תביעת משקיעים זרים נגד בנק בגין מעילה

כפי שיפורט, בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה השקיעו התובעים סכום של כ-26 מיליון ש"ח בקרנות פורום, כאשר לטענת התובעים התגלה להם בדיעבד כי הקרנות הזרות נוהלו באופן לא תקין, תוך מירמה ומעילה, וכי כלל לא מדובר בקרנות נאמנות אלא במוצר פינאנסי עתיר סיכון ושאינו נזיל.

הפניקס נתבעת נוכח היותה המבטחת של סופיריור, האחראית לשפות ולפצות את התובעים או את הנתבעים 1-4 בגין כל חבות כספית אשר הם עשויים לחוב בגין תובענה זו. נוסף על כך, מעלים התובעים טענות שונות כנגד הבנקים ותובעים אותם, בין היתר, בטענה כי אלו ייעצו ועודדו את התובע שישקיע את כספו בקרנות הזרות, ייעוץ אשר הוביל בסופו של יום לאבוד כלל הכספים.

לאור זאת, ובהיתחשב באשם התורם אשר מיוחס לתובע, מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבע 6, בנק הפועלים, חב בפצוי התובעים בסכום של 1,500,000 ש"ח. הקף החבות של הנתבעים 1-4 באמצעות החשבון שנוהל על ידי בית ההשקעות, בתקופה שבין יום 28.10.2010 ועד ליום 17.7.2013, נרכשו לחשבון התובעת יחידות הישתתפות בסכום של 7,081,572 ש"ח (כפי שצויין לעיל, סכום זה כולל את העמלות ששילמה התובעת לבנק בגין כל רכישה).

...

תוכן עניינים הצדדים 3 עיקרי התביעה 5 טענות הצדדים 8 טענות התובעים בסיכומיהם 8 פירוט הנזק ואחריות הנתבעים לנזק 16 טענות הנתבעים בסיכומיהם 17 סיכומי תשובה 27 הודעות לצדדים שלישיים 28 מר רונן מנדזיצקי – טענות הצדדים 28 מר ירון פיטארו – טענות הצדדים 32 ד"ר רם וילנר – טענות הצדדים 36 חוות דעת מומחים 40 דיון 60 רקע – קרנות פורום והקשר בין התובע לבין מר עמי סגל 60 התביעה נגד הבנק הבינלאומי 65 התביעה נגד בנק הפועלים 86 התביעה נגד סופיריור ונושאי המשרה (הנתבעים 1-4) 125 התביעה נגד הפניקס 153 התביעה נגד רו"ח יורי אביאל 164 הודעות צד ג' 185 מר רונן מנדזיצקי 185 מר ירון פיטארו 194 ד"ר רם וילנר 203 אשם תורם 213 הנזק שנגרם לתובעים והיקף החבות של הנתבעים האחראים לו 223 סוף דבר 232 הצדדים התובע 1, מר שמואל מנדזיצקי (להלן: "התובע" או "שמואל"), הינו איש עסקים אשר כפי שהצהיר עיקר עיסוקו בתחום מוצרי החשמל והאלקטרוניקה.

על כן, סבורני כי פסיקה על דרך האומדן היא המתאימה למקרה דנן.

כמו כן קבעתי כי אחריותו של אביאל רלוונטית ביחס לכלל ההשקעות שביצעו התובעים בקרנות פורום בהתאם לתביעתם זו. מצאתי לנכון לקבוע כי לאחר הפחתת אשמו התורם של התובע, מתוך סך השקעות התובעים בקרנות פורום, שעמד על סכום של 26,192,992 ש"ח, חב רו"ח אביאל בפיצוי התובעים בסכום של 1,500,000 ש"ח. סוף דבר הנתבע 1, בית ההשקעות סופיריור, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 2, ערן נוטע, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 3, שי פיימן, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 4, רן שחר, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. מתוך הפיצוי האמור אותו נדרשים לשלם הנתבעים 1-4 לתובעים תישא חברת הפניקס, הנתבעת 5, ב-60% מהסכום שבו חבים כל אחד מהנתבעים 1-4 וזאת בהתאם לחלוקה שקבעתי לעיל.

נוסף על כך אני מחייב את הנתבעים 1-4 לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של הצדדים השלישיים בהליך זה בסכום כולל של 45,000 ש"ח, באופן שכל אחד משלושת הצדדים השלישיים יזכה בסכום של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ).

המשיבה הפניתה לסדרה של פסקי דין התומכים בעמדתה זו. למשל, דברי כב' השופט ד"ר בנימיני בת.א. (מחוזי ת"א) 1141-04 עטר נ' בנק לאומי (פורסם בנבו, 4.10.2011): "עסקינן בתביעה חסרת בסיס. אין לאפשר למשקיעים אשר בחרו לעסוק בפעילות ספקולאטיבית מסוכנת והפסידו כספים לנסות ולהשיב לעצמם את ההפסדים שספגו, בדרך של הגשת תביעות חסרות בסיס כנגד הבנק, שתפקידו מתמצה בהעמדת מסגרת פעילות להשקעות הלקוח לפי בקשתו... ". מנגד, המבקש גורס כי המשיבה לא סיפקה רשת בטחונות הולמת ולא הגנה עליו די הצורך בזמן אמת, כאשר לא עקבה אחר החשבון כמתחייב לדעתו מחובתה בתור מי שהעמידה לו את הפלטפורמה להשקעות מסוג זה. עיינתי באסמכתאות שצירפה המשיבה.

