תביעת נהג מונית בגין הפרת חוזה עם תחנת מוניות

מטעמי זהירות, טוענת הנתבעת 1 כי אין להחיל את כללי השליחות בינה לבין נהג המונית בשל חריגה מהרשאה שניתנה לנהג המונית מאת הנתבעת 1.

מטעם הנתבעת 1 הוצגו המסמכים הבאים: העתק מיסמך הנחזה להיות רישיון נהיגתו של נהג המונית (נ/4), תצהיר חתום בידי נהג המונית (נ/5), תלוש שכר של נהג המונית (נ/6), הסכם בעיניין המונית שנערך בין הבעלים של הזכות הציבורית במונית לבין הבעלים של רכב המונית עצמו (נ/7), רשימת הפוליסה שנערכה על ידי הנתבעת 2 (נ/8), אישור בדבר הגשת תלונה במישטרה בגין זיוף רישיון נהיגתו של הנתבע 3 (נ/9), הודעת תשלום קנס שקבלה נהג המונית ממשטרת התנועה בגין עבירת תנועה (נ/10), ואישור ממרכז הסליקה של חברות הביטוח בדבר רישיון נהיגתו של נהג המונית (נ/11).

על אף, שניתן להניח כי העד מטעם הנתבעת 1 והנתבע 3 מצויים בנגוד אינטרסים בקשר עם תביעה זו, התרשמתי מגירסתו של העד מטעם הנתבעת 1, בכל הקשור לבירור שביצע בזירת התאונה עם הנהגים המעורבים בה בנוגע למי אשם בתאונה, כי מדובר בגירסה אותנטית, שהרי גם נהגת רכב התובעת העידה כי הייתה תמימות דעים בינה לבין נהג המונית, מנהל תחנת המוניות והבעלים שלה כי מי שאשם בתאונה הוא נהג המונית.

למעשה, הפר נהג המונית את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש" 9.7.

...

סוף דבר דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 להתקבל, ביחד ולחוד.

דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות, ללא חיוב בהוצאות.

דין הודעת צד שלישי להידחות גם היא, ללא חיוב בהוצאות.

עפ"י המוסכם כל נהג שעובד עם התחנה חייב בתשלום מס תחנה בסך 1,800 ₪ לחודש, עבור השירותים המשותפים השונים במקבל מהתובעת, לרבות רשוי, שירותי סדרן, טלפונים, הוצאות משרד וכו'.

זאת ועוד, עולה כי נתבעים 2-3 לא שילמו באופן שוטף את מס התחנה לתובעת, למרות שהמשיכו לפעול באופן עצמאי בקוי השרות, נתון המהוה אינדיקאציה נוספת להפרת ההסכם על ידם, ולזכות התובעת לבטל את רישיון ההסעה שניתן להם.

לא הובאה כל ראיה מצד נתבעים 2-3 כי במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה (10/16- 04/17) הפקידו את רישיון הרכב להפעלת מונית במשרד התחבורה ו/או הורידו את הלוגו של התובעת מרכב המונית שברשותם ו/או הודיעו באופן מסודר לתובעת על הפסקת פעילותם כנהגי מונית בתחנת המוניות המופעלת ע"י התובעת ו/או הודיעו באופן מסודר על מעברם לעבוד כנהגי מונית בתחנת מוניות מעלות – תרשיחא.

לא הובאה כל ראיה מצד נתבעים 2-3 כי במהלך התקופה שבין 01/17- 04/17 התקשרו בהסכם לקבלת רישיון הסעה מול הגוף המפעיל את תחנת מוניות מעלות –תרשיחא, לרבות אי זימון עד הגנה על ידם מטעם תחנת מוניות מעלות- תרשיחא שיתמוך בגירסתם כי החלו לעבוד כנהגי מונית בתחנת מוניות מעלות – תרשיחא.

...

קראתי בעיון את טיעוני ב"כ הנתבעים בסיכומיו וכן עיינתי בפרוטוקול החברה מיום 12.3.17 שהוצג ע"י התובעת (מוצג נ/2) ונחה דעתי לקבוע כי לא נפל פגם בתהליך הסמכת מנהל התובעת להגיש את התביעה נשוא הדיון בשם החברה, ובכל מקרה אין להצביע על פגם מהותי שיש בו כדי לאיין את התוקף המשפטי של פרוטוקול החברה הנ"ל. סוף דבר אני מחליט כדלקמן: לחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת את הסך 5,400 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.4.17 ועד התשלום המלא בפועל.

כ"כ ישלם הנתבע מס' 2 שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

כ"כ ישלם הנתבע מס' 3 שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

לפניי תביעה של נהג מונית, אשר קיבל תמורה קבלנית עבור עבודתו, באחוזים מהתקבולים, לתשלום בין היתר בגין גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות.

