רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
התובעת, מתווכת נדל"ן במקצועה, פירסמה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה נכס למכירה מסוג דירה ברחוב המשי 13 בגני תקווה (להלן: הדירה או הנכס).
כן, עתרה התובעת לפצוי בגין עגמת נפש בסך של 11,065 ₪.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים לרבות אלה שחודדו בסיכומיהם וכן בחקיקה ובפסיקה הרלוואנטית, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל ביחס לרכיב הכספי שמקורו בזכאות לדמי תיווך, אם כי בשיעור נמוך מזה שלו עתרה התובעת.
מכלול האמור מביא אותי למסקנה כי הגם שהתובעת לא הסכימה להצעת הנתבע לתשלום של 10,000 ₪ בגין דמי התיווך, היא הסכימה בזמן אמת לתשלום דמי תיווך ששיעורם פחות מ-2% חרף האמור בסעיף 5 לטופס ההזמנה.
...
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה נוכח קיומו של פגם מהותי במסמך הזמנת שירותי התיווך הנחזה להיות הסכם תיווך, וזאת מאחר שהוא נעדר חתימה של הנתבע וכן לנוכח הימנעות התובעת מלהמציא לנתבע העתק ממנו, הן בזמן אמת והן עובר להגשת התביעה.
בנוסף, לא מצאתי כי נסיבותיו של תיק זה מצדיקות להיעתר לפיצוי בגין נזק לא ממוני שלו עתרה התובעת.
סוף-דבר:
נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת חלקית.
הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 37,200 ₪ (1% מערך התמורה משוערך מיום הגשת התביעה ובתוספת מע"מ).