אחריות המשיבה - האומנם ? אחריות המשיבה המועלת ע"י שקד מיתמקדת איפוא בכמה נקודות זמן: א. נקודת הזמן של הגדרת הבטחונות בחשבון.

הן טוענות, כי מוטלת חובה על גוף פינאנסי המבצע השקעות בשווקים זרים הפעילים בשעות הלילה בישראל לנטר את החשבונות בשעות הפעילות גם אם אלה שעות הלילה בישראל.

...

משכך, אני דוחה את טענת ההגנה שהעלה שקד, בדבר היות החוזה – חוזה אחיד.

לאור זאת, טענת הגנה זו נדחית.

סיכום ביחס לבקשה מספר 52: מן המקובץ לעיל, ככל שהדברים אמורים לגבי בקשה מספר 52, הגנתם של המבקשים יפלח, סנפירי, רן ואריאל חי נמצאת ראויה להתברר.

סיכום כולל: מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי התביעה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.

נטען, כי בחירתן של המשיבה ו- RHDHV להגיש תביעות נגד המבקשת בעיצומו של הפרויקט, ורק בגין חלק מעילות תביעתן, גורמת להסטת תשומת לב ולהשקעת משאבים ניכרים לשם ניהול הסיכסוך ובסופו של יום, המשיבה ו- RHDHV תצטרכנה ממילא לתקן את תביעותיהן כנגד המבקשת או לפתוח בהליך נוסף וזאת על מנת לתבוע סעדים נוספים.

במידה ובית המשפט מוצא, כי התובעים לא הוכיחו כי בידם לשלם את הוצאות הנתבעים, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות העתרות לבקשה (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.2009)) (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה")).

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט י. עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטירחה הצפוי, וסכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הנה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מינהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) ברע"א (ת"א) 33944-11-17 INGENIORS FIRMAN M. SOBERG נ' טליט ווירלס סרביסס בע"מ (18.1.18) נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק בעת שעסקינן בחברה או בחברה זרה, נקודת המוצא תהא חיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

...

לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות שלא לחייב את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להידחות.

בשולי החלטתי אוסיף, כי בהתאם לתכלית החוק ולפסיקה, על בית המשפט לבחון את יכולת התובעת לשלם את ההוצאות ולא במנגנונים למימוש אותה יכולת (עניין ל.נ. הנדסה פס' 11, 13).

המחלוקת העיקרית נסבה על הטענה כי התביעה עוסקת בהשקעות שהושקעו על ידי בעלה של אורנת ועל ידי חברה בשליטתו, ועל כן אין לאורנת עילת תביעה כנגד השותפות והשותפים.

דומה שגם משמעותה של ההמחאה, קרי - האם היא משקפת "רכישה" של זכות תביעה של צד ג' זר ומעידה על כך שאורנת השקיעה בשותפות בדרך של סילוק החובות לצד השלישי, או שהיא חסרת נפקות בשים לב לטענה כי אורנת השקיעה באמצעות אחרים, צריכה להתברר בגדר תביעתה של אורנת בפני הבורר.

השלישית- חלק מעילות התביעה מכוונות כנגד השותפות ולא כנגד השותפים.

כך בכלל וכך גם כאשר מועלית טענת היתיישנות שההכרעה בה מחייבת בירור עובדתי (ראו רע"א 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Joint Stock Company Commercial Bank (25.3.2021)).

...

הכרעה כמפורט להלך הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וכי אין להתערב בהחלטת הבורר שלא לסלק את התביעה על הסף.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה להתערבות בהחלטת הבורר.

התובעים ישלמו לנתבעים 1, 2 הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪ ולנתבעת 3 הוצאות בסך של 2,500 ₪.

הטענות על פרעון הלוואות המקור אינו משפיע על עילות התביעה מאחר והוא בעצם "מחזור אותן התבניות של תרמית, מעילה והונאה" ונעשה בניסיון להסתיר ולהסוות את המעילה ומאחר ואין בפרעון לכאורה של הלוואת מקור מסוימת לרפא את הנזק שניגרם לתובע.

העברת הכספים לישראל היא שלב השמוש בכספי המעילה המוכחשת ולא חלק ממנה; תקנה 500(10): הנתבע 1 אינו בעל דין דרוש בתביעה נגד בנק דיסקונט ובקשת התובע ביחס לכך אינה עומדת באמות המידה החמורות והזהירות שנקבעו בפסיקה.

לו היה הדבר הפוך, איש לא היה מעלה על דעתו לנהל באוקראינה תביעה של הבנק הגדול בישראל נגד בעלי השליטה הישראלים שלו בטענה שהביאו לקריסתו, תוך פגיעה בציבור המשקיעים הישראלי, העבירו את הכספים לקפריסין, אח"כ לארה"ב ולבסוף חלק קטן יחסית לאוקראינה.

ועוד), כאשר על פי נספח 12 לכתב התביעה, נטען כי שתי החברות היו חברות מעבר לוות (ראו סעיפים 40 ו-109 לטבלה) כך שבפועל סנט ג'ון קיבלה לכאורה הן כספים שלכאורה לוותה דיבוט והן כספים שלוותה בעצמה? בעניינינו, עסקינן בתביעה כספית של בנק זר נגד אזרחים זרים שהינם גם אזרחים ישראליים.

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.