במסגרת התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי התובע הפר לכאורה את הסכם העבודה בין הצדדים, ולפיכך עתרו להשבה של הסכומים שנשאו בהם על יסוד הסכם העבודה ובכלל זה, השבת תשלום "דמי תחנה", מס בריאות, ביטוח לאומי, וחלק העובד בתגמולים.

התביעה שכנגד במסגרת התביעה שכנגד, עתו הנתבעים לחייב את התובע בפיצויים בגין הפרת הסכם העבודה בין הצדדים, פיצויים הכוללים את מלוא ההוצאות בהם נשאו הנתבעים בהפעלת העסק.

...

נוכח האמור, התביעה בעניין זה נדחית.

נוכח האמור התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעים, ביחד ולחוד[footnoteRef:38], ישלמו לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, סך של 231,376 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: [38: הנתבעים לא התנגדו לכריכתם יחדיו במסגרת התביעה ולפיכך לא מצא בית הדין להתערב בכך.

עוד נטען כי ביום 1.10.10 נחתם הסכם בין הנתבע לבין המנוח "הסכם מכירת מניה" ולפיו המנוח שילם למבקש סך של 33,000 ₪ בעת חתימת ההסכם וזאת בתמורה לזכות להפעיל מונית בתחנה ובנוסף, סוכם כי רק אם השותפות תתנגד להסכם , הנתבע ישיב למנוח את כספו ולשם כך ניתן השיק תוך הפנייה לסעיף 9-10 להסכם.

התובעת טענה כי השיק שבו היא מחזיקה עומד לפרעון מידי שכן הנתבע לא עמד בתנאי ההסכם הפיקטיבי, הונה את בעלה המנוח והפר את ההסכם לקנות בחזרה את חלקו של המנוח במניות שנרכשו על ידו בתמורה מלאה.

עוד נטען כי המנוח נותר לעבוד כנהג בתחנה רק משום שלכל חבר בתחנה קיימת זכות להעסיק נהג מונית שכיר מטעמו ולכן ראו במנוח כנהג שכיר של הנתבע ולא יותר מכך.

באשר לטענת הקזוז: הנתבע טען כי ככל ובית המשפט יחליט לקבל את התביעה או חלקה הרי יש לקזז מכל סכום שיפסק סכום של 18,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום ששולמו ועד למועד הקזוז וכל סכום אחר שהמנוח והתובעת נהנה ממנו בעקבות ההסכם במשך כ- 10 שנים.

...

איני מקבלת טענה זו של הנתבע.

איני מקבלת טענה זו. ראשית, בהסכם לא ניתנה זכות קיזוז.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

במקרה כזה הנתבעת היא זו שהיתה מגיעה להסכמים עם הלקוחות, התובע היה מבצע את הנסיעות (עמ' 42, ש' 7) והלקוח קיבל מהנתבעת חשבונית אחת לתקופה.

הנתבע אישר שהתלושים שהונפקו לתובע היו פקטביים ואף הודה "עבדנו על שילטונות המס". על בסיס אלו טוען התובע כי הוא זכאי לסעדים שתבע: פצויי פיטורים או לכל הפחות הפקדות פיצויים לפנסיה; דמי הודעה מוקדמת; דמי הבראה; פדיון חופשה; הפקדות לתגמולים; פיצוי בגין העידר הודעה לעובד ופצוי בגין הפרת זכותו של התובע לשימוע לפני פיטורים.

הנתבעת היא זו שנשאה בכל עלויות העסק, מהשקל הראשון ועד האחרון ובתוך כך: רכישת המונית; עלויות אחזקתה, לרבות תיקונים; עלויות הפעלתה לרבות מונה, הנפקת חשבוניות ללקוחות, דלק; עלויות ההיתקשרות עם תחנת המוניות וכיוצא באלו.

לבסוף נזכיר כי הנתבעת ביקשה בסיכומיה להשוות את המקרה שלפנינו לזה שנידון בתביעה של שרביט נגד בן דוד ואולם בעוד שבבית הדין האיזורי נדחתה הטענה כי יש לראות בנהג המונית עובד שכיר, לאחרונה קיבל בית הדין הארצי את עירעורו של שרביט וקבע כי הוא היה נהג שכיר (ע"ע (ארצי) 9941-10-22 יעקב שרביט – יוסף בן דוד (18.10.2023)).

...

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 21,600 ש"ח. הפקדות מעסיק לדמי גמולים תקופת הזכאות לנוכח טענת ההתיישנות הינה 82 חודשים.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי חלף הפקדות לפנסיה בסך 44,280 ש"ח (9,000 * 82 * 6%).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 78,570 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2020.