תביעת מתווך מקרקעין לדמי תיווך בגין עסקת שכירות

לפניי תביעה להשבת עמלת תיווך אשר שולמה על ידי התובעים לנתבעים בגין עסקת שכירות.

דיון והכרעה: בדיון לפניי, הפנה התובע לסעיף הרלוואנטי בחוק וציין כי מאחר והנתבעת 3 מועסקת במקביל לעיסוקה כמתווכת במקרקעין, בחברה שלמשכירים קיימת קרבה משפחתית לבעליה ומאחר והיא שיווקה את הדירה מטעם המשכירים, נוכח הוראות החוק, לא היה מקום לחייב את התובעים בתשלום דמי התיווך.

כבר נפסק כי התיקון לחוק "לא ביטל סעיפים בחוק המתווכים ואין למצוא היתנגשות בין החוקים לפי לשונם. כל שנקבע לגבי דמי תיווך בתיקון לחוק הוא כי כאשר משכיר חב דמי תיווך למתווך, השוכר לא יישא במישרין בתשלום זה. אין פרושו של דבר, כי שוכר לעולם לא יחויב בדמי תיווך עבור חלקו בעסקת שכירות. דרישת מתווך לקבלת דמי תיווך משוכר בגין עסקת שכירות לא הפכה לבלתי חוקית והיא כפופה לדיני החוזים הכלליים וחוק המתווכים" (ראו ע"א (ת"א) 55235-08-19 בן עובדיה נ' מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה-23) בע"מ (פורס במאגרים).

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות – וכך אני מורה.

תביעה להשבת דמי תיווך ששילמה התובעת לנתבעת בגין עסקת שכירות, שנחתמה אך לא יצאה לבסוף אל הפועל.

לטענת הנתבעת בנסיבות אלו, משנחתם הסכם השכירות שהיא הייתה הגורם היעיל להשגתו, על פי סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") ועל פי הסכם התיווך, היא זכאית למלוא דמי התיווך והיא אינה האחראית לכך שהתובעת בחרה לבטל את הסכם השכירות.

...

ויודגש- לעניין זה אני מקבל גרסת התובעת כי חוזה השכירות בוטל בשל גילוי העובדות המהותיות הנ"ל. מר הירדני תמך בגרסת התובעת כשהעיד כי התובעת הבהירה לו כי הדבר לא מקובל עליה (עמ' 2 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא קיימה את הוראת סעיף 8 לחוק המתווכים ועל כן התובעת זכאית להחזר דמי התיווך ששילמה בסך 11,000 ש"ח. לעניין התביעה לתשלום דמי התיווך ששילמה התובעת למתווך אחר עבור מציאת הדירה החלופית: טענה זו נטענה בעלמא ולא הובר מקור זכותה של התובעת לסכום זה. הלכה למעשה עסקינן בפיצוי בכפל, שכן משפסקתי שהנתבעת אינה זכאית לדמי תיווך, ממילא היה על התובעת לפנות למתווך אחר (אם היא חפצה בכך) ולשלם לו את שכרו.

סוף דבר: לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה: הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 11,000 ש"ח. בנוסף, בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,848 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לפניי תביעה לתשלום דמי תיווך בגין עסקה במקרקעין.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לידרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

...

במצב דברים זה הנני קובעת כי התובעים היו הגורם היעיל בביצוע עסקת המכר של הדירה, ולפיכך זכאים הם לדמי תיווך בסכום נומינלי של 88,452 ₪ בגין העסקה הנ"ל מכח ההסכם.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לדרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובע, מתווך מקרקעין, לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מכר מקרקעין.

בהתאם להסכם, הזמינו זאבי מהתובע שירותי תיווך לשכירות/קנייה של בית בסביון/גני יהודה.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אינני מקבלת את גירסת התובע שלפיה הוסכם בינו ובין פלאטו שרון ביום 20.4.16, כי ישולמו לו דמי תיווך בגין עסקת המכר לזאבי, וכי הסכמה זו הועלתה על ידו על גבי כרטיס הזמנת התיווך (ת/1) בהסכמת פלאטו שרון ובנוכחותו.

תמיכה למסקנה אליה הגעתי ניתן למצוא אף בהתנהלות התובע לאחר חתימת הסכם המכר ועד סוף שנת 2019, עת פנה לנתבעים לראשונה בדרישה לדמי תיווך.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

תמורת דמי תיווך בגין הסכם השכירות שילם הנתבע לתובע 8,500 ש"ח שאותם יש לקזז מדמי התיווך בגין המכירה, לפנים משורת הדין.

אמנם נחתם בין הצדדים הסכם תיווך אך במקום "השכרה" נרשם בו "מכירה" ומספר הזיהוי של הנתבע לא נרשם בו, כל זאת בנגוד לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) תשנ"ז-1997 (להלן: "תקנות המתווכים").

  שישית - קבלת התביעה במצב העובדתי כפי שהוצג והוכח בתיק – בהיעדר הוכחה אחרת -   פירושה כי מתווך שגרם להשכרת נכס ושלאחר מספר שנים הוחלט בין הצדדים לבצע בו עסקת מכירה, יזכה בדמי תיווך רק בשל הצגת הנכס מלכתחילה לשוכר ולא לכך כמדומני התכוון המחוקק.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שמובאות בכתבי הטענות ובסיכומיהם ואף שמעתי את ראיותיהם, החלטתי לדחות את התביעה, חרף הדברים הבאים: ראשית - למרות שהנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן ושוב ושוב בדיון מיום 6.9.2020  - ששילם לתובע 10,000 ש"ח ולא קבל חשבונית (טענה הפוגעת במהימנותו של התובע), זנח טענה זו הן בחקירת התובע והן בסיכומיו.

ממילא התשובה לשאלה זו אין בה כדי להשפיע על התוצאה אלא רק על ההתרשמות ממהימנות הנתבע שבמקרה זה היא שלילית ולכן הובאה בראש פרק זה. למרות זאת אני דוחה את התביעה  מהנימוקים הבאים: ראשית - אין מחלוקת שהתובע השתהה בהגשת התביעה (הסכם המכר נחתם במאי או יוני 2013 והתביעה הוגשה ביולי 2019)  ויכול וגרם בכך לנתבע נזק ראייתי.

שלישית - כשאני בוחנת ראיות חיצוניות לדברי הצדדים באשר למהות העסקה שאותה בקש הנתבע לבצע כשהזמין את שירותי התיווך, גם שם קשה להגיע למסקנה ברורה ודבר זה פועל לרעת התובע, לאור הכלל ש"המוציא מחברו עלו הראייה" ולפיו על התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו ולשכנע את בית המשפט כי הנתבע חב לו את אשר הוא תובע.

מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת התובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט בסך 10,000 ש"ח שישולמו לנתבע באמצעות באת כוחו תוך 30 יום מהיום.