, עמ' 125 ;ע"א 89/615 מרדכי נ' עריית גבעתיים (לא פורסם); פרשת עריית חדרה, עמ' 766 ;ע"א 91/4597 קבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2 (112 ,123 , להלן – פרשת קבוץ אפיקים). כך, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטאטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל היתממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם (השוו ע"א 79/8 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399. כך מקום בו הנזק נגרם בשטח המקרקעין וכך גם מקום בו הנזק נגרם בשל היתממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים (ראו: ע"א 76/780 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630 ,(להלן – פרשת מועלם). כך כאשר המחזיק מחזיק במקרקעין כדין, וכך גם כאשר הוא מחזיק בהם שלא כדין". משהופרה חובה זו [אי הזמנת צוות רפואי מיומן, מנוסה ובעל אמצעים מתאימים, אי הזמנת אמבולנס] ונגרם נזק עם קשר סיבתי [מותה של המנוחה], מקום שנאשמים 1-2 [שחבו בחובת זהירות קונקרטית כלפי כלל מבלי המסיבה ובכללם המנוחה] יכלו לצפות וראוי היה שיצפו הנזק, ניתן לומר כי גם התגבש מחדל "פלילי". אך כאמור, גם אם נאמץ הגישה המצמצמת (תוך התבססות על הוראות חוק היוצרות זיקה מוגברת [חובת ממונה על מעשה שיש בו סכנה לפי סעיף 325 לחוק העונשין]), נמצא את אותו מקור נורמאטיבי שחייב נאשמים 1-2 לפעול.

...

כזכור שוכנעתי שהנאשם 3 פנה פעם אחר פעם לנאשם 1 בעניין פינוי המנוחה, אך זה מסר לו שפינוי או עזרה בדרך אל מתחם המסיבה, ועובדה זו יכולה להסביר מדוע ניתן לסבור שנאשם 3 השתהה או לא היה מספיק החלטי בפינוי המנוחה על אתר באמצעות רכב פרטי.

סוף דבר חבורה של צעירים יוצאת לרקוד ולבלות.

בסופה של הכרעה מוצא אני לקבוע שנאשם 1 אחראי למותה של המנוחה, ולנוכח המפורט לעיל הנני מרשיעו בעבירה של המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעיף 301ג' לחוק העונשין; מוצא אני לקבוע שנאשם 2 אחראי אף הוא למותה של המנוחה, ולנוכח המפורט לעיל הנני מרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין.